_20 החזרה אל פונטיוס פילטוס מתרחשת בסביבות השעה 8. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.6-19; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.15-30; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.13-25; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.39-40; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.1-16.
_21 ההמון, שהתאסף לפני ארמונו של פונטיוס פילטוס, דורש את הצליבה. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.22 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.11-15 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.23 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.15.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
פילאטוס מוצא עצמו בהדרגה לכוד בלחץ ההמון ובחשש מהפרת הסדר הציבורי. מנהיגי ה תמרנו בחוכמה, ולבסוף נגזר הדין:
נראה שכל האירועים המתוארים בבשורות מתרחשים בפרק זמן קצר יחסית, מן המעצר ועד גזר הדין. מבלי לשוב בפירוט על עיוותי המשפט הרבים — משפט בלילה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.57-68), שימוש בעדויות שקר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.55-59), גזר דין נמהר — נראה שרק התוצאה הייתה חשובה: חיסולו של ישוע.
בנוגע להבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14, אזכור ‘הכנת הפסח’ תואם את הנוהג היהודי לכנות את יום שישי יום הכנה. שאלת ‘השעה השישית’ עוררה פרשנויות שונות. שתי אפשרויות עיקריות נשקלות: או שיוחנן משתמש בשיטת השעות ה, שבה היום מתחיל בחצות, מה שימקם את האירוע בסביבות השעה שש בבוקר; או שהוא משתמש בשיטה היהודית, שבה השעה השישית מתאימה לצהריים, בספירה מזריחת השמש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.6). יש מפרשים המציעים גישה אחרת בהזכירם שהבשורות מציינות לעתים קרובות שעות כפולות של שלוש (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.25; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45), מה שעשוי לשקף חלוקה מקורבת של היום לתקופות גדולות. עם זאת, הסבר זה נותר לא מדויק.
על פי הנתונים המתאימים זה לזה, הצליבה מתרחשת מן השעה השלישית עד השעה התשיעית, כלומר בקירוב מ־9:00 עד 15:00 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.25; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.45). לפיכך סביר שיוחנן ממקם את ההופעה לפני פילאטוס מוקדם בבוקר, בסביבות השעה שש, זמן קצר לאחר הכחשת פטרוס וקריאת התרנגול (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.27-28).
הביטוי ‘בערך’ מדגיש, אגב, את היעדר הדיוק המוחלט ומפנה דווקא לציון זמן שנצפה. בהקשר זה, המצב חומק בהדרגה משליטת פילאטוס. ההמון, שהסיתו אותו המנהיגים הדתיים, הולך והופך עוין יותר ודורש צליבה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.21).
אנו מציגים ניתוח מפורט של המידע הזה שמוסר יוחנן בנספח ANN026 : שעת הצליבה.
מתוך חשש ממהומה ומהלשנה אל קיסר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.12), פילאטוס נכנע לבסוף. מאחורי החלטה זו מצטיירים גם חולשה פוליטית וגם הצלחה אסטרטגית של ה, שהצליח לאלץ את הנציג ה לגזור גזר דין שידע שאינו מוצדק (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.22).