Étude 1 sur 19 · Un passage à Capernaüm

  1. Étude 1 : Un passage à Capernaüm
  2. לימוד 2: יציאת ישוע המשיח לערים אחרות
  3. Étude 3 : Le Messie Jésus blâme plusieurs villes
  4. Étude 4 : Le Messie Jésus dans la maison du pharisien
  5. Étude 5 : La parabole sur la mesure
  6. Étude 6 : Explication le soir de différentes paraboles (l'ivraie)
  7. Étude 7 : La troisième fête de pâque
  8. Étude 8 : Enseignement du Messie Jésus à propos du pain de vie
  9. Étude 9 : Parabole du roi et du serviteur
  10. Étude 10 : Enseignement du Messie Jésus au temple
  11. Étude 11 : Les autorités cherchent le Messie Jésus pour l'arrêter
  12. Étude 12 : Le Messie Jésus est la lumière du monde
  13. Étude 13 : Le Messie Jésus envoie 70 disciples
  14. Étude 14 : Le Messie Jésus contesté après un miracle
  15. Étude 15 : Le jugement des religieux et les reproches du Messie Jésus
  16. Étude 16 : Guérison d'un homme atteint d'hydropisie
  17. Étude 17 : Le serviteur fidèle
  18. Étude 18 : Malédiction du figuier stérile
  19. Étude 19 : Les romains

שירותו של יוחנן המטביל

  • ביקור בכפר נחום

    לאחר החתונה בקנה מבקר ישוע המשיח בכפר נחום עם משפחתו בסביבות 1 בדצמבר בשנת 29. רק יוחנן מספר על אירוע זה (יוחנן 2.12). שם הוא פוגש את תלמידיו פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן, ונקשר לזבדי ולשלומית. עיר זו תהיה בהמשך מרכז שירותו בגליל. לאחר הביקור הוא חוזר לנצרת ואחר כך מצטרף ליוחנן המטביל בעינון.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי אחרי כן וירד אל כפר נחום הוא ואמו ואחיו ותלמידיו ולא ארכו ימי שבתם שם׃
    קרא עוד

מחג הפסח השני לשלישי

  • יציאת ישוע המשיח לערים אחרות

    יחידת הטקסט 112 מנתחת את יציאתו של ישוע למסע בערי הגליל ובכפריו (מתי 11.1), המתוארך למאי–יוני 31. בשונה מיוחנן המטביל, שנשאר במקום קבוע, ישוע סייר באופן פעיל באזור כדי להכריז על מלכות השמים, בהדרכת רוח הקודש, כדי להגיע גם לעניים ביותר שלא יכלו לבוא אליו.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.1 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי ככלות ישוע לצות את שנים עשר תלמידיו וילך משם ללמד ולקרא בעריהם׃
    קרא עוד
  • ישוע המשיח מוכיח כמה ערים

    ישוע מוכיח את הערים כורזין, בית צידה וכפר נחום על שלא חזרו בתשובה למרות הנסים הרבים שנעשו בהן. הוא משווה אותן לרעה לערי הגויים צור, צידון ואפילו סדום, וקובע שאלו היו חוזרות בתשובה. הקטע הזה מדגיש שהאחריות תואמת את מידת ההתגלות שהתקבלה, ואת המשמעות הנצחית של דחיית הבשורה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 2.1-12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי מקץ ימים בשובו אל כפר נחום וישמעו כי הוא בבית׃ויאספו רבים מהרה עד אפס מקום לעמד אף מחוץ לפתח וידבר אליהם את הדבר׃ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה׃ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את המשכב אשר שכב עליה נכה האברים׃ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים בני נסלחו לך חטאתיך׃ויהיו מן הסופרים ישבים שם וחשבים בלבם לאמר׃מה ידבר זה גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי האלהים לבדו׃וידע ישוע ברוחו כי ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם׃מה הנקל האמר אל נכה האברים נסלחו לך חטאתיך אם אמור קום שא את משכבך והתהלך׃אך למען תדעון כי לבן האדם יש השלטן לסלח חטאים בארץ ויאמר אל נכה האברים׃לך אני אמר קום שא את משכבך ולך אל ביתך׃ויקם פתאם וישא את משכבו ויצא לעיני כלם עד כי השתממו כלם וישבחו את האלהים לאמר מעולם לא ראינו כזאת׃
    קרא עוד
  • ישוע המשיח בבית הפרוש

