Étude 1 sur 69 · La rencontre avec Philippe

  1. Étude 1 : La rencontre avec Philippe
  2. Étude 2 : Le choix des 12 Apôtres
  3. Étude 3 : La question de Jean le baptiste
  4. Étude 4 : La parabole sur la mesure
  5. Étude 5 : D'autres paraboles non rapportées
  6. Étude 6 : Explication le soir de différentes paraboles (l'ivraie)
  7. Étude 7 : La parabole du trésor caché
  8. Étude 8 : La parabole de la perle de très grand prix
  9. Étude 9 : Le Messie Jésus apaise la tempête
  10. Étude 10 : La guérison du démoniaque de Gadara
  11. Étude 11 : La guérison de la femme à la perte de sang
  12. Étude 12 : La guérison de la fille de Jaïrus
  13. Étude 13 : La guérison de deux aveugles
  14. Étude 14 : La guérison d'un démoniaque
  15. Étude 15 : Le jugement des pharisiens
  16. Étude 16 : Le Messie Jésus continue son œuvre
  17. Étude 17 : Envoi des douze apôtres
  18. Étude 18 : Rappel de l'arrestation de Jean le baptiste
  19. Étude 19 : Rappel des conditions de l'assassinat de Jean le baptiste
  20. Étude 20 : Le retour des apôtres
  21. Étude 21 : La troisième fête de pâque
  22. Étude 22 : La multiplication des pains pour les 5000 personnes
  23. Étude 23 : La réaction de la foule
  24. Étude 24 : Le Messie Jésus et Pierre marchent sur les eaux
  25. Étude 25 : La réaction des apôtres
  26. Étude 26 : Nombreuses guérisons à Génésareth
  27. Étude 27 : Les scandales et les occasions de chutes
  28. Étude 28 : Le Messie Jésus continue son périple en Galilée
  29. Étude 29 : La fête des Tabernacles
  30. Étude 30 : Le différent du Maître avec ses frères
  31. Étude 31 : Départ pour Jérusalem et départ définitif de la Galilée
  32. Étude 32 : Tentative d'assassinat
  33. Étude 33 : Le retour des 70 disciples
  34. Étude 34 : Le Messie Jésus à Béthanie chez Marthe et Marie
  35. Étude 35 : Instruction sur la prière
  36. Étude 36 : L’invitation chez un pharisien
  37. Étude 37 : Le jugement des religieux et les reproches du Messie Jésus
  38. Étude 38 : Rappel du massacre des Galiléens par Pilate
  39. Étude 39 : Enseignements du Messie Jésus sur la route de Jérusalem
  40. Étude 40 : Lamentations sur Jérusalem
  41. Étude 41 : Purification du Temple (seconde fois)
  42. Étude 42 : Le figuier est sec
  43. Étude 43 : L’autorité du Messie Jésus contestée
  44. Étude 44 : La parabole des vignerons
  45. Étude 45 : Les questions des pharisiens et des hérodiens
  46. Étude 46 : Les questions des docteurs de la loi
  47. Étude 47 : La Messianité de Jésus
  48. Étude 48 : Le don de la pauvre veuve
  49. Étude 49 : La présentation à Ponce Pilate
  50. Étude 50 : Présentation au "roi" Antipas
  51. Étude 51 : La libération d’un prisonnier
  52. Étude 52 : L’acharnement du Sanhédrin, condamnation officielle
  53. Étude 53 : Les différents sévices et la flagellation
  54. Étude 54 : Le chemin jusqu’au Mont Golgotha, aide de Simon de Cyrène
  55. Étude 55 : La crucifixion
  56. Étude 56 : Le partage des vêtements et les moqueries
  57. Étude 57 : Le dialogue de Jésus avec Jean et les femmes
  58. Étude 58 : La nuit à midi
  59. Étude 59 : La mort du Messie Jésus
  60. Étude 60 : Les précisions de Jean
  61. Étude 61 : Les disciples présents à la crucifixion
  62. Étude 62 : Les femmes se rendent au Tombeau
  63. Étude 63 : La pierre est roulée, le tremblement de terre
  64. Étude 64 : Le message des anges
  65. Étude 65 : Les femmes avertissent les disciples
  66. Étude 66 : Première apparition du Messie Jésus à Marie de Magdala
  67. Étude 67 : Seconde apparition du Messie Jésus aux autres femmes
  68. Étude 68 : L’apparition du Messie Jésus à Pierre
  69. Étude 69 : Les gardes avertissent les autorités juives

שירותו של יוחנן המטביל

  • המפגש עם פיליפוס

    PER034 מספר על מפגש ישוע עם פיליפוס, שעליו מדווח רק יוחנן (יוחנן 1,43–46), בבית עניה שמעבר לירדן ב־6 באוקטובר בשנת 29. פיליפוס, לשעבר תלמיד יוחנן המטביל כמו אנדרי, יוחנן ושמעון פטרוס, נעשה לתלמידו הרביעי של ישוע. המאמר בוחן את מעברם הטבעי של תלמידים אלה אל המשיח, שכן יוחנן המטביל ראה עצמו כמבשר ולא כמורה מתחרה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ממחרת ויואל ישוע לצאת הגלילה וימצא את פילפוס ויאמר אליו לך אחרי׃ופילפוס היה מבית צידה עיר אנדרי ופטרוס׃ויפגע פילפוס את נתנאל ויאמר אליו מצאנו אתו אשר כתב משה בספר התורה והנביאים את ישוע בן יוסף מנצרת׃ויאמר אליו נתנאל המנצרת תצא לנו טובה ויאמר אליו בא וראה׃
    Lire la suite

מחג הפסח השני לשלישי

  • בחירת שנים עשר השליחים

    ישוע בוחר שנים עשר תלמידים מקרב ההולכים אחריו ומעניק להם את התואר שליחים, מונח יווני שפירושו ״נשלח למשימה״. הבחירה, שנעשית אחרי ליל תפילה, תואמת למספר שבטי ישראל. השנים עשר מקבלים סמכות לרפא ולהכריז על הישועה, ומהווים את יסוד הקהילה העתידית. המאמר בוחן את מקור המונח, תפילת ישוע, שאלת ידיעת־הכול שלו ואת המקרה של יהודה איש קריות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.38 (תנ״ך עברי מודרני) :
    לכן התחננו אל בעל הקציר לשלח פעלים לקצירו׃
    Lire la suite
  • שאלתו של יוחנן המטביל

    יוחנן המטביל, בהיותו אסור, שולח את תלמידיו לשאול את ישוע אם הוא אכן המשיח המצופה. ישוע משיב במעשיו — ריפויים, הקמות לתחייה ובשורה לעניים — בהסתמך על ישעיהו 35.5. המאמר מנתח את ההבדל בין שני השירותים, את היגיון העריכה של מתי ואת הרמז רב העוצמה לזהותו של המשיח הטמון בהפניה לנבואה: ישוע הוא אלוהים הבא להושיע את עמו (ישעיהו 35.4).

    יְשַׁעְיָהוּ 35.3-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו׃אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם׃
    Lire la suite
  • המשל על המידה

    משל המידה (PER140) מלמד שהדרך שבה אנו שופטים אחרים ונוהגים בהם קובעת כיצד ימדוד לנו אלוהים בחזרה. ישוע קורא להקשבה פעילה, להדדיות, לצדק ולנדיבות. עיקרון זה, המשותף למרקוס 4.24-25, מתי 7.1-2 ולוקס 6.38, עולה בקנה אחד עם כלל הזהב ועומד בלב המוסר הנוצרי.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.1-2 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אל תשפטו למען לא תשפטו׃כי במשפט אשר אתם שפטים בו תשפטו ובמדה אשר אתם מדדים בה ימד לכם׃
    Lire la suite
  • משלים נוספים שלא נמסרו

    קטע PER144 עוסק במרקוס 4.33-34, שם נאמר שישוע סיפר משלים רבים שמחברי הבשורות לא מסרו. הקטע מתרחש ליד כפר נחום בנובמבר–דצמבר 31 וחושף את דרך ההוראה ההדרגתית של ישוע: התגלות המותאמת לשומעים, הכשרה מעמיקה של התלמידים וחשיבות ההבנה הרוחנית. יוחנן עצמו מודה (יוחנן 20.30; 21.25) שהבשורות כוללות רק חלק קטן מתורת ישוע.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.33 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע׃
    Lire la suite
  • הסבר בערב למשלים שונים (הזונין)

