Nous avons recueilli ces commentaires sur le site : https://jtpbatiment1.jimdofree.com/. Ce site semble désormais fermé, mais nous avions précédemment noté leurs réserves concernant les Évangiles. Veuillez trouver ci-dessous le Point N°11 CTD069. Nous reproduisons leur question :
"Commentaire: Qu’a-t-il dit réellement ? : Du levain des et des ou du levain des pharisien et du levain d’Hérode."
Notre réponse :
Regardons les textes en question.
11 Comment ne comprenez-vous pas que ce n’est pas de pains que je vous ai parlé ? Méfiez-vous du levain des et des . »
12 Alors ils comprirent que ce n’était pas du levain du pain qu’il leur avait dit de se méfier, mais de l’enseignement des et des .
(תרגום לואי סגון )
14 Les disciples avaient oublié de prendre des pains ; ils n’en avaient qu’un seul avec eux dans la barque.
15 Jésus leur fit cette recommandation : « Attention, méfiez-vous du levain des et du levain d’Hérode. »
16 Les disciples raisonnaient entre eux [et disaient]: «C’est parce que nous n’avons pas de pains.»
17 Jésus, le sachant, leur dit : « Pourquoi raisonnez-vous sur le fait que vous n’avez pas de pains ? Ne comprenez-vous pas et ne saisissez-vous pas encore ?
18 Avez-vous [encore] le cœur endurci ? Vous avez des yeux et vous ne voyez pas ? Vous avez des oreilles et vous n’entendez pas ? Ne vous rappelez-vous pas ?
19 Quand j’ai rompu les cinq pains pour les 5000 hommes, combien de paniers pleins de morceaux avez-vous emportés ?» « Douze », lui répondirent-ils.
20« Et quand j’ai rompu les sept [pains] pour les 4000 hommes, combien de corbeilles pleines de morceaux avez-vous emportées ?» « Sept », répondirent-ils.
21 Et il leur dit : « [Comment] se fait-il que vous ne compreniez pas [encore] ?»
(תרגום לואי סגון )
Nous souhaitons examiner les autres documents pertinents liés à cet événement afin de mieux comprendre les circonstances. Nous estimons que chaque auteur apporte une perspective unique et que la synthèse des différents témoignages nous offre une vision plus exhaustive et précise.
1 Pendant ce temps, les gens s’étaient rassemblés par milliers, au point de s’écraser les uns les autres. Jésus se mit à dire à ses disciples : « Avant tout, méfiez-vous du levain des , qui est l’hypocrisie.
(תרגום לואי סגון )
L'apôtre Jean n'aborde pas ce sujet.
Notre analyse :
Nous rencontrons à plusieurs reprises le problème du manque d'information. Il est évident que les déclarations rapportées par Matthieu et Marc sont issues d'un entretien où Jésus a approfondi le thème du prophète Jonas. Étant donné la nature de leur travail, Matthieu et Marc n'ont pas pu retranscrire l'intégralité de cette présentation. Ils ont sélectionné les éléments qu'ils considéraient les plus pertinents pour étayer leurs arguments.
Par ailleurs, Matthieu s’adressait à un public juif familier des prophètes, tandis que Marc s'adressait à des Grecs méconnaissant l’histoire juive.
Il n'y a donc aucune difficulté à ce sujet ; chaque auteur a rapporté les paroles du Maître selon son propre objectif, mais toutes ont bien été prononcées par le Messie Jésus.
Marc rapporte essentiellement le même message que Matthieu. Le Messie Jésus est présenté non pas comme quelqu'un qui accomplit des miracles sur demande, mais comme le Fils de Dieu venu annoncer le royaume des cieux. Marc reprend les paroles de Matthieu en omettant toute référence au prophète Jonas, lequel n'était probablement pas connu de ses auditeurs grecs.
Par ailleurs, nous pouvons appliquer le même principe lorsque Matthieu mentionne à la fois les et les , alors que Marc ne précise que le groupe prédominant, les .
Luc rapporte le même événement en présentant Jésus parlant à la foule. C’est l’intervention d’une femme qui provoque les paroles de Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 11.27-28). Il est clair que le Messie Jésus était assailli de questions et que des personnes dans la foule exprimaient des avis ou posaient des questions.
L'ambiance n'est pas celle d’un exposé académique avec des participants passifs. Ainsi, lorsque Matthieu mentionne les et les , alors que Marc ne parle que des et que Luc relève l’observation d’une femme, cela ne doit pas surprendre. De nombreuses personnes saisissaient ces occasions pour s'exprimer.