    בכפר נחום ישוע נענה להזמנתו של פרוש בשם שמעון. במהלך הסעודה אישה חוטאת מושחת את רגליו בדמעות ובבושם. לנוכח הבוז שמביע שמעון, ישוע מספר משל על סליחה ומכריז שהאישה נושעה בזכות אמונתה. האירוע הזה, המסופר רק בלוקס (7,36-50), ממחיש את הניגוד בין הגאווה הדתית של הפרושים לבין הענווה החוזרת בתשובה והפותחת דרך לישועה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.44-46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי׃
    קרא עוד
  • המשל על המידה

    משל המידה (PER140) מלמד שהדרך שבה אנו שופטים אחרים ונוהגים בהם קובעת כיצד ימדוד לנו אלוהים בחזרה. ישוע קורא להקשבה פעילה, להדדיות, לצדק ולנדיבות. עיקרון זה, המשותף למרקוס 4.24-25, מתי 7.1-2 ולוקס 6.38, עולה בקנה אחד עם כלל הזהב ועומד בלב המוסר הנוצרי.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 4.24-25 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו׃
    קרא עוד
  • הסבר בערב למשלים שונים (הזונין)

    PER146 מביא את ההסבר שנתן ישוע לתלמידיו על משל הזונין (מתי 13.36-43), עדות ייחודית למתי. ישוע חושף בו שיטת פרשנות בשלושה צירים: זיהוי סמלי של האלמנטים, ממד של אחרית הימים ויישום מעשי. קטע זה משתלב בנאום שבעת המשלים על מלכות אלוהים שמתי אסף בפרק 13.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.33-35 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישא עוד משלו ויאמר מלכות השמים דומה לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו׃כל זאת דבר ישוע במשלים אל המון העם ובבלי משל לא דבר אליהם׃למלאת את אשר דבר הנביא לאמר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃
    קרא עוד

מהפסח השלישי ועד תחילת השבוע האחרון

  • חג הפסח השלישי

    הפריקופה PER168 מציינת את חג הפסח השלישי בשירותו של המשיח ישוע, שתאריכו יום שני, 12 באפריל 32 לספירה, ושנזכר רק אצל יוחנן (יוחנן 6,4). בהיותם בגליל, ליד בית צידה, נראה שישוע ותלמידיו אינם עולים לירושלים, לנוכח עוצמת פעילותם. אזכור זה משמש נקודת ציון כרונולוגית בסינופסיס, ומבשר את האירועים הבאים עד חג הסוכות באוקטובר 32 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וימי הפסח חג היהודים קרבו לבוא׃
    קרא עוד
  • הוראת המשיח ישוע על לחם החיים

    יוחנן 6.22-59 מביא את נאום ישוע על לחם החיים, שנישא בבית הכנסת של כפר נחום בשבת אחת במאי 32 לספירה. לאחר ריבוי הלחם, ישוע מתגלה כ"לחם החיים" וקורא להמון להאמין בו כדי לזכות בחיי נצח. קטע זה, שמופיע רק אצל יוחנן, מציג עושר כריסטולוגי וסעודתי רב, מול חוסר ההבנה והתלונות של שומעיו.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.35-40 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר להם ישוע אנכי הוא לחם החיים כל הבא אלי לא ירעב ואשר יאמין בי לא יצמא עוד׃ואני הנה אמרתי לכם כי גם חזיתם אתי ולא תאמינו׃כל אשר יתננו לי אבי יבוא אלי והבא אלי לא אהדפנו החוצה׃כי ירדתי מן השמים לא לעשות רצוני כי אם רצון שלחי׃וזה רצון האב אשר שלחני כי כל אשר נתן לי לא יאבד לי כי אם אקימנו ביום האחרון׃וזה רצון שלחי אשר כל הראה את הבן ומאמין בו יהיו לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון׃
    קרא עוד
  • משל המלך והעבד