    PER146 מביא את ההסבר שנתן ישוע לתלמידיו על משל הזונין (מתי 13.36-43), עדות ייחודית למתי. ישוע חושף בו שיטת פרשנות בשלושה צירים: זיהוי סמלי של האלמנטים, ממד של אחרית הימים ויישום מעשי. קטע זה משתלב בנאום שבעת המשלים על מלכות אלוהים שמתי אסף בפרק 13.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.47-52 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עוד דומה מלכות השמים למכמרת אשר הורדה לים ומינים שונים יאספו לתוכה׃וכאשר נמלאה העלו אתה אל שפת הים וישבו וילקטו את המינים הטובים לתוך הכלים ואת המשחתים השליכו חוצה׃כן יהיה בקץ העולם יצאו המלאכים והבדילו את הרשעים מתוך הצדיקים׃והשליכום אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים׃ויאמר אליהם ישוע האתם הבינותם את כל זאת ויאמרו אליו כן אדנינו׃ויאמר אליהם על כן כל סופר המלמד למלכות השמים דומה לאיש בעל הבית המוציא מאוצרו חדשות וישנות׃
    Lire la suite
  • משל האוצר הטמון

    משל האוצר הטמון (מתי 13,44), המובא רק אצל מתי, מלמד שמלכות השמיים היא בעלת ערך שאין דומה לו. אדם מוצא אוצר קבור, מכסה אותו שוב, ואז מוכר את כל אשר לו כדי לקנות את השדה. משל זה ממחיש את שמחתו ואת נחישותו של מי שמכיר בערכה העליון של המלכות ומוכן להקריב הכול כדי להשיגה. הוא מהדהד במיוחד עם דרכו האישית של מתי, שהוא עצמו עזב הכול כדי ללכת אחרי ישוע.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.44 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את כל אשר לו וקנה את השדה ההוא׃
    Lire la suite
  • משל המרגלית היקרה מאוד

    משל הפנינה היקרה (מתי 13,45-46), המובא רק אצל מתי, מציג סוחר שמוכר את כל אשר לו כדי לרכוש פנינה נדירה. הוא מלמד שמלכות השמיים עולה בערכה על כל רכוש ארצי, וקורא להקרבה מרצון, הנחווית בשמחת הגילוי הרוחני.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.45-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עוד דומה מלכות השמים לסחר המבקש מרגליות טבות׃וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את כל אשר לו ויקן אתה׃
    Lire la suite
  • המשיח ישוע מרגיע את הסערה

    לאחר יום לימוד אינטנסיבי, ישוע חוצה את הכינרת עם תלמידיו. סערה עזה פורצת ומאיימת להטביע את הסירה. התלמידים המבוהלים מעירים את ישוע, והוא מצווה על היסודות לשתוק, ומיד משתררת דממה גדולה. פרק זה, המסופר אצל מתי, מרקוס ולוקס, מגלה את סמכותו האלוהית של ישוע על הטבע ומלמד את חשיבותה של אמונה שאינה מתנדנדת, גם בלב הנסיונות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.22-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי היום וירד אל אניה הוא ותלמידיו ויאמר אליהם נעברה אל עבר הים וישוטו הימה׃ויהי בלכתם באניה וישכב ויישן ורוח סערה ירדה על הים וישטפו עליהם המים ויהיו בסכנה׃ויגשו ויעירו אותו לאמר מורה מורה אבדנו ויעור ויגער ברוח ובמשברי ים וישתקו ותהי דממה׃ויאמר אליהם איה אמונתכם וייראו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא המצוה גם את הרוחות ואת המים וישמעו לו׃
    Lire la suite
  • ריפוי אחוז השד מגדרה

    הפריקופה 152 מספרת על ריפוי אחוז השד מגדרה, כפי שמובא אצל מתי (8.28-34), מרקוס (5.1-20) ולוקס (8.26-40). ישוע מגיע לאזור גדרה, פוגש אנשים אחוזי שד החיים בין הקברים, ומשחרר אותם מן השדים בשלחו אותם אל עדר חזירים הטובע באגם. אירוע זה מגלה את שלטונו הריבוני של המשיח על כוחות השדים ואת שירותו המתפשט מעבר לגבולות ישראל.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.26-40 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויעברו ויבאו אל ארץ הגדריים אשר ממול הגליל׃ויצא אל היבשה ויפגשהו איש מן העיר אשר שדים בו מימים רבים ובגד לא לבש ובבית לא ישב כי אם בקברים׃וירא את ישוע ויפל לפניו ויקרא בקול גדול מה לי ולך ישוע בן אל עליון מבקש אני ממך אשר לא תענני׃כי צוה את הרוח הטמא לצאת מן האיש כי ימים רבים חטף אתו ונאסר בזיקים ונשמר בכבלים והיה בנתקו את המוסרות ונדחף ביד השד אל המדברות׃וישאל אתו ישוע לאמר מה שמך ויאמר לגיון שמי כי שדים רבים נכנסו בו׃ויתחנן לו לבלתי צות אתם לרדת אל התהום׃ויהי שם עדר חזירים רבים על המרעה בהר ויתחננו לו כי יניח להם לבוא אל תוכם וינח להם׃ויצאו השדים מן האדם ההוא ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים ויטבע׃וינוסו הרעים כראותם את אשר נעשה ויגידו הדבר בעיר ובכפרים׃ויצאו לראת את אשר נעשה ויבאו אל ישוע וימצאו שם את האדם אשר יצאו ממנו השדים ישב לרגלי ישוע מלבש וטוב שכל וייראו׃ויספרו להם הראים איך נרפא אחוז השדים׃ויבקשו ממנו כל המון חבל הגדריים ללכת מאתם כי אימה גדולה נפלה עליהם וירד אל האניה וישב׃ויבקש ממנו האיש אשר יצאו ממנו השדים לשבת אתו וישלח אתו ישוע באמרו׃שוב לביתך וספר הגדלות אשר עשה לך האלהים וילך לו וישמע בכל העיר את הגדלות אשר עשה לו ישוע׃ויהי בשוב ישוע ויקבל אתו העם כי כלם היו מחכים לו׃
    Lire la suite
  • ריפוי האישה זבת הדם

    הפריקופה 154 מספרת על ריפוי אישה שסבלה מדימום שתים עשרה שנה, כפי שמדווחים מתי, מרקוס ולוקס. בכפר נחום היא נוגעת בהסתר בבגדו של ישוע בדרכו אל בית יאיר. לאחר שהבריאה מיד, ישוע מזהה אותה בפומבי ומצהיר: ״אמונתך הושיעה אותך״. המאמר משווה בין שלושת הסיפורים הסינופטיים וחוקר את המשמעות התיאולוגית, הכריסטולוגית והחברתית של נס אמונה זה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.43-48 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל קנינה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה׃היא קרבה מאחריו ותגע בציצת בגדו וזוב דמה עמד פתאם׃ויאמר ישוע מי זה נגע בי וכלם כחשו ויאמר פטרוס והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי׃ויאמר ישוע נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה׃ותרא האשה כי לא נסתרה ממנו ותחרד לקראתו ותפל לפניו ותגד באזני כל העם על מה נגעה בו ואיך נרפאה פתאם׃ויאמר אליה חזקי בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃
    Lire la suite
  • ריפוי בת יאיר

    הפריקופה 155 מספרת על הקמתה של בת יאיר על ידי המשיח ישוע בכפר נחום (פבר׳–מרץ 32). יאיר, ראש בית הכנסת, משתחווה לפני ישוע ומתחנן על ריפוי בתו הגוססת. למרות העיכוב שנגרם בגלל ריפויה של אישה זבת דם, ישוע הולך אל הבית, אומר "טליתא קומי" ומקים את הנערה. הנס הזה מעיד על סמכותו על המוות וקורא לאמונה גם במצבים חסרי תקווה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.18-26 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי הוא מדבר אליהם את אלה והנה אחד השרים בא וישתחו לו ויאמר עתה זה מתה בתי בא נא ושים את ידך עליה ותחיה׃ויקם ישוע וילך אחריו הוא ותלמידיו׃והנה אשה זבת דם שתים עשרה שנה נגשה מאחריו ותגע בציצת בגדו׃כי אמרה בלבה אך אם אגע בבגדו אושע׃ויפן ישוע וירא אותה ויאמר חזקי בתי אמונתך הושיעה לך ותושע האשה מן השעה ההיא׃ויבא ישוע אל בית השר וירא את המחללים בחלילים ואת העם ההומה ויאמר׃סורו מפה כי לא מתה הילדה אך ישנה היא וישחקו לו׃ויהי אחרי גרש העם ויבא הביתה ויאחז בידה ותקם הנערה׃ותצא השמועה הזאת בכל הארץ ההיא׃
    Lire la suite
  • ריפוי שני עיוורים

