PER359

האותות יוצאי הדופן שליוו את מות ישוע

במות ישוע בגולגותא מתרחשים כמה אותות יוצאי דופן: פרוכת המקדש נקרעת מלמעלה עד למטה, והדבר מסמל גישה ישירה אל אלוהים; רעידת אדמה מזעזעת את האזור; סלעים נבקעים וקברים נפתחים. תופעות אלה, שמתי מדווח עליהן בעיקר, מבטאות את סופה של הברית הישנה, את בואה של ברית חדשה ואת ניצחונו של המשיח על המוות, כפי שאושר בהודאתו של שר המאה הרומי.

18 דק׳ מות ישוע פרוכת המקדש אותות יוצאי דופן צליבה גולגותא 27 פסוקים 11 ספרים

עיון

טקסטים מקראיים

מתי
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51-54 (תנ״ך עברי מודרני)

והנה נקרעה פרכת ההיכל מלמעלה למטה לשנים קרעים והארץ נרעשה והסלעים נבקעו׃

והקברים נפתחו ורבים מגופות הקדושים ישני אדמת עפר נעורו׃

ויצאו מן הקברים אחרי הקיצו ויבאו אל העיר הקדושה ויראו לרבים׃

ושר המאה והאנשים אשר אתו השמרים את ישוע כראותם את הרעש ואת אשר נהיתה נבהלו מאד ויאמרו אכן זה היה בן אלהים׃

מרקוס
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.38-39 (תנ״ך עברי מודרני)

ופרכת ההיכל נקרעה לשנים קרעים מלמעלה למטה׃

וירא שר המאה העמד לנגדו כי בזעקו כן נפח את נפשו ויאמר אכן האיש הזה היה בן האלהים׃

לוקס
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.45 (תנ״ך עברי מודרני)

ויחשך השמש ותקרע פרכת ההיכל לשנים קרעים׃

יוחנן
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

פרטים טכניים

שנת 33 לספירה

מקום: הר גולגותא

תאריך: יום שישי, 1 באפריל, אחרי 15:00

דרך הסקירה: אנו עוקבים כעת אחר מתי

הערה על שיטת העבודה: מרקוס מאשר את דברי מתי

מפת ירושלים וסביבתה
תרשים עמודות ליום שישי

סיפורי הבשורות מדווחים על כמה אירועים יוצאי דופן שהתרחשו מיד לאחר מות המשיח ישוע.

פרטים כרונולוגיים, על פי מסקנותינו:

_24 כל חברי האלה יכולים עתה להשתתף בחגיגת הפסח המשפחתית, ברוח רגועה לאחר מה שהם רואים כניצחון מזהיר. אך האירועים לא יתפתחו כפי שדמיינו!

_25 D’environ midi à 15 h, il y a des ténèbres sur la région de Jérusalem. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44.

_26 המוות על הצלב מתרחש ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, לפי הבשורות. הוא מתרחש לפני סוף הלילה יוצא הדופן הזה. שלושת הימים ושלושת הלילות מתחילים בלילה זה, כפי שדורש הלוח היהודי.

ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.

פירוש:

A la mort du Messie Jésus, plusieurs phénomènes extraordinaires se produisent simultanément, soulignant l'importance unique de cet événement dans l'histoire du salut. Matthieu rapporte que « le voile du Temple se déchira en deux, depuis le haut jusqu'en bas, la terre trembla, les rochers se fendirent » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51). Marc et Luc confirment également la déchirure du voile (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.38 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.45).

Le voile mentionné ici séparait le lieu saint du lieu très saint dans le Temple de Jérusalem (שְׁמֹות 26.31-33). Derrière ce voile se trouvait l'espace symbolisant la présence particulière de Dieu au milieu de son peuple. Seul le souverain sacrificateur pouvait y pénétrer une fois par an lors du Jour des Expiations (וַיִּקְרָא 16.2-15 ו- וַיִּקְרָא 16.34). La déchirure du voile, depuis le haut jusqu'en bas, suggère une intervention divine plutôt qu'une action humaine. Cet événement symbolise l'ouverture d'un libre accès à Dieu rendu possible par le sacrifice du Christ (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 9.6-12 ; אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 10.19-22).

L'auteur de l'épître aux Hébreux établit d'ailleurs un lien direct entre le voile et le corps sacrifié du Christ. Grâce à sa mort, les croyants disposent désormais d'un « chemin nouveau et vivant » vers Dieu (אִגֶּרֶת אֶל־הָעִבְרִים 10.20). Ainsi, la déchirure du voile marque symboliquement la fin du système sacrificiel ancien et l'entrée en vigueur de la nouvelle alliance annoncée par les prophètes (יִרְמְיָהוּ 31.31-34 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.20).

Les Évangiles signalent également un tremblement de terre au moment de la mort de Jésus (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51). Dans les Écritures, les séismes accompagnent souvent les manifestations de la puissance divine ou les interventions majeures de Dieu dans l'histoire humaine (שְׁמֹות 19.18 ; תְהִלִּים 18.8 ; נַחוּם 1.5). Ce bouleversement de la création semble souligner la portée cosmique de la mort du Fils de Dieu.

Matthieu ajoute encore que les rochers se fendirent et que plusieurs tombeaux s'ouvrirent (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.51-52). Ce détail, absent des autres Évangiles, souligne la victoire prochaine du Christ sur la mort. La puissance qui s'apprête à ressusciter Jésus agit déjà symboliquement au sein même du monde des morts. Matthieu précise cependant que ces saints ressuscités ne sortirent de leurs tombeaux qu'après la résurrection de Jésus (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.53), respectant ainsi la prééminence du Christ comme « prémices de ceux qui sont morts » (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.20-23 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַקּוֹלַסִּים 1.18).

מכלול התופעות הללו הוא עדות מרשימה לחשיבות הצליבה. החושך כבר הראה את חומרת הדין שנגזר על החטא. כעת קריעת הפרוכת מבשרת את הפיוס בין אלוהים לבני האדם, ואילו רעידת האדמה ופתיחת הקברים מכריזות על ניצחונו הקרוב של המשיח על כוחות המוות.

אותות יוצאי דופן אלה מסבירים בחלקם את תגובת ה והחיילים ה. נוכח רצף של אירועים בלתי רגילים הם מבינים שהיו עדים לדבר גדול בהרבה מהוצאתו להורג של נידון פשוט. מתי מדווח אז על ההודאה הראויה לציון: "באמת זה היה בן אלוהים" (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.54). הצהרה זו עומדת בניגוד בולט ללעג שהופנה אל ישוע זמן קצר קודם לכן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.39-43), והיא אחת ההכרות הפומביות הראשונות בזהותו לאחר מותו.