_29 נותרה נקודה קטנה אחרונה לטיפול: המשיח ישוע דיבר על תחייה, ולכן זהיר יותר להציב שומרים לפני הקבר. זו הבקשה שהופנתה לפילטוס באותו יום של ; דבר אינו עוצר את אנשי הדת הלהוטים הללו. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66.
_30 La résurrection a lieu le dimanche matin à l’aube. Nous avons bien les 3 jours et 3 nuits selon le comptage inclusif juif. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2-4 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3. Nous prenons en compte la nuit en plein midi.
_31 Maintenant, il y a les différentes apparitions du Messie Jésus, vivant, à partir du dimanche 3 avril 33 de bon matin. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11-18 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8-10 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.8 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.24-34 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.13-14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.13-35 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.14 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-31 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.1-14.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
1- הופעה מסתורית אך מעוגנת היטב בעדויות
בין הופעותיו של המשיח שקם לתחייה המסופרות בברית החדשה, ההופעה לשמעון פטרוס נותרת אחת החידתיות ביותר. עצם קיומה מעוּד בבירור, אך אף מחבר מונחה רוח לא ראה לנכון לספר את תוכנה. הכול מעיד שמדובר בראש ובראשונה במפגש אישי עמוק בין האדון שקם לתחייה לבין תלמידו שנפל.
Deux témoignages indépendants font explicitement référence à cette apparition. Les disciples réunis à Jérusalem déclarent : « Le Seigneur est réellement ressuscité, et il est apparu à Simon » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.34). De son côté, l'apôtre Paul rappelle, dans un texte généralement considéré comme l'un des plus anciens résumés de la foi chrétienne, que le Christ ressuscité « est apparu à Céphas, puis aux douze » (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.3-5).
ההתאמה בין לוקס לפאולוס מראה שהופעה זו השתייכה למסורת קדומה, מבוססת היטב ומוכרת בהרחבה בכנסייה הקדומה.
2- מקומה של הופעה זו בכרונולוגיה
הבשורות אינן מציינות את המועד המדויק של מפגש זה. עם זאת, הרמוניזציה של הסיפורים השונים מאפשרת למקם את ההופעה הפרטית הזאת באותו יום התחייה עצמו.
Elle semble avoir eu lieu après les apparitions aux femmes (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.9-10 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-18), mais avant le retour des disciples d'Emmaüs à Jérusalem (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.33-35). Elle précède également l'apparition collective du soir aux disciples réunis (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.36-49 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19-23).
אף שאי אפשר להביא הוכחה מוחלטת, שחזור זה מוביל למחשבה שפטרוס היה הראשון בין השליחים שראה את האדון שקם לתחייה.
3- זיכרון ההכחשה
שעות ספורות לפני מעצרו פנה ישוע אל שמעון פטרוס בדברים משמעותיים במיוחד:
« Simon, Simon, Satan vous a réclamés pour vous cribler comme le froment. Mais j'ai prié pour toi, afin que ta foi ne défaille point ; et toi, quand tu seras revenu, affermis tes frères » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.31-32).
Malgré cette mise en garde, Pierre avait renié son Maître à trois reprises (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.69-75 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.54-62). Son repentir sincère apparaît dans les larmes amères qu'il verse après le chant du coq (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.62).
בהקשר זה סבורים מפרשים אחדים כי סביר שהופעה פרטית זו נועדה להקים את התלמיד החוזר בתשובה לפני שישוב לתפוס את מקומו בין שאר השליחים. עם זאת פירוש זה נותר מסקנה תאולוגית, שכן כתבי הקודש אינם מוסרים שום פרט על תוכן שיחתם.
4- ההזכרה המיוחדת של פטרוס בהודעת המלאך
Un détail remarquable apparaît dans le récit de Marc. L'ange ne se contente pas de demander aux femmes d'avertir les disciples ; il ajoute explicitement : « Mais allez dire à ses disciples et à Pierre qu'il vous précède en Galilée : c'est là que vous le verrez, comme il vous l'a dit » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.7).
Cette mention particulière de Simon Pierre est d'autant plus frappante que celui-ci venait de renier son Maître à trois reprises (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.66-72). Alors qu'il aurait pu se considérer comme définitivement disqualifié et exclu du cercle apostolique, le message céleste le désigne nommément parmi les destinataires de cette annonce.
