-
PER141
משל הזונין והחיטה
משל העשבים הרעים והחיטה (מתי 13.24-30), המופיע רק במתי, מלמד על הקיום המשותף של הטוב והרע בעולם עד לדין האחרון. ישוע ממחיש בו את אורך רוחו של אלוהים, הדוחה את ההפרדה בין צדיקים לרשעים עד לקציר אחרית הימים, המופקד בידי המלאכים. משל זה משתלב בעיון מקראי מעמיק בשגשוגם לכאורה של הרשעים, המשותף לחבקוק, לאסף, לירמיהו ולאיוב.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-13 (תנ״ך עברי מודרני) :אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות׃הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן׃והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו׃אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן׃ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן׃ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת׃ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו׃ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם׃תנ״ך בעברית מודרנית (פרנץ דליטש), נחלת הכלל — eBible.org