-
PER141
משל הזונין והחיטה
משל העשבים הרעים והחיטה (מתי 13.24-30), המופיע רק במתי, מלמד על הקיום המשותף של הטוב והרע בעולם עד לדין האחרון. ישוע ממחיש בו את אורך רוחו של אלוהים, הדוחה את ההפרדה בין צדיקים לרשעים עד לקציר אחרית הימים, המופקד בידי המלאכים. משל זה משתלב בעיון מקראי מעמיק בשגשוגם לכאורה של הרשעים, המשותף לחבקוק, לאסף, לירמיהו ולאיוב.
תְהִלִּים 73.3-12 (תנ״ך עברי מודרני) :כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה׃כי אין חרצבות למותם ובריא אולם׃בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו׃לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו׃יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב׃ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו׃שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃לכן ישיב עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון׃הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org