• ריפוי עיוורים ופיסחים

    לאחר טיהור המקדש, ישוע מרפא עיוורים ופסחים בחצר המקדש ביום שני, 28 במרץ, שנת 33 לספירה. רק מתי מספר על מאורע זה. ההמון והילדים מריעים לו כבן דוד, ואילו ראשי הכוהנים והסופרים, העוינים יותר ויותר, זועמים על ההפגנות המשיחיות הללו. מאורע זה ממחיש את הניגוד בין אמונתו של העם הפשוט לבין דחייתן של רשויות הדת.

    תְהִלִּים 8.2 (תנ״ך עברי מודרני) :
    מפי עוללים וינקים יסדת עז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם׃
    קרא עוד
  • סמכותו של המשיח ישוע מוטלת בספק

    במקדש בירושלים, ראשי הדת מערערים בפומבי על סמכותו של ישוע. בשאלת נגד ממולחת על טבילתו של יוחנן הוא משתיק אותם וחושף את חוסר תום לבם. פרק זה, המשותף לבשורות הסינופטיות (מתי 21.23-27 ; מרקוס 11.27-33 ; לוקס 20.1-8), ממחיש את ההתנגדות הגוברת של השלטונות למשיח בשבוע האחרון שלפני המעצר.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.23-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבא אל המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃ויען יושע ויאמר אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם תגידו אתו לי גם אני אגיד לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃טבילת יוחנן מאין היתה המן השמים אם מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃אם נאמר מן השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמונתם לו ואם נאמר מבני אדם יראים אנחנו את המון העם כי כלם חשבים את יוחנן לנביא׃ויענו את ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
    קרא עוד
  • שאלות הפרושים וההרודיאנים

    הפרושים וההרודיאנים מנסים ללכוד את ישוע בפח בשאלה אם יש לשלם את המס לקיסר. תשובתו — "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים" — מסכלת את הפח ומציבה את ההבחנה היסודית בין סמכות אזרחית לריבונות אלוהית, ומזכירה שהאדם, הנושא את צלם אלהים, שייך לו כולו.

    בְּרֵאשִׁית 1.26-27 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
    קרא עוד
  • שאלות הפרושים וההרודיאנים

    במקדש בירושלים מנסים הצדוקים ללכוד את ישוע בשאלה על התחייה, הנוגעת לאישה שהיו לה שבעה בעלים. ישוע משיב וחושף את בורותם בכתבי הקודש ובכוחו של אלוהים: בחיים הבאים כבר אין נישאים. הוא מוכיח את התחייה מן התורה בציטוטו את שמות 3.6: אלוהים הוא אלוהי החיים ולא של המתים. יריביו מושתקים.

    מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.8 (תנ״ך עברי מודרני) :
    כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃
    קרא עוד
  • שאלות חכמי התורה

    בשבוע האחרון שלפני ייסוריו, ישוע נשאל על ידי מורי התורה על המצווה הגדולה ביותר. הוא מסכם את התורה כולה בשני עקרונות: לאהוב את אלוהים ולאהוב את רעהו. סופר כן מכיר בצדקת התשובה הזאת, וישוע אומר לו שאינו רחוק ממלכות אלוהים. המאמר מדייק את התפיסה לגבי הפרושיות ומזמין לאמונה החיה באהבה ולא בחוקיות.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 22.37-40 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
    קרא עוד
  • משיחיותו של ישוע

