_15 Le Messie Jésus est interrogé pendant deux heures, de 4 h 30 à 6 h 30. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.59-68, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.55-65, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.67-71, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.19-24.
_16 Le coq chante vers 6 h 15, un peu avant le lever du soleil. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.74, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.72, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.61-62, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.27.
_17 ההופעה לפני ה אמורה הייתה להתקיים אחרי הזריחה, בשעה 6:38. אולם זה לא קרה, כי ברגע שהתרנגול קורא, הרב מובל, לפי פירושנו לטקסט של לוקס, אל פילטוס מיד לאחר גזר הדין של ה, שחיכה אפוא לעלות השחר כדי להכריז עליו. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.66-71, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.1-2.
_18 La première comparution devant Ponce Pilate commence vers 6 h 45. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1-5, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.2-14, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.1-5, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28-38.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
לאחר ההופעה הלילית לפני ה, שהתקיימה כנראה באחד האולמות של ביתו הרחב של קיפא, השיירה יוצאת לדרך עם קרני האור הראשונות של היום. ברגע המדויק הזה נפגשים מבטיהם של האדון ושל שמעון פטרוס, כפי שמספר לוקס, זמן קצר לפני שהמשיח ישוע מובל אל הפרוקורטור ה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.61). סצנה נוגעת ללב זו מציינת את סוף המשפט הדתי ואת תחילת המשפט האזרחי.
מפליא אותנו לראות שכל האנשים האלה כבר על רגליהם בשעה מוקדמת כל כך. חברי ה המתינו כמה שעות לכך שה«אשם» יובא לפניהם כדי להפוך את גזר הדין לרשמי עם הזריחה, בהתאם לדרישות החוק היהודי. קיפא ארגן הכול: את הישיבה הלילית כדי להשיג את פסק הדין, ואחר כך את הישיבה עם שחר כדי להעניק לו מראית עין של חוקיות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.1).
פונטיוס פילאטוס, מצדו, אינו נתפס בלתי מוכן. הוא ידע שפלוגה רומית גויסה בגן גת שמנים, כקילומטר אחד מירושלים. תנועה צבאית כזו, באמצע הלילה, לא יכלה להישמט ממנו. כמי שמכהן כנציב שבע שנים, הוא מכיר את שבריריותו המדינית של האזור: כל תקרית קטנה עלולה להתדרדר. לכן עליו להיות נוכח כדי לפקח על המצב.
Le Messie Jésus, désormais lié, est conduit au Prétoire, la résidence officielle du procurateur. La discussion entre Pilate et le Messie Jésus se déroule sur l’esplanade extérieure, car les dirigeants religieux refusent d’entrer dans la demeure d’un païen de peur de se souiller rituellement (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28). Ironie saisissante : ceux qui complotent un meurtre scrupuleusement évitent une impureté rituelle. Pilate, qui connaît bien les coutumes juives, ne peut qu’être irrité par cette attitude qu’il perçoit comme méprisante et hypocrite.
Seul le Messie Jésus, accompagné de quelques gardes, entre dans le Prétoire. Le dialogue entre Pilate et le Messie semble s’effectuer en grec, la langue administrative de l’Empire. Aucun interprète n’est mentionné, ce qui laisse penser que Jésus maîtrisait suffisamment cette langue pour converser avec le gouverneur. Pilate est intrigué par les paroles du Messie Jésus concernant son royaume (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.36). Un échange étonnamment calme et presque respectueux s’installe entre eux.
Pilate n’est pas naïf. Il comprend rapidement que les chefs juifs tentent de le manipuler. Lorsqu’ils lui présentent le Messie Jésus, il leur répond d’abord de le juger eux-mêmes (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.31). Il n’a pas encore saisi qu’ils réclament la peine de mort, ce qu’ils ne peuvent obtenir sans son autorisation. Lorsqu’il réalise qu’ils veulent une exécution, il ne cache pas sa surprise. Rien, dans cette affaire, ne lui semble mériter une telle sentence.
Pilate interroge le Messie Jésus, puis revient vers les accusateurs : il ne trouve aucune faute en lui (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.4). Heureux de renvoyer ces hommes qu’il considère comme arrogants et querelleurs, il pense pouvoir clore rapidement l’affaire. Mais il va découvrir que les chefs religieux ne lâcheront pas prise. Leur détermination à obtenir la mort du prévenu va l’entraîner dans un engrenage politique dont il ne sortira pas indemne.
Au cœur de ces manœuvres humaines, le Messie Jésus demeure souverain. Il avance volontairement vers la croix, accomplissant le plan divin par lequel Dieu manifeste son amour pour le monde (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). Les autorités religieuses complotent, Pilate hésite, la foule s’agite, mais le Messie marche avec calme vers l’accomplissement de sa mission.