    ריפוי שני העיוורים בכפר נחום, המסופר רק אצל מתי (מתי 9.27-31), ממחיש את האמונה המשיחית: שני הגברים מכירים בישוע כ״בן דוד״. ישוע מרפא אותם לפי אמונתם ומבקש מהם לשתוק, מתוך רצון להפנות את ההמונים אל הישועה הנצחית ולא אל הריפויים הגופניים. סיפור זה מכין את תשובתו של ישוע ליוחנן המטביל במתי 11.5.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.46-52 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן טימי איש עור ישב על יד הדרך לשאל נדבות׃וישמע כי הוא ישוע הנצרי ויחל לצעק ויאמר אנא בן דוד ישוע חנני׃ויגערו בו רבים להשתיקו והוא הרבה לצעק בן דוד חנני׃ויעמד ישוע ויאמר קראו לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום קרא לך׃וישלך את שמלתו מעליו ויקם ויבא אל ישוע׃ויען ישוע ויאמר אליו מה חפצת ואעשה לך ויאמר אליו העור רבוני כי אראה׃ויאמר ישוע אליו לך לך אמונתך הושיעה לך ופתאם ראה וילך אחרי ישוע בדרך׃
    Lire la suite
  • ריפוי אחוז שד

    הפריקופה 157 מספרת על ריפוי אחוז שד אילם בידי ישוע בכפר נחום, המסופר רק אצל מתי (מתי 9,32-33). פרק זה מדגיש את סמכותו של ישוע על כוחות השדים, את תפקידה של אמונת השתדלות ואת הניגוד בין התפעלות ההמון לבין חוסר האמונה של הפרושים. מתי בונה כאן טיעון משיחי מתקדם, המציג את ישוע כמי שנסיו אין להם תקדים בישראל.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.32-33 (תנ״ך עברי מודרני) :
    המה יצאו והנה הביאו אליו איש אלם אחוז שד׃וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא נראתה כזאת בישראל׃
    Lire la suite
  • משפט הפרושים

    הפריקופה PER158 בוחנת את תגובת הפרושים לניסי ישוע בכפר נחום (מתי 9.33-34). בעוד ההמון מכיר במעשה אלוהי, הפרושים מייחסים את מעשי ישוע לשטן. דחייתם מכוונת: קבלת ישוע פירושה אובדן הפריבילגיות שלהם. ובכל זאת, יש שבחרו ללכת אחריו, כמו ניקודימוס, יוסף איש הרמתיים ושאול איש טרסוס. האילם שנרפא, מצדו, הולך בשמחה ובהכרת תודה.

    מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 5.34-39 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃
    Lire la suite
  • ישוע המשיח ממשיך בפועלו

    פרשה 159 מציגה את ישוע ממשיך בשירותו בגליל, מכפר נחום, בפברואר–מרץ שנת 32, לפני חג הפסח השלישי. בהסתמך אך ורק על מתי 9.35, המאמר מדגיש את העדיפות שניתנה להכרזת המלכות על פני הנסים, את עצמאותם של בתי הכנסת המקומיים לעומת הפרושים, ואת שיטתו הנושאית של מתי, המתוקנת כאן על פי סדר הזמנים של מרקוס.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃
    Lire la suite
  • שליחת שנים עשר השליחים

    הפריקופה 162 מספרת על שליחת שנים עשר השליחים בידי ישוע בגליל, כמה שבועות לפני חג הפסח (מרץ 32 לספירה). אירוע זה, המובא אצל מתי (10.1-15), מרקוס (6.6-13) ולוקס (9.1-6), מציג את התלמידים הנשלחים שניים שניים להטיף על המלכות, לרפא ולגרש שדים. כל אחד מהאוונגליסטים מוסיף את נקודת המבט שלו על הוראות הדרך ועל אופייה של השליחות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.6-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃
    Lire la suite
  • תזכורת למאסרו של יוחנן המטביל

    הפרשה PER164 מזכירה את נסיבות מעצרו של יוחנן המטביל, כפי שסיפרו מתי (14.3-5) ומרקוס (6.17-20). יוחנן נאסר משום שגינה בפומבי את נישואיו האסורים של הורדוס אנטיפס להרודיה, אשת אחיו לשעבר. מרקוס מציג דיוקן מורכב של הורדוס, דו-ערכי ומוקסם מיוחנן, ואילו מתי מדגיש את פחדו מן ההמון. הרודיה היא שדוחפת להריגת הנביא, שהוחזק במכוור במרץ 32 לספירה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.17-20 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃
    Lire la suite
  • תזכורת לנסיבות רציחתו של יוחנן המטביל

    הפריקופה 165 מנתחת את נסיבות רצח יוחנן המטביל לפי מתי (14.6-12) ומרקוס (6.21-29). בגליל, במרץ שנת 32 לספירה, הורדוס אנטיפס נכנע למניפולציה של הורדיה באמצעות הריקוד של שלומית ומצווה לערוף את ראש הנביא. המאמר מדגיש את ההקבלה בין מות הקדושים של יוחנן לזה של ישוע, שתי דמויות משיחיות שנדונו שלא בצדק ונקברו בקבר.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.1-12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    בעת ההיא שמע הורדוס שר רבע המדינה את שמע ישוע׃ויאמר אל נעריו זה הוא יוחנן המטביל והוא קם מן המתים על כן הגבורות פעלות בו׃כי הורדוס תפש את יוחנן ויאסרהו וישימהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו׃כי יוחנן אמר אליו לא נכון היתה לך לאשה׃ויבקש המיתו אך ירא את ההמון כי לנביא חשבו אתו׃ויהי ביום הלדת הורדוס ותרקד בת הורודיה בתוכם ותיטב בעיני הורדוס׃וישבע לה ויאמר מה תשאל נפשך ואתן לך׃ואמה שמה את הדברים בפיה ותשאל לאמר תנה לי פה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃ויעצב המלך אך בעבור השבועה והמסבים עמו צוה לתת לה׃וישלח וישא את ראש יוחנן מעליו בבית הסהר׃ויביאו את ראשו בקערה ויתנו לנערה ותביאהו אל אמה׃ויגשו תלמידיו וישאו את גויתו ויקברוה וילכו ויגידו לישוע׃
    Lire la suite
  • שובם של השליחים

    לאחר משימת ההכרזה בגליל, חוזרים השליחים אל ישוע ומדווחים לו על פעילותם. מרקוס מדגיש את תשישותם ואת הצורך שלהם במנוחה במקום שומם, ואילו לוקס מציין שההסתלקות נעשית לכיוון בית צידה. פרשה זו מבליטה את רחמיו של ישוע על תלמידיו, את חשיבות המנוחה בשירות ואת הנוהג של מתן דין וחשבון שליחי. האירוע מתרחש בגליל במרץ שנת 32 לספירה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.30-31 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃
    Lire la suite

מהפסח השלישי ועד תחילת השבוע האחרון

  • חג הפסח השלישי

    הפריקופה PER168 מציינת את חג הפסח השלישי בשירותו של המשיח ישוע, שתאריכו יום שני, 12 באפריל 32 לספירה, ושנזכר רק אצל יוחנן (יוחנן 6,4). בהיותם בגליל, ליד בית צידה, נראה שישוע ותלמידיו אינם עולים לירושלים, לנוכח עוצמת פעילותם. אזכור זה משמש נקודת ציון כרונולוגית בסינופסיס, ומבשר את האירועים הבאים עד חג הסוכות באוקטובר 32 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בחצי ימי החג עלה ישוע אל המקדש וילמד׃
    Lire la suite
  • ריבוי הלחם לחמשת האלפים

    ריבוי הלחם לחמשת אלפים גברים הוא נס המעיד עליו כל ארבעת המבשרים, והוא התרחש ליד בית צידה באפריל שנת 32 לספירה. בחמש כיכרות לחם ושני דגים בלבד מאכיל ישוע המון עצום, ובכך מתגלים כוחו האלוהי וחמלתו כרועה, והדבר מבשר את סעודת האדון. שנים עשר הסלים שנותרו מסמלים את שפע מלכות האלוהים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.30-44 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃ויאכלו כלם וישבעו׃וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃
    Lire la suite
  • תגובת ההמון

    לאחר ריבוי הלחם, ההמון מזהה את ישוע כנביא שמשה הכריז עליו ורוצה להמליכו למלך. רק יוחנן מספר על אירוע זה. ישוע נסוג אל ההר ודוחה מלכות פוליטית. קטע זה חושף את המתח בין הציפיות המשיחיות העממיות לבין שליחותו הרוחנית של המשיח, שמסרב להתאים עצמו לתקוות הלאומניות של זמנו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.14-15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כראות האנשים את האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו הנה זה הוא באמת הנביא הבא לעולם׃וידע ישוע כי יבאו ויתפשהו להמליך אותו וימלט עוד הפעם אל ההר הוא לבדו׃
    Lire la suite
  • המשיח ישוע ופטרוס הולכים על המים

    הפריקופה 171 מנתחת את הנס של ישוע ההולך על מימי אגם גינוסר (אפריל 32 לספירה), לרבות פרשת פטרוס. השוואה קפדנית של הסיפורים במתי 14.22-32, במרקוס 6.45-52 וביוחנן 6.16-21 מבליטה נקודות הסכמה והבדל, וחושפת את עוצמתו האלוהית של המשיח ואת המתח בין אמונה לספק אצל התלמידים.