Plusieurs commentateurs ont vu dans cette précision une marque de la grâce du Seigneur envers son disciple repentant. Loin d'être rejeté à la suite de sa chute, Pierre demeure l'objet de l'attention particulière du Ressuscité. Cette mention personnelle peut être rapprochée des paroles prononcées avant la Passion : « J'ai prié pour toi, afin que ta foi ne défaille point ; et toi, quand tu seras revenu, affermis tes frères » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.32).
Sans permettre de conclure avec certitude que Pierre avait déjà rencontré le Seigneur au moment où les femmes reçurent ce message, cette précision prépare néanmoins le lecteur à la grâce particulière qui lui sera accordée. Elle annonce, en quelque sorte, la restauration du disciple déchu et la mission qu'il exercera bientôt au sein de l'Église primitive (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.15 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.14).
Cette mention individuelle de Pierre constitue également un indice de l'authenticité du récit. Un tel détail, apparemment secondaire, s'explique naturellement si le souvenir de cette parole de l'ange a été soigneusement conservé au sein de la tradition apostolique. Il est d'ailleurs possible que Marc, généralement considéré comme le porte-parole de Pierre, ait volontairement conservé cette précision qui témoignait de la miséricorde particulière dont l'apôtre avait été l'objet (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 5.13).
5- שתיקתן הבולטת של הבשורות
שתיקת המחברים הקדושים על מפגש זה בולטת במיוחד. בניגוד להופעות למרים המגדלית, לתלמידי אמאוס או לקבוצת האחד עשר, לא מסופרת שום שיחה.
Certains exégètes y voient la volonté délibérée de préserver le caractère intime de cette rencontre entre le Seigneur et son disciple. Le Nouveau Testament mentionne d'autres entretiens dont le contenu exact demeure inconnu. Ainsi, Luc ne rapporte qu'une brève allusion à l'enseignement donné aux disciples d'Emmaüs (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.27), sans en reproduire les paroles.
ייתכן שצניעות זו מסייעת להדגיש את האופי האישי העמוק של החסד שניתן לפטרוס.
6- הכנה לשיקום הפומבי ביוחנן 21
ההופעה הפרטית ביום התחייה אינה מחליפה את השיקום הפומבי המסופר מאוחר יותר על שפת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.15-19).
אפשר להבחין בכך בשני שלבים משלימים. הראשון יהיה פיוס אישי, שניתן לפטרוס ביום התחייה עצמו. השני יתאים לשיקומו הפומבי לעיני שאר התלמידים, כמה ימים מאוחר יותר בגליל.
La triple question posée par Jésus : « M'aimes-tu ? » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.15-17) fait naturellement écho aux trois reniements de Pierre (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.17 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.25-27). C'est également à cette occasion que le Seigneur lui renouvelle sa mission pastorale : « Pais mes brebis » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.17).
7- החסד שניתן לתלמיד שנפל
קיימת ניגודיות מרשימה בין נפילתו של פטרוס לבין החסד המיוחד שניתן לו. מי שהכחיש בפומבי את רבו הופך לראשון מבין השנים עשר שזוכה לביקור הקם לתחייה.
היפוך זה ממחיש את אחד הנושאים הגדולים של הבשורה: החסד המנצח את הכישלון האנושי. אותו פטרוס שהתמוטט מול משרתת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.69-70) יהפוך כעבור שבועות אחדים לדובר העיקרי של השליחים בירושלים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.14-36) ויעיד באומץ לפני ה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8-12).
La promesse prononcée avant la Passion trouve alors son accomplissement : après être revenu, Pierre aura effectivement pour mission d'affermir ses frères (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.32).
8- מפגש בסימן החסד
כך ניתן למקם את הופעת המשיח שקם לתחייה לשמעון פטרוס בין ההופעות לנשים לבין ההתגלות הכללית בערב לתלמידים שנאספו.
אף שלא נשמר שום פרט ממנו, הטקסטים מאפשרים לחשוב שהיה זה מפגש פרטי שנועד להקים את מי שידע את הנפילה הכואבת ביותר. ייתכן שדווקא היעדר מידע מדויק מזמין את הקורא להפנות את תשומת לבו לא לנסיבות הפגישה הזאת אלא למשמעותה העמוקה.
Le premier des apôtres à avoir renié son Maître devient également le premier des Douze à contempler le Ressuscité. Cette grâce particulière accordée à Pierre annonce déjà le message que les apôtres proclameront bientôt au monde entier : le pardon et la restauration sont possibles pour tous ceux qui reviennent vers Dieu avec repentance et foi (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.38 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.19).