Étude 1 sur 3 · Le sermon sur la montagne (6), le meurtre, l’offrande et le pardon

  1. Étude 1 : Le sermon sur la montagne (6), le meurtre, l’offrande et le pardon
  2. Étude 2 : Le don de la pauvre veuve
  3. Étude 3 : L’incrédulité des Juifs

מחג הפסח השני לשלישי

  • הדרשה על ההר (6), רצח, קורבן וסליחה

    בחלק השישי של הדרשה על ההר, מתי ה׳ 21–26, נבחנת הוראת ישוע על רצח, קורבן וסליחה. ישוע מעמיק בדיבר החמישי ומראה שכעס ובוז כלפי אח חמורים מבחינה רוחנית כרצח עצמו. הוא מעמיד את לשון החוק הפרושית מול רוח אלוהים המקורית וקובע שרק סליחה כנה, ולא הקורבן, משיבה יחסים תקינים. האזהרה נוגעת לאחרית הימים: בלי התפייסות, התוצאה היא גיהינום.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18.9-14 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
    Lire la suite

השבוע האחרון לפני המעצר

  • מתנתה של האלמנה העניה

    בבית המקדש בירושלים צופה ישוע באלמנה עניה המטילה שתי פרוטות קטנות לאוצר, כל אשר לה. בניגוד לעשירים הנותנים בראוותנות מתוך עודפיהם, היא מקריבה את כל מחייתה. ישוע מכריז שהיא נתנה יותר מכל האחרים, והופך בכך את אמות המידה האנושיות של ערך. סיפור זה, המובא אצל מרקוס (12.41-44) ואצל לוקס (21.1-4), מלמד שנדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת, אלא ברצון הלב ובקורבן שהוקרב.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.1-4 (תנ״ך עברי מודרני) :
    ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר׃וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את כל רכושה נתנה׃
    Lire la suite
  • חוסר האמונה של היהודים

    פריקופה 300 עוסקת בחוסר האמונה של היהודים נוכח האותות שעשה ישוע, אירוע המסופר רק אצל יוחנן (יוחנן 12,37-50), המתרחש במקדש בירושלים ביום רביעי, 30 במרץ, שנת 33 לספירה. לעומת זאת, תרומת האלמנה הענייה ממחישה אמונה אמיתית. ישוע הופך את אמות המידה האנושיות: נדיבות אמיתית נמדדת לא בכמות הניתנת אלא בנטיית הלב, המגישה לאלוהים את כל מה שאדם הוא.

    הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 12.37-50 (תנ״ך עברי מודרני) :
    רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו׃למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה׃על כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃השע עיניהם והשמין לבבם פן יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃כזאת דבר ישעיהו בראותו את תפארתו וינבא עליו׃אולם רבים אף מן השרים האמינו בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר לא ינדו׃כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים׃ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא בי הוא מאמין כי אם בשלח אתי׃והראה אתי את אשר שלחני הוא ראה׃אני באתי לאור אל העולם למען כל אשר יאמין בי לא ישב בחשך׃והשמע את דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא באתי לשפט את העולם כי אם להושיע את העולם׃ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃כי אני לא מלבי דברתי כי אם אבי השלח אתי הוא צוני את אשר אמר ואת אשר אדבר׃ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃
    Lire la suite