    תְהִלִּים 77.20 (תנ״ך עברי מודרני) :
    נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן׃
    Lire la suite
  • תגובת השליחים

    הפריקופה 172 מספרת על תגובת השליחים לאחר שישוע הלך על המים והשקיט את הסערה. האירוע, שהתרחש בגינוסר באפריל שנת 32 לספירה, מסופר על ידי מתי ומרקוס. התלמידים משתחווים ומכריזים: 'אתה באמת בן האלוהים', שלב מכריע באמונתם ובהתגלות הכריסטולוגית ההדרגתית של הבשורות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.21 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויואילו לקחת אתו אל האניה ורגע הגיעה האניה לארץ אשר הם הלכים שמה׃
    Lire la suite
  • ריפויים רבים בגינוסר

    הפריקופה 173 מספרת על הריפויים הרבים שעשה ישוע בגינוסר (הגליל) באפריל 32 לספירה, על פי מתי 14.34-36 ומרקוס 6.53-56. עם בואו מזהים אותו מיד, והמוני חולים ממהרים לגעת בציצית בגדו ובכך זוכים לריפוי. הניתוח הסינופטי מגלה הסכמות מרכזיות בין שני המבשרים וגם הבדלי גוון משלימים. פרק זה ממחיש את אמונת העם ואת כוחו האלוהי של ישוע, ומבשר את המתחים ההולכים וגוברים עם הרשויות הדתיות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.53 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃
    Lire la suite
  • המכשולים וסיבות ההיכשלות

    הפריקופה PER201 מציגה את תורתו הפרטית של ישוע בכפר נחום על המכשולים וסיבות ההיכשלות. הוא מבחין בין שני מקרים: אלה שגורמים למומרים חדשים להיכשל, והנוצרים המתמודדים עם חולשותיהם שלהם. באמצעות מטפורות גופניות קיצוניות קורא ישוע להסיר כל מה שמוביל לחטא, ומדגיש שהחיים במלכות אלוהים שווים כל קורבן. מתי, מרקוס ולוקס מוסרים תורה זו בגוונים משלימים.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.19 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃
    Lire la suite
  • ישוע המשיח ממשיך במסעו בגליל

    הפריקופה 205 מתארת את שהותו הממושכת של ישוע המשיח בגליל, באזור כפר נחום, במשך כשישה חודשים לפני יציאתו הסופית לירושלים ב-3 באוקטובר שנת 32 לספירה. רק יוחנן מזכיר את המסעות הללו ומגלה את כוונת הרשויות הדתיות להמית את ישוע, בעוד תלמידיו עדיין מתקשים להבין מה צפוי לו. קטע זה מציין את המעבר לחג הסוכות בירושלים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אחרי הדברים האלה הלך ישוע בארץ הגליל הלוך ועבור כי לא אבה להתהלך ביהודה על אשר בקשו היהודים להרגו׃
    Lire la suite
  • חג הסוכות

    הפרשה 206 עוסקת בחג הסוכות (סוכות), המסופר רק אצל יוחנן (7,2-10). ישוע מחליט לעלות בסתר לירושלים באוקטובר שנת 32 לספירה, שישה חודשים לפני מעצרו. יוחנן חושף את המתח עם הרשויות הדתיות ואת חוסר האמונה של אחי ישוע, מרכיבים שאינם מופיעים אצל הסינופטיים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כאשר עלו אחיו לרגל ויעל גם הוא לא בגלוי כי אם כמסתתר׃
    Lire la suite
  • המחלוקת בין המורה לאחיו

    יוחנן 7.3-9 מתאר את המתח בין ישוע לאחיו לפני חג סוכות (אוקטובר 32 לספירה). מבלי להבין את שליחותו המשיחית, הם מפצירים בו להתגלות בפומבי בירושלים. ישוע בוחר בזהירות, מודע לסכנת המעצר. מרים נשארת מן הצד. פרק זה, הייחודי ליוחנן, ממחיש את חוסר ההבנה המשפחתי כלפי טבעו האלוהי של ישוע, ואחיו באים לאמונה רק לאחר התחייה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.3-9 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמרו אליו אחיו קום ולך מזה ארצה יהודה למען יראו גם תלמידיך את המעשים אשר אתה עשה׃כי לא יעשה איש דבר בסתר והוא חפץ להתפרסם לכן אם אתה עשה כאלה הגלה אל העולם׃כי אחיו גם הם לא האמינו בו׃ויאמר אליהם ישוע עתי לא באה עד עתה ועתכם תמיד נכונה׃לא יוכל העולם לשנוא אתכם ואתי ישנא באשר אני מעיד עליו כי רעים מעלליו׃עלו אתם לחג את החג אני לא אעלה אל החג הזה כי עתי לא מלאה עד עתה׃כזאת דבר וישב בגליל׃
    Lire la suite
  • יציאה לירושלים ועזיבה סופית של הגליל

    PER208 מתאר את יציאתם הסופית של ישוע ותלמידיו מן הגליל ב-3 באוקטובר שנת 32 לספירה, בדרכם לירושלים לחג סוכות. לפי סיפורו של לוקס, הם עוברים דרך שומרון ולא בדרך הרגילה לאורך הירדן. הם מגיעים בליל שישי, 8 באוקטובר, מלמדים ברחבת המקדש, וישוע נושא את נאומו על המים בהושענא רבה ב-13 באוקטובר. הקבוצה תישאר באזור ירושלים שישה חודשים, עד חג הפסח ב-1 באפריל שנת 33 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.9-10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כזאת דבר וישב בגליל׃ויהי כאשר עלו אחיו לרגל ויעל גם הוא לא בגלוי כי אם כמסתתר׃
    Lire la suite
  • ניסיון רצח

    ביום האחרון של חג בירושלים (13 באוקטובר 32 לספירה) מנסים הפרושים לסקול את המשיח ישוע לאחר הכרזותיו על מוצאו האלוהי. ישוע נמלט ממוות בכך שהוא מסתתר בין תלמידיו, ועוזב את העיר. כנראה הוא נסוג לבית עניה שמעבר לירדן. רק יוחנן מספר על מאורע זה, על סמך יוחנן 8,59.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.59 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אז ירימו אבנים לרגם אתו וישוע התעלם ויצא מן המקדש ויעבר בתוכם עבור וחלוף׃
    Lire la suite
  • שובם של 70 התלמידים

    שובם של שבעים התלמידים (לוקס 10.17-24) מבטא את התפעלותם לאחר שליחותם. ישוע מחזיר אותם אל העיקר: לשמוח על כך ששמותיהם כתובים בשמים. הוא מכריז על ריבונותו של אלוהים בהתגלות, הניתנת לענווים ולא לחכמים. ההכרזה בפסוק 22 מדגישה את הקרבה הייחודית בין האב לבן, ועושה את ישוע למתווך היחיד של הידיעה האלוהית. כך מדגיש לוקס את המשכיות מפעל הבשורה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.10 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישובו השליחים ויספרו לו את כל אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית צידה׃
    Lire la suite
  • המשיח ישוע בבית עניה אצל מרתא ומרים

