לימודים 1 עד 7
-
INF045
התנ״ך
התנ״ך הוא קאנון כתבי הקודש של היהדות, המקביל ל״ברית הישנה״ הנוצרית. שמו הוא ראשי תיבות של שלושת חלקיו: תורה (החומש), נביאים וכתובים. הוא נכתב בעיקרו בעברית, עם קטעים אחדים בארמית, והוא מהווה את היסוד התיאולוגי, המוסרי והליטורגי של היהדות ואת השורשים המשותפים של המסורת היהודית והנוצרית.
יְשַׁעְיָהוּ 1.1 (תנ״ך עברי מודרני) :חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org -
INF046
ההבדל בין התנ״ך, התורה והמקרא העברי
מאמר זה מבהיר את ההבחנה בין שלושה מונחים הקשורים לכתבי הקודש העבריים: התנ״ך הוא כינוי לכלל הקאנון היהודי (תורה, נביאים, כתובים); התורה היא חלקו הראשון, והיא מורכבת מחמשת ספרי משה (החומש); המקרא העברי הוא פשוט שם אחר לתנ״ך. התורה היא חלק מהתנ״ך, והמקרא העברי והתנ״ך הם מילים נרדפות.
-
INF048
הקודקס
הקודקס הוא ספר כתוב בכתב יד, המורכב מדפים הכרוכים בצד אחד, מבשר הספר המודרני. הוא הופיע במאה הראשונה לספירה, ואומץ ברבים בידי הנוצרים הראשונים להעברת כתבי הקודש. מכיוון שהיה מעשי ועמיד יותר מהמגילה, הוא סייע להפצת טקסטים דתיים וספרותיים. בין הדוגמאות המפורסמות ביותר נמצאים קודקס סינאיטיקוס, קודקס ואטיקנוס וקודקס אלכסנדרינוס, כתבי יד חיוניים לביקורת הטקסט של כתבי הקודש.
-
INF048
קודקס סינאיטיקוס
קודקס סינאיטיקוס הוא כתב יד מקראי יווני מן המאה הרביעית, שגילה טישנדורף ב-1844 במנזר סנט קתרין שבסיני. הוא כולל את הברית החדשה כולה, חלק גדול מן הברית הישנה ביוונית (תרגום השבעים) וכן את איגרת ברנבא ואת הרועה של הרמס. כטקסט מסוג אלכסנדרוני, הוא חיוני לביקורת הטקסט. הוא מפוצל בין הספרייה הבריטית, סנקט פטרבורג, לייפציג וסיני, ממוחשב כולו וניתן לעיון באינטרנט.
-
INF049
גילויו של טישנדורף
בשנת 1844 גילה קונסטנטין פון טישנדורף במנזר סנט קתרין שבסיני קלפים עתיקים שנועדו לשריפה. לאחר שלושה מסעות הוא זיהה ב-1859 את קודקס סינאיטיקוס והשיג אותו – אחד מכתבי היד השלמים העתיקים ביותר של כתבי הקודש היווניים (המאה הרביעית), המכיל את הברית הישנה ואת הברית החדשה וכן את איגרת ברנבא ואת הרועה של הרמס. תגלית חשובה זו השפיעה עמוקות על ביקורת הטקסט המקראית.
-
INF052
קודקס אפרים רסקריפטוס
קודקס אפרים רסקריפטוס הוא כתב יד פלימפססט מהמאה החמישית (400-440 לספירה), שגילה טישנדורף בשנת 1840 והוא שמור בספרייה הלאומית של צרפת. הוא כתוב ביוונית באותיות אונציאליות, כולל חלקים מהתנ״ך ומהברית החדשה ושייך למשפחה האלכסנדרונית של הנוסח המקראי, הנחשבת קרובה למקור. הוא יסודי לביקורת הנוסח ולתולדות העברת כתבי הקודש.
-
INF072
Textus Receptus
Textus Receptus הוא קובץ של הטקסט היווני של הברית החדשה שפורסם לראשונה על ידי ארסמוס בשנת 1516. הוא תוקן על ידי אסטיין, בזה והאחים אלזביר, ושימש בסיס לתרגומים חשובים כגון תרגום המלך ג'יימס ותרגום לותר. במאה ה-19 גילוי כתבי יד עתיקים יותר, כמו קודקס סינאיטיקוס, חשף את מגבלותיו. מאז החליפו אותו מהדורות ביקורתיות מודרניות (Nestle-Aland, UBS), אף שהוא נותר מקור היסטורי חיוני.