    משל המלך והעבד (מתי 18.23-35), שסופר בכפר נחום בספטמבר שנת 32, מופיע רק אצל מתי. הוא מדגים את חשיבותה העליונה של הסליחה בכך שהוא מעמיד זה מול זה חוב עצום של 10,000 ככרים שמלך רחום מחק, וחוב קטן של 100 מטבעות שהעבד שנסלח לו סירב למחול. הלקח המרכזי: מי שאלוהים סולח לו חייב לסלוח בתורו, שאם לא כן יאבד את החסד שקיבל.

    שְׁמֹות 21.24 (תנ״ך עברי מודרני) :
    עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל׃
    קרא עוד
  • הוראת המשיח ישוע בבית המקדש

    בחג הסוכות באוקטובר שנת 32 מלמד המשיח ישוע בבית המקדש בירושלים בסמכות שמדהימה את ההמון ומכעיסה את הפרושים. יוחנן 7.14-24 מספר על פרק ייחודי זה, שבו ישוע מצהיר שתורתו באה מאלוהים, ומגן על ריפוי בשבת בטיעון מקראי מדוקדק. עוינותן של הרשויות הדתיות מחריפה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.1-6 (תנ״ך עברי מודרני) :
    וישב ויבאו אל בית הכנסת ושם איש אשר ידו יבשה׃ויתבוננו בו אם ירפאהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃ויאמר אל האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך׃ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע להציל נפש או לאבדה ויחרישו׃ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על טמטום לבבם ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת׃והפרושים יצאו מהרה ויתיעצו עליו עם ההורדוסיים לאבדו׃
    קרא עוד
  • הרשויות מחפשות את המשיח ישוע כדי לעצור אותו

    בחג הסוכות בירושלים שואל ההמון על זהותו המשיחית של ישוע. למרות הבלבול בנוגע למוצאו וניסיונות הרשויות הדתיות לעצור אותו, ישוע מלמד בפומבי במקדש, מאשר מחדש את אלוהותו ומודיע על עזיבתו הקרובה. מכיוון ששעתו טרם הגיעה, אין השומרים יכולים לתפוס אותו. פרק זה, הייחודי לבשורת יוחנן (7.25-36), ממחיש את ההתנגדות הגוברת בין ישוע לבין הרשויות הדתיות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.33-34 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליהם ישוע אך למצער עודני עמכם והלכתי אל אשר שלחני׃תשחרנני ולא תמצאנני ובאשר אני שם אתם לא תוכלו לבוא׃
    קרא עוד
  • המשיח ישוע הוא אור העולם