    לוקס 10.38-42 מספר על ביקורו של המשיח ישוע בבית עניה, אצל מרתא ומרים, בסביבות סוף נובמבר או תחילת דצמבר בשנת 32 לספירה. הכפר, הנמצא במרחק 3 ק״מ מירושלים, מארח את ישוע בהקשר של רגיעה יחסית: הפרושים שינו אסטרטגיה, והעדיפו לאסוף עדויות מפלילות במקום לפעול באלימות. לוקס הוא האוונגליסט היחיד המזכיר אירוע זה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.18 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
    Lire la suite
  • הוראה על התפילה

    הפריקופה PER224 מציגה את הוראתו של ישוע על התפילה, שניתנה בהר הזיתים בדצמבר שנת 32. בהסתמך על מתי 6.9-13 ועל לוקס 11.1-4, היא בוחנת את תפילת «אבינו שבשמיים» בשני הקשרים נפרדים. לוקס ממקם את האירוע סמוך לירושלים, לאחר הביקור בבית עניה ולפני ריפויו של אדם אחוז רוח רעה. התלמידים, שחלקם הלכו אחרי יוחנן המטביל, מבקשים מישוע ללמד אותם להתפלל.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.9-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    לכן כה תתפללו אבינו שבשמים יתקדש שמך׃תבא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ׃את לחם חקנו תן לנו היום׃וסלח לנו את חבותינו כאשר סלחנו גם אנחנו לחיבינו׃ואל תביאנו לידי נסיון כי אם חלצנו מן הרע כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן׃
    Lire la suite
  • ההזמנה לביתו של פרוש

    פריקופה 227 מתארת את ההזמנה לסעודה שהפרוש הזמין את המשיח ישוע, המובאת רק אצל לוקס (לוקס 11.37). הרחק מלהיות הזמנה של רצון טוב, נראה שההזמנה הזאת היא פח יקוש שנטמן כדי לאסוף האשמות נגד ישוע בפני עדים. מתוך מודעות למה שעומד על הפרק, ישוע בכל זאת מקבל את ההזמנה, בביטחון רוחני שעתו עוד לא הגיעה. האירוע התרחש כנראה בירושלים, בנסיעה שישוע יוצא אליה למרות איומי הרשויות הדתיות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.37 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי בדברו ויבקש ממנו פרוש אחד לאכל אתו לחם ויבא הביתה ויסב׃
    Lire la suite
  • שיפוטם של אנשי הדת ותוכחות ישוע המשיח

    במהלך סעודה בבית פרוש בירושלים (סוף שנת 32) משמיע ישוע תוכחות חריפות כלפי הפרושים ומורי התורה. לוקס 11.38-54, הבשורה היחידה המספרת על אירוע זה, מתאר אווירה עוינת שבה הרשויות הדתיות מחפשות ראיות כדי להרשיע את ישוע. דבריו החדים הם למעשה קריאה לתשובה, שאנשים שעיוורו מגאוותם התעלמו ממנה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.53 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כדברו להם את אלה ויחלו הסופרים והפרושים לשטם אותו מאד ולהקשות לו בדברים רבים׃
    Lire la suite
  • הזכרת הטבח בגלילים בידי פילטוס

    הפריקופה PER229 (לוקס 13,1-5) מספרת כיצד עדים לארוחה פרושית פונים אל ישוע בעניין הטבח שערך פילטוס בגלילים. ישוע מסרב לראות בכך עונש אלוהי וקורא לתשובה אישית, ומזכיר גם את נפילת המגדל בשילוח. הוא מלמד שהמוות הוא גורלם המשותף של הכול, ושרק התשובה פותחת את הגישה למלכות האלוהים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.2-3 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישאלו אתו תלמידיו לאמר רבי מי הוא אשר חטא הזה אם ילדיו כי נולד עור׃ויען ישוע לא זה חטא ולא יולדיו אך למען יגלו בו מעללי אל׃
    Lire la suite
  • תורתו של המשיח ישוע בדרך לירושלים

    הפריקופה PER233 מתארת את הוראותיו של ישוע במהלך מסעו לירושלים, שמובאות רק אצל לוקס (לוקס 13.22-33), בדצמבר 32 לספירה. ישוע עובר בערים ובכפרים ומלמד על השער הצר ועל מלכות אלוהים. המאמר מציב בהקשרם את המסעות החוזרים בין בית עניה לירושלים, באווירה של מתח גובר עם הפרושים ועם הורדוס אנטיפס.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.22-23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי חג חנכת הבית בירושלים וסתיו היה׃ויתהלך ישוע במקדש באולם של שלמה׃
    Lire la suite
  • קינה על ירושלים

    הקינה על ירושלים (מתי 23.37-39; לוקס 13.34-35) מציגה את ישוע בוכה על העיר הקדושה, כמה ימים לפני ייסוריו. באמצעות המטפורה של התרנגולת המגינה על אפרוחיה הוא מבטא את האהבה האלוהית שנדחתה, מגנה את רצח הנביאים ומבשר את חורבן המקדש, ובכל זאת משאיר פתוחה תקווה לפיוס אחרון.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.37-39 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את בניך כתרנגלת המקבצת את אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם׃הנה ביתכם יעזב לכם שמם׃כי אני אמר לכם ראה לא תראוני מעתה עד אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃
    Lire la suite

השבוע האחרון לפני המעצר

  • טיהור המקדש (בפעם השנייה)

    טיהור המקדש השני בידי ישוע, ביום שני ה-28 במרץ בשנת 33, הוא מעשה נבואי וסמלי. בגרשו את המוכרים מחצר הגויים ובציטוטו את ישעיהו ואת ירמיהו, ישוע מוקיע את השחתת הפולחן, קובע את סמכותו המשיחית ומבשר את המשפט הבא על המקדש. אירוע זה מחיש את החלטת מנהיגי הדת להמית אותו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.15-18 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים׃וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל העם משתוממים על תורתו׃
    Lire la suite
  • עץ התאנה יבש

    למחרת קללת התאנה, התלמידים מוצאים את העץ יבש לגמרי. ישוע מנצל את ההזדמנות כדי ללמד על כוחה של האמונה ועל חשיבות הסליחה. מעבר ללימוד זה, התאנה מסמלת בכתובים את ישראל, ויבושה מבשר את המשפט שיבוא על האומה ארבעים שנה מאוחר יותר עם חורבן בית המקדש. אמונה וסליחה נותרות הערכים הבלתי מעורערים שישוע מעמיד בראש.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 11.1-3 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כאשר קרבו לירושלים אל בית פגי ובית היני בהר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו׃ויאמר אליהם לכו אל הכפר אשר ממולכם והיה כבאכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם אותו התירו והביאו׃וכי יאמר אליכם איש למה תעשו זאת ואמרתם האדון צריך לו וברגע ישלחנו הנה׃
    Lire la suite
  • סמכותו של המשיח ישוע מוטלת בספק

    במקדש בירושלים, ראשי הדת מערערים בפומבי על סמכותו של ישוע. בשאלת נגד ממולחת על טבילתו של יוחנן הוא משתיק אותם וחושף את חוסר תום לבם. פרק זה, המשותף לבשורות הסינופטיות (מתי 21.23-27 ; מרקוס 11.27-33 ; לוקס 20.1-8), ממחיש את ההתנגדות הגוברת של השלטונות למשיח בשבוע האחרון שלפני המעצר.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.23-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא אל המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃ויען יושע ויאמר אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם תגידו אתו לי גם אני אגיד לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃טבילת יוחנן מאין היתה המן השמים אם מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃אם נאמר מן השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמונתם לו ואם נאמר מבני אדם יראים אנחנו את המון העם כי כלם חשבים את יוחנן לנביא׃ויענו את ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
    Lire la suite
  • משל הכורמים

    משל הכורמים (מתי כא 33-46; מרקוס יב 1-12; לוקס כ 9-19), שנאמר ביום שלישי של השבוע הקדוש בחצר המקדש, ממחיש באופן אלגורי את תולדות הישועה: האלוהים שולח נביאים ואחריהם את בנו, ומנהיגי הדת דוחים אותו והורגים אותו. הכרם מועבר אל הכנסייה, אך בלי לסגור בכך את הדלת בפני העם היהודי, שיכול להיכנס אל האמונה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.33-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    משל אחר שמעו איש בעל בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל כרמים וילך בדרך מרחוק׃ויהי בהגיע עת האסיף וישלח עבדיו אל הכרמים לקחת את פריו׃ויחזיקו הכרמים בעבדיו את זה הכו ואת זה הרגו ואת זה סקלו׃ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן הראשונים ויעשו ככה גם להם׃ובאחרונה שלח אליהם את בנו באמרו מפני בני יגורו׃ויהי כראות הכרמים את הבן ויאמרו איש אל אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃ויחזיקו בו וידחפוהו אל מחוץ לכרם ויהרגו אתו׃והנה כבוא בעל הכרם מה יעשה לכרמים ההם׃ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את הפרי בעתו׃ויאמר ישוע אליהם הכי קרא לא קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃על כן אני אמר לכם כי תקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יעשה את פריה׃והנפל על האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו׃ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את משליו ויבינו כי עליהם דבר׃ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו׃
    Lire la suite
  • שאלות הפרושים וההרודיאנים

    הפרושים וההרודיאנים מנסים ללכוד את ישוע בפח בשאלה אם יש לשלם את המס לקיסר. תשובתו — "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים" — מסכלת את הפח ומציבה את ההבחנה היסודית בין סמכות אזרחית לריבונות אלוהית, ומזכירה שהאדם, הנושא את צלם אלהים, שייך לו כולו.

