בעת החצייה ממגדלא אל השוכנת בגדה המזרחית של הירדן, תוך ניצול ים רגוע, עומד המשיח ישוע להורות לשליחיו. נמדוד את הפער בין מחשבותיהם לבין מחשבות הרב. אנו מציינים שהכותבים אינם מבקשים למעט את חוסר ההבנה של השליחים.
מתי ופטרוס, העובד בשיתוף פעולה עם מרקוס, היו נוכחים בסירה זו. לפיכך הם מצויים היטב לספר על בערות זו.
כל הבעיה נובעת מכך שהתלמידים שכחו לקחת לחם. מרקוס מדייק: רק כיכר אחת, שהייתה רחוקה מלהספיק לקבוצה. המשיח ישוע מנצל עובדה זו כדי לגעת בנושא שאור ה. למשמע המילה "שאור" הם מסיקים אפוא שהרב עומד לגעור בהם.
המשיח ישוע מתייחס כאן להוראת ה, המבלבלת בעורמה את דעתם של השומעים אותם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.15).
Le Messie Jésus comprend que ses apôtres imaginent qu’il évoque l’oublie du pain (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.8). Hommes de peu de foi, dira-t-il, soulignant ainsi que leur inquiétude pour les choses matérielles est directement liée à un manque de foi.
השוואה בין שני הטקסטים
בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.5-12 המשיח ישוע מזהיר את תלמידיו מפני שאור ה וה. התלמידים, המוטרדים מכך שלא לקחו לחם, אינם מבינים מיד אזהרה זו. אז ישוע מזכיר להם את נסי ה וקורא להם לתפוס את משמעותם הרוחנית של דבריו, ולא לדאוג לעניינים חומריים.
בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.14-21 מתרחש מצב דומה. התלמידים מודאגים מחוסר הלחם, והמשיח ישוע מצביע על חוסר ההבנה שלהם. הוא מזכיר את הנסים הקודמים, שבהם האכיל המונים בכמות מוגבלת של לחם, ומדגיש את הקושי שלהם לקלוט את ההוראה הרוחנית שמאחורי מעשיו. הוא שואל אותם מדוע לבם נראה סגור ומדוע אינם תופסים את חשיבות שאור ה והורדוס אנטיפס.
שני קטעים אלה קרובים אפוא מאוד מבחינת הנושא המרכזי: המשיח ישוע משתמש בדימוי השאור כדי לציין השפעה דוקטרינרית משחיתה העלולה לשבש את האמונה האמיתית. ההבדל הבולט ביניהם הוא בזהות הקבוצות המכוונות: מתי מדבר על ה ו, ואילו מרקוס מזכיר את ה ואת הורדוס. גוון זה משקף את הדאגות המיוחדות לכל בשורה: מתי מדגיש את הזרמים הדתיים המתנגדים לישוע, ואילו מרקוס משלב גורם מדיני בהזכרת הורדוס אנטיפס.
לבסוף, טקסטים אלה ממחישים את הצורך של התלמידים בהבנה רוחנית עמוקה, ולא להישאר מרוכזים בצרכים חומריים. ישוע מזכיר להם שהנסים שראו אמורים להספיק כדי לעורר בהם ביטחון ולגרום להם להבין שהוראתו חורגת הרבה מעבר לדאגות ארציות.
Ils auraient dû faire confiance au Maître pour ce besoin matériel, d'où le reproche du manque de foi par le Messie Jésus dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.8. Ce reproche apparaît également dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 6.30, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 8.26 ו- הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.31.