    בחג הסוכות בירושלים מכריז ישוע על עצמו כעל ‘אור העולם’ (יוחנן 8.12-58), ובכך הוא משתלב בסמליות של התאורות הגדולות במקדש. הוא חושף בהדרגה את זהותו האלוהית בוויכוחים עם הפרושים, והדבר מגיע לשיאו בנוסחה ‘לפני היות אברהם, אני הוא’, הצהרה מפורשת על קדמותו ועל אלוהותו. להאמין בו פירושו להיכנס אל האור, אל האמת ואל החיים הנצחיים.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 8.37-47 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ידעתי כי זרע אברהם אתם אבל אתם מבקשים להמיתני כי דברי לא יכן בתוככם׃אני מדבר את אשר ראיתי אצל אבי ואתם עשים את אשר ראיתם אצל אביכם׃ויענו ויאמרו אליו אבינו הוא אברהם ויאמר אליהם ישוע אלו הייתם בני אברהם כמעשי אברהם עשיתם׃ועתה אתם מבקשים להמיתני איש דבר אליכם האמת אשר שמעתי מעם האלהים אברהם לא עשה כזאת׃את מעשי אביכם אתם עשים ויאמרו אליו לא ילדי זנונים אנחנו יש לנו אב אחד הוא האלהים׃ויאמר אליהם ישוע אלו אלהים הוא אביכם כי עתה אהבתם אתי כי אנכי יצאתי ובאתי מאת האלהים הן לא ממני באתי אך הוא שלחני׃מדוע לא תבינו לשוני יען לא תוכלון לשמע את דברי׃אתם מן אביכם השטן ולעשות את תאות אביכם חפצתם הוא רוצח נפש היה מראש ובאמת לא עמד כי אמת אין בו מדי דברי כזב משלו ידבר כי כזב הוא ואבי הכזב׃ואני יען דברי האמת לא תאמינו לי׃מי בכם על עון יוכיחני ואם אמת דברתי מדוע לא תאמינו לי׃אשר מאת האלהים הוא ישמע את דברי האלהים על כן אתם לא שמעתם כי אינכם מאת האלהים׃
    קרא עוד
  • המשיח ישוע שולח 70 תלמידים

    ישוע שולח שבעים תלמידים למשימת הפצת הבשורה (לוקס 10.1-16), אירוע יחיד במינו באוונגליונים. מבית עניה שמעבר לירדן, בסביבות נובמבר שנת 32, הוא מרחיב את שליחותו מעבר לשנים עשר. ההנחיות מזכירות את אלה שניתנו לשליחים, אך בהיקף אוניברסלי יותר. ישוע מזהיר מפני סכנת הדחייה ומוקיע את עיוורונן של הערים הגליליות כורזין, בית צידה וכפר נחום.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.1-6 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויקרא אל שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל השדים ולרפא חליים׃וישלחם לקרא את מלכות האלהים ולרפא את החלים׃ויאמר להם אל תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא לחם ולא כסף ואל יהיה לאיש מכם שתי כתנות׃והבית אשר תבאו בו שם שבו לכם ומשם צאו׃וכל אשר לא יקבלו אתכם צאו מן העיר ההיא ונערו את העפר מעל רגליכם לעדות בהם׃ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את הבשורה ומרפאים בכל מקום׃
    קרא עוד
  • ערעור על ישוע המשיח לאחר נס

    בירושלים, לאחר ריפוי אחוז שד אילם, מערערים על ישוע המשיח יריבים המייחסים את כוחו לבעל זבוב ותובעים אות חדש. הוא משיב בטיעונים הגיוניים ורוחניים, מזכיר את אות יונה, מכוון שבח אל הציות לדבר, ומסיים במטפורה על האור הפנימי. נאום זה, המובא רק אצל לוקס (11.14-36), ממחיש שתי גישות מנוגדות כלפי המשיח: האמונה האמיתית והדחייה חסרת האמונה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.1-13 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויהי הוא מתפלל במקום אחד ויאמר אליו אחד מתלמידיו אחרי כלותו אדני למדנו להתפלל כאשר למד גם יוחנן את תלמידיו׃ויאמר אליהם כי תתפללו אמרו אבינו שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ׃את לחם חקנו תן לנו יום יום׃וסלח לנו את חובתנו כי סלחים גם אנחנו לכל החיב לנו ואל תביאנו לידי נסיון כי אם הצילנו מן הרע׃ויאמר אליהם מי בכם אשר יהיה לו אהב והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו ידידי הלוני שלשת ככרות לחם׃כי אהבי בא אלי מן הדרך ואין לי דבר לשום לפניו׃והוא מלפנים יענה ויאמר אל תוגיעני כי כבר נסגרה הדלת וילדי שוכבים עמדי במטה לא אוכל לקום ולתת לך׃אני אמר לכם גם כי לא יקום לתת לו על היותו אהבו יקום בעבור עזות פניו ויתן לו ככל צרכו׃וגם אני אמר לכם שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם׃כי כל השאל יקבל והדרש ימצא ולדפק יפתח׃ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן לו אבן ואם דג היתן לו נחש תחת הדג׃או כי ישאלנו ביצה היתן לו עקרב׃הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקדש לשאלים מאתו׃
    קרא עוד
  • שיפוטם של אנשי הדת ותוכחות ישוע המשיח

