ישוע המשיח השמיע זה עתה דברי גינוי כלפי כמה ערים שתושביהן נותרו בחוסר אמונתם למרות הנסים הרבים שנעשו בהן. הכוונה היא במפורש לתושבי המקומות האלה שלא חזרו בתשובה.
כעת הטון משתנה, וישוע המשיח מביע את שמחתו. בבחנו את המצב הוא רואה שחכמי הדת אינם חוזרים בתשובה למרות ידיעותיהם המעמיקות בתורות הדת, ואילו פשוטי העם, שלעיתים קרובות אינם יודעים קרוא וכתוב וזוכים לבוז מן המעמד השליט, מבינים את מסר המשיח וחוזרים בתשובה.
נראה שמתי מעמיד את תושבי הערים חסרות האמונה מול פשוטי העם, שחזרתם בתשובה מרשיעה את אותם תושבים. הרי אם אחדים חוזרים בתשובה, מדוע אחרים לא עשו כן?
אפשר לומר זאת גם על הסמכויות הדתיות ומורי התורה, וכן על כל מלמדי העם.
אנו מגיעים לפרדוקס הבא: דווקא חסרי ההשכלה מקרב העם, הזוכים לבוז מצד חוכמתם וידיעותיהם של אנשי הדת באותה תקופה, הם המבינים היטב ביותר את דברי ישוע המשיח. אנשי הדת הרואים עצמם עשירים הם למעשה עניים, ואילו פשוטי העם שאין להם דבר הם למעשה עשירים, אף שעדיין אינם מודעים לכך.
ישוע המשיח מכיר בכך שהמצב הזה נובע מרצון האלוהים.
לפני שהוא מזמין אנשים ללכת אחריו, הוא מצהיר על מעמדו כבן האלוהים, אמירה שמנהיגי הדת היו עשויים לראות בה גידוף אילו נכחו שם.
אולם עבור שומעיו ההצהרה הזאת מעודדת ומסייעת להבין את דבריו הבאים. הוא מזמין את כל העייפים והעמוסים במשאות כבדים לבוא אליו וללכת אחריו, ומתחייב לדאוג להם. העייפות והמשאות הכבדים היו מוכרים היטב לעם.
ישוע המשיח מזמין את האנשים האלה ללכת לפי הוראותיו באמצעות העול. נציין שעול זה נישא בשניים, שכן רוח האדון תהיה עמם. הם אינם רגילים לאדון עדין ועניו לב, לאחר שבאו לעיתים קרובות מדי במגע עם .
ברור שבדבריו על המשא ביקש להזכיר את החטא המענה את הנפש.
מתי אינו מזכיר את תוצאות הדרשה או את השפעתו של ישוע המשיח על האנשים האלה. השמחה הראשונית שעליה מספר לוקס מרמזת שכמה מהם האמינו וחזרו בתשובה באותו יום.
אנו רואים את השפעת חוסר האמונה על ישוע המשיח, המתבטאת בעצב עמוק. לעומת זאת, החזרה בתשובה עוררה בו סיפוק רב. החמלה יוצאת הדופן הזאת מתגלה שוב ושוב לאורך שירותו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.36, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.41, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.13). הרגעים האלה ממחישים היטב את הזדהותו העמוקה של ישוע ואת אהבתו לאנשים.
לוקס מציג את הקטע הזה בדרך שונה. באותו רצף הוא מזכיר את התוכחה נגד כורזין, וכפר נחום, ולאחר מכן מביא את האמירה שהאב הסתיר את האמיתות הרוחניות מן החכמים והנבונים כדי לגלותן לילדים. עם זאת, לוקס משלב גם סיפור נוסף: סיפורם של 70 התלמידים שנשלחו לבשר את הבשורה.