שקלנו שינוי במדיניות הרשויות הדתיות היהודיות. נראה שהן אינן רוצות עוד לינץ' המוני אלא מעצר כדין, עם משפט ופסק דין מוות. המטרה אפוא תהיה עתה לאסוף ראיות שיהיו מכריעות למשפט.
יש להזכיר שאף שחלק מהמנהיגים הדתיים שקלו הוצאה להורג מהירה, לא כל שיתפו עמדה זו. מספר ניכר מהם הקפיד על יישום החוק (ראו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.51). בהקשר זה סביר מאוד שאומצה אסטרטגיה אחרת, תוך שמירה על המטרה המקורית, מותו של ישוע המשיח.
השיחה מקבלת גוון מאשים כאשר המורה מביע את עמדתו. חלק מהנוכחים מגיבים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.45) ומרגישים שדבריו נוגעים להם.
מה הייתה מטרת המורה?
ייתכן שזו הייתה ההזדמנות היחידה של אנשים אלה לשמוע את המסר הזה. אולי כמה מהשומעים הוצבו בפני אתגר על ידי דברי ישוע המשיח.
כל פרט קטן הופך לעילה להאשמה ולוויכוח. זו בשום פנים אינה סעודה ידידותית כפי שהיינו עשויים לדמיין. הכול מתמקד באישיותו של ישוע המשיח, ו ומורי התורה מבקשים להשיג ראיות שיוכלו להרשיעו.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.53 מבהיר שהאווירה מתלהטת, כי נראה שאנשים אלה אינם מצליחים למצוא ראיות שיאפשרו להאשים אותו.
אנו מבחינים שישוע המשיח מנצל את הרגעים הללו כדי להזהיר את האנשים האלה, ושדברים אלה, העשויים להיראות קשים וחדים, הם קריאה להשתנות. אך האם אנשים אלה, שעיוורה אותם השנאה, רוצים בכך? אפשר לדמיין שכמה מהעדים לשיחות אלה חשבו שמעולם לא דיבר אדם כמו האיש הזה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.46). סוף הסעודה חושף את הרגשות האמיתיים שהניעו את ואת מורי התורה האלה, שעיוורה אותם גאוותם.
אנשים אלה ראו בעצמם שומרי הידע והחכמה הרוחנית. כיצד אפוא יכול אדם עניו כמו ישוע המשיח לטעון שהוא מורה אותם ומתקן אותם?