מרקוס מוסיף מידע נוסף לסיפורו של מתי. פטרוס, שעמו עבד מרקוס בכתיבת בשורתו, היה תלמידו של יוחנן המטביל, ולפי מסקנותינו הוטבל על ידו. לכן הכיר היטב את יוחנן המטביל וביקש להדגיש את תפקידו כנביא, אך גם כמבשר המשיח. מתי ומרקוס, בהזכירם את קלות הדעת של הסיבה, מוקיעים את העוול שבהוצאה להורג, הדומה לזו של המשיח ישוע. שניהם נקברו בקבר לאחר מותם.
שתי הדמויות המשיחיות, האחת כהנית, המיוצגת על ידי יוחנן המטביל, והאחרת מלכותית, המגולמת בישוע, יזכו אפוא ליחס זהה.
נבחן את שני הטקסטים הללו בפירוט רב יותר.
הקשר ומבנה
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.14-29
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.14-20 : L'histoire commence avec Hérode apprenant les miracles de Jésus, certains disant qu'il pourrait être Jean-Baptiste ressuscité. Ensuite, Marc explique comment Hérode avait emprisonné Jean à cause d'Hérodiade, la femme de son frère Philippe, qu'il avait épousée. Jean critiquait Hérode pour cela.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.21-29 : L'histoire reprend avec le banquet où Salomé danse, la promesse imprudente d'Hérode, et la demande de la tête de Jean-Baptiste. Ensuite, Jean est exécuté et ses disciples prennent son corps pour l'inhumer.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.1-12
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.1-5 : L'histoire commence également avec Hérode entendant parler de Jésus et pensant qu'il pourrait être Jean-Baptiste ressuscité. Matthieu explique ensuite comment Jean avait été emprisonné par Hérode à cause d'Hérodiade et de ses critiques du mariage d'Hérode.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.6-12 : L'histoire continue directement avec le banquet où Salomé danse, la promesse d'Hérode, et la demande de la tête de Jean-Baptiste. Après l'exécution de Jean, ses disciples viennent prendre son corps pour l'inhumer.
השוואת מסגרות הסיפור
המשכיות הסיפור: שני המבשרים פותחים בתגובת הורדוס לגבי ישוע, ואחר כך מסבירים את סיבת מאסרו של יוחנן, לפני שהם מספרים את סצנת המשתה.
הבדלים : מרקוס מפורט מעט יותר ומוסיף פרטים כגון האורחים המכובדים של המשתה. מתי, לעומתו, תמציתי יותר ומציג את האירועים באופן מצומצם יותר.
הדמויות הראשיות
הורדוס אנטיפס: טטררך הגליל ופריאה, הנקרא לעתים קרובות "מלך" בבשורה. נישואיו להורדיה, אשתו לשעבר של אחיו פיליפוס, הוקעו על ידי יוחנן המטביל.
הורדיה: אשתו של הורדוס אנטיפס; היא טופחת שנאה עמוקה כלפי יוחנן על שביקר את נישואיה.
שלומית: בתה של הורדיה, שאינה נזכרת בשמה בבשורה אך מזוהה במסורת בשם שלומית. היא ממלאת תפקיד מכריע בהוצאתו להורג של יוחנן.
יוחנן המטביל: נביא ומבשרו של המשיח ישוע, שנאסר ואחר כך הוצא להורג בידי הורדוס.
ניתוח טקסטואלי ונושאי
Le passage de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.6-12 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.21-29 peut être analysé sous plusieurs angles :
משתה הורדוס :
Le texte débute par un banquet somptueux célébrant l'anniversaire d'Hérode הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.6 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.21). Dans la littérature biblique, les banquets sont souvent représentés comme des lieux de prises de décisions significatives et symbolisent parfois le pouvoir ainsi que les excès.
ריקודה של שלומית :
שלומית מבצעת ריקוד לפני הורדוס ואורחיו, ובזכותו היא זוכה הורדוס להבטחה נועזת: הוא יעניק לה כל אשר תחפוץ, עד מחצית מלכותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.22-23). הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.7 אינו מגלה פרט זה. הבטחה מופרזת זו מזכירה סיפורים מקראיים אחרים שבהם בקשות נמהרות הובילו לתוצאות משמעותיות (שֹׁפְטִים 11.30-40, 1 שְׁמוּאֵל 14.24).
בקשת ראשו של יוחנן המטביל :
Sous l'influence de sa mère, Salomé demande la décapitation de Jean le Baptiste (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.8 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.24-25). Hérode, malgré son respect et sa crainte pour Jean, se voit dans l'obligation de tenir sa promesse (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.9 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.26-28). Cet événement met en lumière le dilemme moral d'Hérode ainsi que la manipulation stratégique et la cruauté impitoyable exercées par Hérodiade.
הוצאתו להורג של יוחנן :
Le passage atteint son point culminant avec l’exécution de Jean et la présentation de sa tête sur un plateau, à Salomé, qui la transmet ensuite à sa mère (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.10-11 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.28). Cette représentation saisissante et macabre souligne le thème de la prophétie et du martyre dans le récit évangélique.
משמעות תיאולוגית
הצדק האלוהי והצדק האנושי :
הסיפורים מציבים זה מול זה את הצדק האלוהי, המיוצג על ידי יוחנן המטביל, ואת הצדק האנושי המושחת, המגולם בהורדוס ובחצרו. בהוקיעו את חוסר המוסריות של הורדוס, הופך יוחנן לסמל של האמת הנבואית המתייצבת מול השלטון הארצי.
מבשרו של המשיח :
מותו של יוחנן המטביל מבשר את ייסורי המשיח ישוע. יוחנן, כמו המשיח ישוע, סובל ומת למען האמת והצדק. מות הקדושים שלו קודם לזה של המשיח, מה שמחזק את תפקידו כמבשר.
יוחנן המטביל מונח בקבר:
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.12 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.29 relatent que les disciples de Jean le Baptiste procèdent à son inhumation dans un tombeau. Marc précise en outre que ces derniers en informent ensuite le Messie Jésus.
מסקנה
Les passages de (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.6-12 et de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.21-29 contiennent des symboles et des thèmes théologiques, décrivant la corruption du pouvoir humain et la fidélité prophétique. L'analyse de ces textes montre les tensions entre la vérité divine et les ambitions humaines, tout en préparant le lecteur aux événements de la passion et de la résurrection du Christ.