_24 כל חברי האלה יכולים עתה להשתתף בחגיגת הפסח המשפחתית, ברוח רגועה לאחר מה שהם רואים כניצחון מזהיר. אך האירועים לא יתפתחו כפי שדמיינו!
_25 D’environ midi à 15 h, il y a des ténèbres sur la région de Jérusalem. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.33 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.44.
_26 המוות על הצלב מתרחש ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, לפי הבשורות. הוא מתרחש לפני סוף הלילה יוצא הדופן הזה. שלושת הימים ושלושת הלילות מתחילים בלילה זה, כפי שדורש הלוח היהודי.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
Nous constatons la présence d'une majorité de femmes, soit se tenant éloignées, soit au pied de la croix. Elles ont réussi, malgré tout, à communiquer avec le Maître. Leur fidélité dans ce moment d'horreur contraste fortement avec la fuite des disciples masculins (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.50), accomplissant ainsi ce que les prophètes avaient annoncé : « Je frapperai le berger et les brebis seront dispersées » (זְכַרְיָה 13.7).
Jean, après avoir fui comme tous ses amis, est revenu pour se tenir finalement au pied de la croix. Heureusement, car le Messie Jésus va lui confier le soin de sa mère Marie, visiblement veuve à ce moment-là (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26-27). Ce geste révèle la profonde humanité de Jésus qui, même dans l'agonie, veille sur les siens et honore le cinquième commandement (שְׁמֹות 20.12).
La nuit couvrait la région — une obscurité surnaturelle qui avait duré de la sixième à la neuvième heure (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45) — focalisant toute l'attention des autorités. Personne ne faisait attention aux femmes accompagnées de Jean, qui osaient s'approcher jusqu'à la croix. Cette discrétion providentielle leur permettait d'être présentes là où les hommes n'osaient plus paraître.
אנו מוצאים אפוא:
- מרים, אמו של ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25), אשר נפשה נדקרה כפי שניבא שמעון (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.35)
- השליח יוחנן, מחבר הבשורה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26), התלמיד הגבר היחיד שמוזכר למרגלות הצלב
- מרים המגדלית, אשר המשיח ישוע שחרר משבעה שדים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25)
- שלומית, אשת זבדי ואם השליחים יעקב ויוחנן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.56; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40)
- אחות מרים, אם ישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25), שזהותה נתונה בוויכוח בקרב הפרשנים
- מרים, אשת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25), שיש המזהים אותה עם מרים, אם יעקב הקטן ויוסי (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40)
Cette liste n'est sûrement pas exhaustive, dans la mesure où d'autres femmes suivaient la scène de loin (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.49). Nous pouvons imaginer qu'elles s'approchaient chacune à leur tour. Aucun homme, hormis Jean, n'est cité — fait remarquable qui souligne le courage exceptionnel de ces femmes (תְהִלִּים 38.11).
L'endroit était si lugubre que nous pouvons facilement imaginer la difficulté d'assister à un tel tableau. L'obscurité surnaturelle accentuait le caractère macabre de la situation. Il nous semble également probable que Marie, la mère de Jean-Marc, ait été présente, elle dont la maison était un lieu de rassemblement pour la communauté (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12).
מתי ומרקוס כתבו את דבריהם מוקדם מאוד, בתקופה שבה העדים עוד היו בחיים ופגיעים. הם לא יכלו למסור מידע רב מדי שעלול היה להזיק לאחיהם ולאחיותיהם. שכן עדיין ביקשו לעקור את התנועה החדשה הזאת (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.1; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.13). זהירות עריכתית זו מסבירה השמטות מסוימות, שאין לבלבל אותן עם חוסר דיוק היסטורי.