כותרת, דמות, מקום, אזכור ("לוקס 15")…
נפתח בחלון חדש
מראה מקום מקראי
INF082
הערת מידע
INF082 - Bible Segond 21 (S21)
Bible Segond 21 (S21)
Segond 21. הנה כמה פרטים עיקריים על התרגום הזה:
רקע ומטרות
תאריך הוצאה: 2007 עדכון הלשון: Segond 21 שואף לעדכן את לשון תרגומו של Louis Segond תוך שמירה על נאמנות רבה לטקסטים המקוריים בעברית וביוונית. בהירות ונגישות: הדגש מושם על בהירות הטקסט ועל נגישותו לקוראים בני זמננו.
מאפיינים עיקריים
נאמנות לטקסטים המקוריים: Segond 21 נשען על כתבי היד העתיקים האמינים ביותר כדי להבטיח תרגום מדויק ונאמן. עריכה לשונית: הלשון נערכה מחדש כדי לשקף טוב יותר את הלשון הצרפתית המודרנית, תוך שמירה על העושר ועל העומק של הטקסט המקראי. הערות והפניות: התרגום כולל לעתים קרובות הערות הסבר והפניות המסייעות להבנת כתבי הקודש וללימודם.
חשיבות
שימוש נרחב: Segond 21 נמצא בשימוש רחב בחוגים הפרוטסטנטיים דוברי הצרפתית, בעיקר ללימוד המקרא ולקריאה אישית. נגישות: הודות ללשונו המעודכנת הוא נגיש לקהל רחב יותר, ובכלל זה לדורות חדשים של קוראים.
Segond 21 הוכן בידי צוות רב־תחומי של מתרגמים, בלשנים ותאולוגים, והשלמתו נמשכה כ־12 שנים.
עריכות אלה מראות כיצד התפתח תרגומו של Louis Segond כדי להתאים לשינויים לשוניים ולצורכי הקוראים לאורך הזמן.
INF001
הערת מידע
INF001 - הצדוקים
הצדוקים
הצדוקים היו קבוצה דתית ופוליטית חשובה ביהדות קדומה. להלן כמה נקודות עיקריות לגביהם:
מקורות והיסטוריה
מקורות: השם ״צדוקי״ נגזר ככל הנראה מצדוק, כהן גדול בתקופת דוד ושלמה. הם באו בעיקר מן האריסטוקרטיה הכוהנית. תקופה: הם פעלו בין שנת 200 לפנה״ס בקירוב ועד שנת 70 לספירה, עד חורבן המקדש בירושלים על ידי רומאים. השפעה: לצדוקים הייתה השפעה רבה על העבודה והליטורגיה במקדש בירושלים. הם שלטו על סנהדרין, המועצה היהודית העליונה.
אמונות ומנהגים
כתבים קדושים: הם התמקדו אך ורק בתורה שבכתב, דהיינו החומש, ודחו את המסורות שבעל פה שאימצו הפרושים. תחיית המתים: בניגוד לקבוצת הפרושים ולקבוצת האיסיים, הצדוקים הכחישו את תחיית המתים ואת אלמוות הנפש. טקסי המקדש: הם היו אחראים לטקסי המקדש, לרבות הקורבנות וחגי העלייה לרגל.
התנגדויות
הפרושים: הצדוקים עמדו בהתנגדות מוחלטת לקבוצת הפרושים, בעיקר בשאלות תיאולוגיות כמו תחיית המתים. הקנאים: הם גם היו בעימות עם הקנאים והסיקריים, שראו בהם משתפי פעולה עם רומאים.
הצדוקים הותירו חותם מתמשך בהיסטוריה של היהדות ומוזכרים לעיתים קרובות בברית החדשה, בעיקר במעשי השליחים ובבשורות.
הצדוקים בכתבי הקודש
הצדוקים הם זרם חשוב ביהדות. אנו מוצאים אותם חמש עשרה פעמים בברית החדשה, עשר פעמים בבשורות וחמש פעמים במעשי השליחים.
חמש פעמים מזכירים מחברי הבשורות הסינופטיות את הצדוקים יחד עם הפרושים. תורת היהדות חוזרת תמיד בוויכוחיהם עם המשיח ישוע, שאינו מטיח בהם לעולם האשמות.