    במהלך סעודה בבית פרוש בירושלים (סוף שנת 32) משמיע ישוע תוכחות חריפות כלפי הפרושים ומורי התורה. לוקס 11.38-54, הבשורה היחידה המספרת על אירוע זה, מתאר אווירה עוינת שבה הרשויות הדתיות מחפשות ראיות כדי להרשיע את ישוע. דבריו החדים הם למעשה קריאה לתשובה, שאנשים שעיוורו מגאוותם התעלמו ממנה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.45 (תנ״ך עברי מודרני) :
    נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃
    קרא עוד
  • ריפוי איש חולה מיימת

    איש חולה מיימת מתרפא על ידי המשיח ישוע במהלך סעודת שבת בבית פרוש בירושלים. מול מומחי התורה שואל ישוע שאלה על כשרות הריפוי בשבת, ואז פועל בלי להמתין לתשובתם. בני שיחו, שאינם מסוגלים להשיב, שותקים. לוקס הוא האוונגליסט היחיד המספר את המאורע הזה (לוקס 14.2-6), והוא מתוארך ל-4 בדצמבר 32 לספירה.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.46 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויענו העבדים מעולם לא דבר איש כאיש הזה׃
    קרא עוד

שירותו של ישוע: קריאות, ניסים ולימוד

  • המשרת הנאמן

    משל התאנה המנביטה, המובא על ידי מתי, מרקוס ולוקס בנאומם האסכטולוגי, מזמין את התלמידים להבחין באותות המבשרים את שובו של המשיח. כשם שהניצנים מבשרים את הקיץ, כך אירועי העולם מבשרים את קרבתה של מלכות אלוהים. דבר המשיח נצחי ובטוח: שמים וארץ יעברו, אך דברו יישאר.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.28-31 (תנ״ך עברי מודרני) :
    למדו נא את משל התאנה כשירטב ענפה ופרח עלה ידעתם כי קרוב הקיץ׃כן אף אתם בראתכם כי היו כל אלה דעו כי קרוב הוא לפתח׃אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד אשר יהיו כל אלה׃השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃
    קרא עוד

השבוע האחרון לפני המעצר

  • קללת התאנה העקרה

    ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה, בדרך מבית עניה לירושלים, המשיח ישוע מקלל תאנה מכוסה עלים אך חסרת פרי, והיא יבשה מיד. מעשה זה, המסופר אצל מתי ומרקוס, הוא נס-משל המסמל את ישראל: הרבה מראית עין דתית, אך אין פוריות אמיתית. האירוע מסגר אצל מרקוס את טיהור המקדש, ובכך הוא מבשר את המשפט האלוהי על אדיקות עקרה.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.18-19 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ובבקר שב אל העיר והוא רעב׃וירא תאנה אחת על הדרך ויקרב אליה ולא מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא יהיה ממך פרי עד עולם ותיבש התאנה פתאם׃
    קרא עוד

הערות היסטוריות

  • הרומאים

    מאמר זה מתאר את השלטון הרומי בישראל מ-63 לפנה״ס עד 135 לספירה. הוא מציג את דמויות המפתח של השלטון בימי שירותו של ישוע: פונטיוס פילאטוס, הורדוס אנטיפס וקיפא. הוא מזכיר את חורבן בית המקדש בשנת 70 ואת הפיכתה של ירושלים לאיליה קפיטולינה בימי אדריאנוס, ובכך מספק רקע היסטורי חיוני להבנת הבשורות.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.12 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ביום ההוא נהיו פילטוס והורדוס לאהבים יחדו כי מלפנים איבה היתה בינתם׃
    קרא עוד