    בְּרֵאשִׁית 1.26-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
    Lire la suite
  • שאלות חכמי התורה

    בשבוע האחרון שלפני ייסוריו, ישוע נשאל על ידי מורי התורה על המצווה הגדולה ביותר. הוא מסכם את התורה כולה בשני עקרונות: לאהוב את אלוהים ולאהוב את רעהו. סופר כן מכיר בצדקת התשובה הזאת, וישוע אומר לו שאינו רחוק ממלכות אלוהים. המאמר מדייק את התפיסה לגבי הפרושיות ומזמין לאמונה החיה באהבה ולא בחוקיות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי איש אחד בתוך הפרושים ושמו נקדימון שר ליהודים׃
    Lire la suite
  • משיחיותו של ישוע

    בחצר המקדש בירושלים, ביום שלישי שלפני ייסוריו, ישוע שואל את הפרושים מי הוא המשיח. בציטוט מתהילים ק״י הוא מגלה שהמשיח הוא גם בן דוד לפי הבשר וגם אדון נצחי לפי אלוהותו, ומביך את יריביו, שנותרים ללא מענה. הצהרה כריסטולוגית יסודית על טבעו הכפול של ישוע.

    תְהִלִּים 110.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    לדוד מזמור נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
    Lire la suite
  • מתנתה של האלמנה העניה

    בבית המקדש בירושלים צופה ישוע באלמנה עניה המטילה שתי פרוטות קטנות לאוצר, כל אשר לה. בניגוד לעשירים הנותנים בראוותנות מתוך עודפיהם, היא מקריבה את כל מחייתה. ישוע מכריז שהיא נתנה יותר מכל האחרים, והופך בכך את אמות המידה האנושיות של ערך. סיפור זה, המובא אצל מרקוס (12.41-44) ואצל לוקס (21.1-4), מלמד שנדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת, אלא ברצון הלב ובקורבן שהוקרב.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.41-44 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר׃כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה׃
    Lire la suite

היום האחרון עד הצליבה

  • ההבאה לפני פונטיוס פילאטוס

    הפריקופה PER341 משחזרת את הבאתו של ישוע לפני פונטיוס פילאטוס בבוקר יום שישי, בסביבות השעה 6:45, לאחר שנידון בלילה בידי הסנהדרין. תוך השוואה בין מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן, המאמר מנתח את הכרונולוגיה המדויקת, את תפקידו של קיפא, את סירובם של ראשי הדת להיכנס לפרטוריון ואת השיחה בין ישוע לפילאטוס, שהיה היחיד המוסמך לגזור עונש מוות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.61 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃
    Lire la suite
  • ההבאה לפני ה״מלך״ אנטיפס

    ישוע נשלח בידי פילטוס אל הורדוס אנטיפס, טטרארך הגליל, ששהה בירושלים. הורדוס, שהמראות המרשימים מרתקים אותו, מקווה לראות נס, אך נתקל בשתיקתו המוחלטת של ישוע. נעלב, הוא לועג לו, מלביש אותו גלימה מרהיבה ושולח אותו חזרה אל פילטוס. באירוניה, פרק זה מפיס בין פילטוס להורדוס. רק לוקס מספר על ההופעה הזאת (לוקס 23.6-12), שהתרחשה בסביבות השעה 7:30 בבוקר יום שישי של ייסורי ישוע.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.1-5 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישכימו ראשי הכהנים עם הזקנים והסופרים וכל הסנהדרין בבקר ויתיעצו ויאסרו את ישוע ויוליכהו משם וימסרהו אל פילטוס׃וישאל אותו פילטוס האתה מלך היהודים ויען ויאמר אליו אתה אמרת׃וראשי הכהנים הרבו לשטנו׃ויוסף פילטוס וישאלהו לאמר האינך משיב דבר ראה כמה הם מעידים בך׃וישוע לא השיב עוד אף דבר אחד ויתמה פילטוס׃
    Lire la suite
  • שחרור אסיר

    במשפטו של ישוע בפני פונטיוס פילטוס, השליט הרומי מנסה לנצל את מנהג הפסח לשחרר אסיר כדי להימנע מלהרשיע את ישוע. הוא מציע להמון לבחור בין ישוע לבר-אבא, פושע ידוע לשמצה, מתוך הנחה שהעם יבחר נכון. התערבות אשתו מחזקת את היסוסיו. סצנה זו, המעידה עליה כל ארבע הבשורות, ממחישה את מניפולציית הרשויות הדתיות ומטילה מראש אור תיאולוגי על התמורה הגואלת.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים׃
    Lire la suite
  • עקשנות הסנהדרין, גזר דין רשמי

    PER346 מנתח את גזר הדין הרשמי על ישוע מידי פונטיוס פילאטוס תחת הלחץ העיקש של הסנהדרין. בירושלים, ביום שישי בבוקר, ההמון, שהודרך בידי המנהיגים הדתיים, דורש צליבה. פילאטוס, לכוד פוליטית, נכנע על אף היעדר עילה מוצדקת. המחקר עוסק בעיוותי המשפט ובשאלה הכרונולוגית של ‘השעה השישית’ ביוחנן 19.14, מתוך גישה סינופטית לארבע הבשורות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.16 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אז מסרו אליהם להצליבו ויקחו את ישוע ויוליכהו׃
    Lire la suite
  • ההתעללויות השונות והמלקות

    PER347 מנתח את ההלקאה ואת ההתעללויות שנעשו בישוע בפרטוריון של פונטיוס פילאטוס, בבוקר יום שישי של ייסורי ישוע. זהו נוהג רומי מקובל שקדם לצליבה, והעינוי מלווה בלעג החיילים (כתר קוצים, גלימת ארגמן). המאמר משווה בין הסיפורים של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן בגישה סינופטית, ומדגיש את האלימות המוסדית הרומית ואת הכבוד ששמר ישוע למרות ההשפלות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליהם פילטוס הצלב אצלב את מלככם ויענו ראשי הכהנים אין לנו מלך כי אם הקיסר׃
    Lire la suite
  • הדרך אל הר גולגולתא, עזרתו של שמעון הקירוני

    PER350 בוחן את דרכו של ישוע אל הר גולגותא, מן הפרטוריון של פילטוס. ישוע, שנחלש מההלקאה, אינו יכול עוד לשאת את צלבו לבדו. החיילים מגייסים בכפייה את שמעון הקורנאי. לוקס מזכיר נשים בוכיות בקהל, ומתי מספר על סירובו של ישוע לשתות משקה מרדים. מרקוס מציין את שמעון כאביהם של אלכסנדר ורופוס, דמויות מוכרות בקהילות הנוצריות הראשונות. סינופסיס של מתי, מרקוס ולוקס מאיר את הפרק הזה, הקודם מיד לצליבה, שזמנה ביום שישי בבוקר, בסביבות השעה 9.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.20-41 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את הארגמן וילבישהו את בגדיו ויוציאהו לצלב אותו׃ויאנסו איש עבר אחד הבא מן השדה ושמו שמעון הקוריני אבי אלכסנדרוס ורופוס לשאת את צלבו׃ויביאהו אל מקום גלגלתא הוא מקום הגלגלת׃ויתנו לו יין מזוג במר והוא לא קבל׃ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו בגדיו להם בהפילם עליהם גורל מה יקח איש איש׃ותהי השעה השלישית ויצלבהו׃ומכתב דבר אשמתו כתוב למעלה מלך היהודים׃ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו׃וימלא הכתוב האמר ואת פשעים נמנה׃והעברים גדפו אותו ויניעו ראשם לאמר האח אתה ההורס את ההיכל ובונה אותו בשלשת ימים׃הושע את עצמך ורדה מן הצלב׃וכן לעגו לו גם ראשי הכהנים עם הסופרים באמרם איש אל רעהו את אחרים הושיע ואת עצמו לא יוכל להושיע׃המשיח מלך ישראל ירד נא מן הצלב למען נראה ונאמין וגם הנצלבים אתו חרפוהו׃ובהיות השעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃ובשעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלהי אלהי למה שבקתני אשר פרושו אלי אלי למה עזבתני׃ומקצת העמדים אצלו בשמעם את זאת אמרו הנה אל אליהו הוא קורא׃וירץ אחד מהם וימלא ספוג חמץ וישם על קנה וישקהו ויאמר הניחו ונראה אם יבא אליהו להורידו׃וישוע נתן קול גדול ויפח את נפשו׃ופרכת ההיכל נקרעה לשנים קרעים מלמעלה למטה׃וירא שר המאה העמד לנגדו כי בזעקו כן נפח את נפשו ויאמר אכן האיש הזה היה בן האלהים׃וגם נשים היו שם ראות מרחוק ובתוכן גם מרים המגדלית ומרים אמו של יעקב הצעיר ושל יוסי ושלמית׃אשר גם הלכו אחריו ושרתהו בהיותו בגליל ואחרות רבות אשר עלו אתו ירושלים׃
    Lire la suite
  • הצליבה

