קטעים אלה מדברים על הורדוס אנטיפס, מושל הגליל, שציווה להרוג את יוחנן המטביל כדי למלא את בקשתה של שלומית, בתה של הרודיה אשתו.
הורדוס אנטיפס קשר בין שני המשיחים: יוחנן המטביל, המשיח הכהני, וישוע, המשיח המלכותי. שמועות הסתובבו בקרב העם והגיעו לאוזניו. היו שאמרו שישוע הוא יוחנן המטביל שקם לתחייה, או אליהו, או נביא. כך או כך, אנטיפס סבר שזה יוחנן המטביל ששב לחיים.
מכאן שרצח זה הטביע את חותמו על חייו של אנטיפס ושהוא המשיך לחשוב על יוחנן המטביל.
נשווה את שלושת הטקסטים הנדונים: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.1-2, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.14-16 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.7-9. כל הקטעים הללו מדברים על תגובתו של הורדוס בנוגע לישוע.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.1-2
דמיון:
הורדוס שומע על ישוע וחושב שמדובר ביוחנן המטביל שקם מן המתים.
הבדלים:
מתי מציין במפורש שמדובר בהורדוס הטטרארך.
הוא מצהיר על הניסים הקשורים בישוע ואומר שיוחנן קם מן המתים ולכן כוחות הנס הללו פועלים בו.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.14-16
דמיון:
הורדוס שומע על ישוע וחושב שהוא יוחנן המטביל שקם לתחייה.
הבדלים:
גם מרקוס מזכיר את הורדוס באופן דומה, אך הוא מוסיף פרטים על הדעות האחרות שרווחו בעם: היו שאמרו שישוע הוא אליהו או נביא כנביאי העבר.
הורדוס עומד אישית על כך שישוע הוא יוחנן המטביל, שאותו ציווה לערוף ושקם לתחייה.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.7-9
דמיון:
הורדוס שומע על ישוע ונבוך, משום שהגיעו אליו הידיעות שישוע הוא או יוחנן המטביל שקם לתחייה, או אליהו.
הבדלים:
לוקס מתמקד יותר בבלבולו של הורדוס וברצונו לראות את ישוע.
הוא מדגיש את השמועות השונות ומשער שישוע הוא אחד מנביאי הקדם שקמו לתחייה.
סיכום
Pנקודות דמיון:
שלושת הטקסטים מדברים על מבוכתו של הורדוס מול ישוע.
שלושת הקטעים מזכירים את הרעיון שישוע עשוי להיות יוחנן המטביל שקם לתחייה.
הבדלים:
מתי ומרקוס מדגישים יותר את זהותו של הורדוס ואת הניסים הקשורים בישוע.
מרקוס ולוקס מזכירים שמועות נוספות בעם, בעיקר אליהו ונביאי העבר.
לוקס מדגיש במיוחד את סקרנותו של הורדוס ואת רצונו לפגוש את ישוע באופן אישי.
שלוש הגרסאות הללו משלימות זו את זו, ובכך מאפשרות לנו להבין טוב יותר את המצב המורכב הזה.
יש לציין שתהילתו של המשיח ישוע הייתה משמעותית דיה כדי למשוך את תשומת לבם של השלטונות. אכן, כל ההתכנסויות העממיות עברו ניתוח קפדני מצד השלטונות, שהשתדלו לאתר סימנים ראשונים של מרד אפשרי כדי לדכא אותו במהירות.