אין אנו מוצאים מתח ביחסיהם עם המשיח ישוע, כפי שקורה בקביעות עם הפרושים. הם שולטים במנהל המקדש ובעבודתו ונשארים רחוקים מן העם. הם משתפים פעולה בקלות עם הכובש הרומי, שמעניק להם בתמורה השפעה רבה בתוך סנהדרין.
חבריהם באים בעיקר ממעמד האריסטוקרטיה או הכהונה. הם מכירים רק בכתבי המקרא העברי.
הם אינם מאמינים בתחיית המתים. הם אינם מעלים על דעתם שום צורה של חיים אחרי המוות. לדעתם מלאכים אינם קיימים. השליח פאולוס יוקיע את כל הסטיות הללו במשפטו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23.6).
קיפא וחנן, הכוהנים הגדולים המרשיעים את ישוע, השתייכו לתנועה צדוקית זו.
INF002
הערת מידע
INF002 - הפרושים
הפרושים
הפרושים היו קבוצה דתית וחברתית חשובה ביהדות קדומה, ובמיוחד בתקופת בית המקדש השני. להלן כמה נקודות עיקריות לגביהם:
מקורות והיסטוריה
מקורות: הפרושים צמחו כקבוצה נפרדת לאחר מרד המכבים, בסביבות 165-160 לפנה״ס. לעתים קרובות נחשבו ליורשיהם הרוחניים של החסידים.
תקופה: הם שגשגו עד חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. לאחר מועד זה היוו תורתם את הבסיס למה שהפך ליהדות הרבנית.
אמונות ומנהגים
כתבי קודש: שלא כמו הצדוקים, שהתמקדו אך ורק בתורה שבכתב (החומש), האמינו הפרושים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה (התורה שבעל פה). תחייה: הפרושים האמינו בתחיית המתים ובאלמוות הנפש. טקסים ודינים: הם הדגישו את חשיבותן של המסורות שבעל פה ושל פרשנויות המותאמות לנסיבות הזמן.
השפעה ומורשת השפעה: לפרושים הייתה השפעה רבה על הליטורגיה ועל הפרקטיקה הדתית היהודית. תורתם שולבה במשנה, אוסף של המסורת היהודית שבעל פה, בסביבות שנת 200 לספירה. מורשת: לאחר חורבן בית המקדש השני היוו תורתם של הפרושים את הבסיס ליהדות הרבנית, שממשיכה להשפיע על היהדות המודרנית.
הפרושים נזכרים לעתים קרובות בברית החדשה, ובמיוחד בבשורות ובמעשי השליחים, שם הם נמצאים לעתים קרובות בעימות עם ישוע ועם דמויות דתיות אחרות של התקופה.
הפרושים בכתבי הקודש
הם הקבוצה הייצוגית ביותר ביהדות. חבריה, שמוצאם מן העם, מתנגדים לפשרות עם הכובש הרומי, אך גם עם ההלניזם. אנו רואים אותם קרובים לאוכלוסייה יותר מאשר הצדוקים.
הם נזכרים מאה ושלוש פעמים בברית החדשה, תשעים ושלוש פעמים בבשורות, תשע פעמים במעשי השליחים ופעם אחת באגרת אל הפיליפים.
יחסיהם עם המשיח ישוע נראים לעתים קרובות מתוחים ומלאי סכסוך. הוא נוזף בהם בשלבים מסוימים בביטויים חריפים, כגון ״אוי לכם״ ו״צבועים״, דבר המוכיח היטב את ההתנגדות הזאת. אין להם גישה לתפקידי האחריות הגבוהים, הנתונים לשליטת רומאים ולכן שמורים למקורבים אליהם, כלומר הצדוקים, אך הם מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בסנהדרין.
הם רואים בעצמם את מגיני תורת משה הגדולים, אותה הם מפרשים. פרשנותם הופכת לכלל שעל העם ללכת לפיו. המשיח ישוע יגנה את הסטיות הללו בהזדמנויות שונות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.13-29).
הם חלוקים לעתים קרובות עם עמיתיהם הצדוקים בנקודות של אמונה כגון החיים הנצחיים או המלאכים. הם הוסיפו לתורת משה הכתובה עקרונות שבעל פה, המאפשרים להם לעקוף את הוראותיה. ישוע לא יחמיץ להצביע על כך (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 23.23).
נקדימון ויוסף מהרמתיים השתייכו לקבוצה פוליטית-דתית זו, אך הדבר לא מנע מהם להתנצר.