    הפריקופה PER352 מנתחת את צליבתו של ישוע בהר גולגולתא דרך ארבע הבשורות. היא מתארכת את האירוע סביב השעה 9 בבוקר של יום שישי, ובוחנת את התגשמות הנבואות (ישעיהו 53,12; תהילים 22,19), את הפרטים הטכניים של הצליבה, את הכתובת המלכותית ואת הלעג של העדים. קריאה סינופטית קפדנית המקשרת בין היסטוריה, כרונולוגיה ותיאולוגיה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.39 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ראו את ידי ואת רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש לי׃
    Lire la suite
  • חלוקת הבגדים והלעג

    הפריקופה PER353 מנתחת את חלוקת בגדי ישוע ואת הלעג בעת צליבתו בגולגותא. ארבע הבשורות מתאימות זו לזו באפיזודה הזאת: החיילים מפילים גורל על הכתונת האחידה שאין בה תפר, ובכך מתקיים תהילים 22.19. לוקס מספר על תפילת הסליחה של ישוע בעד מענּיו, מרקוס על זעקת הנטישה שלו, ומתי על לעג העוברים והשבים והמנהיגים הדתיים. מאמר סינופטי זה מבליט את העושר התאולוגי של כל אחד מסיפורי הבשורה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.24 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו בגדיו להם בהפילם עליהם גורל מה יקח איש איש׃
    Lire la suite
  • שיחתו של ישוע עם יוחנן והנשים

    למרגלות הצלב מפקיד ישוע את אמו מרים בידי יוחנן, התלמיד האהוב (יוחנן 19.25-27). יוחנן, הבשורה היחידה המספרת את המעמד הזה, מדגיש את נוכחותם האמיצה של הנשים ושל יוחנן בגולגותא. שיחה זו מגלה משמעות כפולה: אנושית, שכן ישוע ממלא את חובותיו כבן, ורוחנית, שכן הוא מקים משפחה חדשה המושתתת על האמונה ולא על הדם. יוחנן ממלא את הדברים מיד, ובכך מעיד על נאמנותו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.26-49 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכאשר הוליכהו משם ויחזיקו באיש אחד הבא מן השדה ושמו שמעון איש קוריני וישימו עליו את הצלב לשאת אחרי ישוע׃וילכו אחריו המון עם רב והמון נשים והנה ספדות ומקוננות עליו׃ויפן ישוע ויאמר אליהן בנות ירושלים אל תבכינה עלי כי אם על נפשכן בכינה ועל בניכן׃כי הנה ימים באים ואמרו אשרי העקרות ואשרי המעים אשר לא ילדו והשדים אשר לא היניקו׃אז יחלו לאמר אל ההרים נפלו עלינו ואל הגבעות כסונו׃כי אם יעשו כזאת בעץ הלח מה יעשה ביבש׃וגם שנים אחרים אנשי בליעל מוצאים אתו למות׃ויהי כאשר באו אל המקום הנקרא גלגלתא ויצלבו אתו שם ואת אנשי הבליעל זה לימינו וזה לשמאלו׃ויאמר ישוע אבי סלח להם כי לא ידעו מה הם עשים ויחלקו בגדיו להם ויפילו גורל׃והעם עמד שם וראה וילעגו לו השרים לאמר את אחרים הושיע יושע נא את נפשו אם הוא המשיח בחיר האלהים׃ויהתלו בו אנשי הצבא ויגשו ויביאו לו חמץ׃ויאמרו אם אתה הוא מלך היהודים הושע את נפשך׃וגם מכתב היה ממעל לו בכתב יוני ורומי ועברי זה הוא מלך היהודים׃ואחד מאנשי הבליעל התלוים גדפו לאמר הלא אתה המשיח הושע את עצמך ואתנו׃ויען האחר ויגער בו לאמר האינך ירא את האלהים בהיותך בעצם הענש הזה׃והן אנחנו בו כמשפט כי לקחנו כפי מעשינו אבל זה לא עשה מאומה רע׃ויאמר אל ישוע זכרני נא אדני בבאך במלכותך׃ויאמר ישוע אליו אמן אמר אני לך כי היום תהיה עמדי בגן עדן׃ויהי כשעה הששית והנה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃ויחשך השמש ותקרע פרכת ההיכל לשנים קרעים׃ויקרא ישוע בקול גדול ויאמר אבי בידך אפקיד רוחי ובאמרו זאת נפח נפשו׃וירא שר המאה את אשר נהיתה ויתן כבוד לאלהים לאמר אכן האיש הזה צדיק היה׃וכל המון העם אשר התאספו יחד למראה הזה בהביטם אל כל אשר נעשה תופפו על לבביהם וישובו׃וכל מידעיו עמדו מרחוק וגם הנשים אשר הלכו אתו מן הגליל ועיניהן ראות את אלה׃
    Lire la suite
  • הלילה בצהריים

    הפריקופה 356 בוחנת את הופעת החושך בעת צליבתו של ישוע, מהצהריים עד השעה 15:00, כפי שמדווחים שלוש הבשורות הסינופטיות. אירוע קוסמי זה נלמד בממדיו הכרונולוגיים והתיאולוגיים: אות למשפט אלוהי, הגשמת נבואה (עמוס 8.9, ישעיהו 53) ומסך צנוע על חרפת הצלב. הוא קודם לדבריו האחרונים של ישוע ולמותו.

    שְׁמֹות 10.21-23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך׃ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים׃לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם׃
    Lire la suite
  • מותו של המשיח ישוע

    הפריקופה PER357 מנתחת את מותו של ישוע על הצלב בגלגלתא, ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33, בסביבות השעה 15:00, על פי ארבעת סיפורי הבשורות. מתי ומרקוס קרובים מאוד זה לזה; לוקס מוסר את דבריו האחרונים של ישוע ואת תגובת שר המאה; יוחנן, עד ראייה, מבהיר את האירועים שלאחר המוות ואת התגשמותם הנבואית. המאמר כולל כרונולוגיה מדויקת של שלושת הימים ושלושת הלילות לפי הלוח העברי.