    בחצר המקדש בירושלים, ביום שלישי שלפני ייסוריו, ישוע שואל את הפרושים מי הוא המשיח. בציטוט מתהילים ק״י הוא מגלה שהמשיח הוא גם בן דוד לפי הבשר וגם אדון נצחי לפי אלוהותו, ומביך את יריביו, שנותרים ללא מענה. הצהרה כריסטולוגית יסודית על טבעו הכפול של ישוע.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.1-39 (תנ״ך עברי מודרני) :
    אז ידבר ישוע אל המון העם ואל תלמידיו לאמר׃על כסא משה ישבו הסופרים והפרושים׃לכן כל אשר יאמרו לכם תשמרו לעשות אך כמעשיהם לא תעשו כי אמרים הם ואינם עשים׃כי אסרים משאת כבדים ועמסים על שכם האנשים ולא יאבו להניעם אף באצבעם׃ועשים את כל מעשיהם להראות בהם לבני אדם כי מרחיבים את תפליהם ומגדילים את ציציותיהם׃ואהבים את הסבת הראש בסעודות ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות׃ואת שאלות שלומם בשוקים ואת אשר יקראו להם בני האדם רבי רבי׃אולם אתם אל תקראו רבי כי אחד הוא רבכם המשיח ואתם אחים כלכם׃ואל תקראו אב לאיש מכם על האדמה כי אחד הוא אביכם אשר בשמים׃גם אל תקראו מנהיגים כי אחד הוא מנהיגכם המשיח׃והגדול בכם יהי לכם למשרת׃כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃אך אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סגרים אתם לפני האדם את מלכות השמים הן אתם לא תבאו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בלעים אתם את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עין תחת זאת משפט על יתר תקחו׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סובבים אתם בים וביבשה למען גיר גר אחד וכי יתגיר תעשו אותו לבן גיהנם כפלים יותר מכם׃אוי לכם מנהלים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל יאשם׃אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הזהב או ההיכל המקדש את הזהב׃ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר עליו יאשם׃אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הקרבן או המזבח המקדש את הקרבן׃לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו׃והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בתוכו׃והנשבע בשמים נשבע בכסא אלהים ובישב עליו׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מעשרים אתם את המנתא ואת השבת ואת הכמן ותניחו את החמורות בתורה את המשפט ואת החסד ואת האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה׃מנהלים עורים המסננים את היתוש ובלעים את הגמל׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מטהרים אתם פני הכוס והקערה מחוץ ותוכן מלא גזל ופריצות׃פרוש עור טהר בראשונה את תוך הכוס למען תטהר גם מחוץ׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי דמים אתם לקברים המסידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה׃ככה גם אתם מחוץ נראים כצדיקים אל בני אדם ותוככם מלא חנפה ואון׃אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בונים אתם את קברי הנביאים ותיפו את מצבות קברות הצדיקים׃ואמרתם אם היינו בימי אבותינו לא היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים׃ובכן תעידו על נפשכם כי בנים אתם לרוצחי הנביאים׃אף אתם מלאו סאת אבותיכם׃נחשים אתם ילדי הצפעונים איכה תמלטו מדין גיהנם׃לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תכו בשוטים בבתי כנסיותיכם ותרדפום מעיר לעיר׃למען יבא עליכם כל דם נקי הנשפך בארץ מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח׃אמן אמר אני לכם בא יבא כל אלה על הדור הזה׃ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את בניך כתרנגלת המקבצת את אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם׃הנה ביתכם יעזב לכם שמם׃כי אני אמר לכם ראה לא תראוני מעתה עד אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃
    קרא עוד
  • כתב אישום נגד המנהיגים הדתיים

    בחצר בית המקדש בירושלים, ביום רביעי שלפני ייסוריו, ישוע נושא כתב אישום חריף נגד הסופרים והפרושים. באמצעות שמונה הכרזות של ‘אוי לכם!’ הוא מוקיע את צביעותם, את גאוותם ואת דתיותם החיצונית, ובה בעת מביע כאב עמוק על ירושלים. הוא קורא לתלמידיו לאמונה אמיתית, צנועה ומשרתת את הזולת.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 12.38-40 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים׃ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
    קרא עוד
  • מתנתה של האלמנה העניה

    בבית המקדש בירושלים צופה ישוע באלמנה עניה המטילה שתי פרוטות קטנות לאוצר, כל אשר לה. בניגוד לעשירים הנותנים בראוותנות מתוך עודפיהם, היא מקריבה את כל מחייתה. ישוע מכריז שהיא נתנה יותר מכל האחרים, והופך בכך את אמות המידה האנושיות של ערך. סיפור זה, המובא אצל מרקוס (12.41-44) ואצל לוקס (21.1-4), מלמד שנדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת, אלא ברצון הלב ובקורבן שהוקרב.

    הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.3-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ואתה בעשותך צדקה אל תדע שמאלך את אשר עשה ימינך׃למען תהיה צדקתך בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך׃
    קרא עוד
  • חוסר האמונה של היהודים

    פריקופה 300 עוסקת בחוסר האמונה של היהודים נוכח האותות שעשה ישוע, אירוע המסופר רק אצל יוחנן (יוחנן 12,37-50), המתרחש במקדש בירושלים ביום רביעי, 30 במרץ, שנת 33 לספירה. לעומת זאת, תרומת האלמנה הענייה ממחישה אמונה אמיתית. ישוע הופך את אמות המידה האנושיות: נדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת אלא בנטיית הלב, המגישה לאלוהים את כל מה שאדם הוא.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר׃וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את כל רכושה נתנה׃
    קרא עוד