    דְּבָרִים 21.22-23 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ׃לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃
    Lire la suite
  • הדגשותיו של יוחנן

    יוחנן 19.31-37 מוסר פרטים ייחודיים על האירועים שלאחר מותו של ישוע: בקשת הרשויות היהודיות להסיר את הגופות לפני שבת הפסח, שבירת הרגליים (crurifragium) שבוצעה בפושעים אך לא בישוע שכבר מת, והחנית שדקרה את צדו. יוחנן, עד ראייה, מעיד על ממשותו של מות המשיח ועל התגשמות הכתובים בדבר שה הפסח.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.35 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והראה זאת העיד ועדותו נאמנה והוא יודע כי האמת יגיד למען גם אתם תאמינו׃
    Lire la suite
  • התלמידים שנכחו בצליבה

    PER360 בוחן את התלמידים שנכחו בצליבתו של ישוע בגולגותא, תוך השוואה בין ארבע הבשורות. רובם היו נשים — מרים אמו של ישוע, מרים המגדלית, שלומית, מרים אשת קלופס — והשליח יוחנן, הגבר היחיד שמוזכר. אומץ ליבן מנוגד לבריחת התלמידים הגברים. ישוע מפקיד את אמו בידי יוחנן, מחווה של אנושיות עמוקה. חשכה על-טבעית מכסה את המקום מהצהריים ועד השעה 15:00, ביום שישי, 1 באפריל בשנת 33.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.35 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וגם בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים׃
    Lire la suite

התחייה וההופעות השונות

  • הנשים הולכות אל הקבר

    הפריקופה 364 מספרת על יציאת הנשים אל קברו של ישוע, מוקדם בבוקר יום ראשון, כפי שמעידות ארבע הבשורות. מתוך נאמנותן והתקשרותן לישוע הן מביאות בשמים מבלי לצפות לתחייה. המאמר מדגיש את עקביותן לנוכח כשלונם של השליחים, את אי־הבנתן את ההכרזות על התחייה ואת בורותן בנוגע לשומרים שהוצבו ליד הקבר. ניתוח סינופטי קפדני במסגרת ייסורי ישוע ותחייתו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-3 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי כאשר עבר יום השבת ותקנינה מרים המגגדלית ומרים אם יעקב ושלמית סמים לבוא ולסוך אתו בהם׃ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל הקבר כזרוח השמש׃ותאמרנה אשה אל אחותה מי יגל לנו את האבן מעל פתח הקבר׃
    Lire la suite
  • האבן נגללת, רעידת האדמה

    בבוקר חג הפסחא נשים נאמנות הולכות אל קברו של ישוע כדי להשלים את טיפולי הקבורה. הן מגלות את האבן המגולגלת ואת הקבר הריק. המאמר מנתח את נאמנותן, העומדת בניגוד לבריחת השליחים, את התקשרותן לישוע ואת חוסר ההבנה הכללי נוכח ההכרזות על התחייה. גישה סינופטית משווה בין מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן באשר לאירוע מכונן זה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים׃
    Lire la suite
  • בשורת המלאכים

    הפרשה PER366 מנתחת את מסר המלאכים לנשים שליד הקבר, בבוקר יום ראשון של התחייה. בהשוואה בין מתי, מרקוס ולוקס היא בוחנת את ההבדלים במספר המלאכים, באוצר המילים ובמקומן של הנשים כעדות הראשונות. שינויים אלה משקפים את חירותם הסיפורית של המבשרים ומהווים סימנים לאמינותו ההיסטורית של סיפור התחייה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ממחרת ערב השבת ויקהלו הכהנים הגדולים והפרושים אל פילטוס׃ויאמרו אדנינו זכרנו כי אמר המתעה ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום׃לכן צוה נא ויסכר מבוא הקבר עד היום השלישי פן יבאו תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל העם הנה קם מן המתים והיתה התרמית האחרונה רעה מן הראשונה׃ויאמר אליהם פילטוס הנה לכם אנשי משמר לכו סכרוהו כדעתכם׃וילכו ויסכרו את מבוא הקבר ויחתמו את האבן ויעמידו עליו את המשמר׃
    Lire la suite
  • הנשים מתריעות בפני התלמידים

    פריקופה 367 בוחנת את הרגע שבו הנשים מודיעות לתלמידים על התחייה, תוך השוואה בין מתי 28.8, מרקוס 16.9-11, לוקס 24.9-11 ויוחנן 20.2. מתגלה פער בולט: מרים המגדלית נראית כמי שאינה מכירה את בשורת המלאכים, בניגוד לשאר הנשים. ההשערה שמרים יצאה מוקדם, לפני הופעת המלאכים, מאפשרת ליישב בין התיאורים ולהסביר את חוסר ההבנה המתמשך שלה מול הקבר הריק.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9-11 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ותשבנה מן הקבר ותגדנה את כל הדברים האלה לעשתי העשר ולכל האחרים׃ומרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל השליחים את הדברים האלה׃ויהיו דבריהן כדברי ריק בעיניהם ולא האמינו להן׃
    Lire la suite
  • הופעה ראשונה של המשיח ישוע למרים המגדלית

    הפריקופה PER370 מנתחת את ההופעה הראשונה של המשיח שקם לתחייה למרים המגדלית, בבוקר יום ראשון, 3 באפריל שנת 33, ליד הקבר בירושלים. המפגש הזה, המסופר בעיקר אצל יוחנן (יוחנן 20,11-18) ומאושר אצל מרקוס (מרקוס 16,9), מגלה את בערותה הראשונית של מרים לגבי התחייה, את טעותה כשחשבה את ישוע לגנן, ואת אופיין המיוחד של ההופעות של חג הפסחא. המאמר נוקט שיטה סינופטית מדוקדקת בהשוואה בין הבשורות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9-11 (תנ״ך עברי מודרני) :
    והוא כאשר קם מן המתים באחד בשבת נראה בראשונה אל מרים המגדלית אשר גרש ממנה שבעה שדים׃ותלך ותגד לאנשים אשר היו עמו והם מתאבלים ובכים׃וכאשר שמעו כי חי ונראה אליה לא האמינו לה׃
    Lire la suite
  • הופעה שנייה של המשיח ישוע לנשים האחרות

    הפריקופה PER371 מנתחת את ההופעה השנייה של ישוע המוקם לתחייה לנשים (מתי 28.9-10), ביום ראשון בבוקר ליד הקבר בירושלים. המאמר מיישב את המתח הלכאורי בין מרקוס (שתיקת הנשים ופחדן) לבין מתי (המפגש עם ישוע), ומראה שהתיאורים הללו משלימים זה את זה: מרקוס מתאר את תגובת התדהמה המיידית, ומתי מוסיף עליה את השמחה. רק מתי מספר על הופעה מסוימת זו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.2-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל הקבר כזרוח השמש׃ותאמרנה אשה אל אחותה מי יגל לנו את האבן מעל פתח הקבר׃ובהביטן ראו והנה נגללה האבן כי היתה גדלה מאד׃
    Lire la suite
  • הופעת המשיח ישוע לפטרוס

    הופעתו של ישוע המשיח שקם לתחייה לשמעון פטרוס מעוּדת בלוקס 24.34 ובקורינתים א׳ 15.3-5, אך אף אחד מהמבשרים אינו מתאר את תוכנה. מפגש אינטימי זה, שזמנו ביום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה, לאחר ההופעות לנשים ולפני ההופעה לתלמידי אמאוס, נראה כפיוס אישי בין ישוע לפטרוס לאחר הכחשתו. כך היה פטרוס השליח הראשון שראה את האדון שקם לתחייה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62-66 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ממחרת ערב השבת ויקהלו הכהנים הגדולים והפרושים אל פילטוס׃ויאמרו אדנינו זכרנו כי אמר המתעה ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום׃לכן צוה נא ויסכר מבוא הקבר עד היום השלישי פן יבאו תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל העם הנה קם מן המתים והיתה התרמית האחרונה רעה מן הראשונה׃ויאמר אליהם פילטוס הנה לכם אנשי משמר לכו סכרוהו כדעתכם׃וילכו ויסכרו את מבוא הקבר ויחתמו את האבן ויעמידו עליו את המשמר׃
    Lire la suite
  • השומרים מתריעים בפני הרשויות היהודיות

    מתי 28.11-15 מספר ששומרי הקבר, עדים בעל כורחם לתחייה, הלכו אל הרשויות היהודיות. אלה שיחדו אותם כדי שיפיצו את הטענה שהתלמידים גנבו את הגופה. המאמר בוחן את הערך האפולוגטי של עדות זו, שמקורה מחוץ למעגל הנוצרי, ואת הסתירות שבגרסה הרשמית, ומדגיש שפרק זה, המופיע רק במתי, משתלב בכרונולוגיית הפסחא של יום ראשון, 3 באפריל שנת 33 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.26-31 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית פנימה ותומא עמהם ויבא ישוע והדלתות מסגרות ויעמד ביניהם ויאמר שלום לכם׃ואחר אמר אל תומא שלח אצבעך הנה וראה את ידי ושלח את ידך הנה ושים בצדי ואל תהי חסר אמונה כי אם מאמין׃ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי׃ויאמר אליו ישוע יען ראית אתי האמנת אשרי המאמינים ואינם ראים׃והנה גם אתות אחרים רבים עשה ישוע לעיני תלמידיו אשר לא נכתבו בספר הזה׃אך אלה נכתבו למען תאמינו כי ישוע הוא המשיח בן אלהים ולמען יהיו לכם המאמינים חיי עולם בשמו׃
    Lire la suite