_8 הם עוצרים למרגלות , בגן גת שמנים. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32.
_9 Ils passent une heure dans la prière, de 2 h à 3 h. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.40.
_10 La troupe menée par Judas Iscariote arrive. Nous sommes toujours la nuit de jeudi, avant l’aube du vendredi, vers 3 h. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43-52 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47-56 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.47-53 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.2-12.
_11 L’arrestation a lieu à ce moment-là, vers 3 h 30. Nous sommes à environ 1 km du Temple. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.47 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.3.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
כאשר המשיח ישוע נעצר, התלמידים, שעד אז היו נוכחים למרות המתח, נמלטים פתאום. מתי מדגיש:
תגובה זו, רחוקה מלהפתיע, מוסברת בפחד העז שאוחז בהם. הם זה עתה ראו את החיילים מנסים לעצור אנשים אחרים, מתוך רצון לבסס את ולמנוע כל עוררין. במצב כזה הצבא הרומי אינו מתבדח: ההתערבויות אכזריות לעתים קרובות, ואת ההתנגדות הקלה ביותר אפשר לדכא באלימות. מובנת אפוא בהלתם של אנשים אלה, שהיו עדיין שבריריים בהבנתם את התוכנית האלוהית ומעט מוכנים להתמודד עם עוינות כזאת.
Marc ajoute un détail saisissant : un jeune homme, vêtu seulement d’un drap, est saisi par les soldats, mais il s’échappe en abandonnant son vêtement et s’enfuit nu (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.51-52). Selon une tradition ancienne et cohérente avec le contexte, ce jeune homme serait Jean surnommé Marc, le fils de Marie, qui suivait discrètement le groupe.
הוא עקב אחר הסעודה בדיסקרטיות וליווה את הקבוצה עד גת שמנים מבלי שיבחינו בו; כשהופתע מהמעצר הפתאומי, ברח בחופזה כשאין עליו אלא סדין פשוט. בריחתו החפוזה, שנצבעה ברגע של בושה, מראה עד כמה המצב היה מסוכן ובלתי צפוי. פרק זה, שנראה אנקדוטלי לכאורה, נושא את חותמו של זיכרון אישי, ודבר זה מחזק את הרעיון שמרקוס מדבר כאן על עצמו.
La dispersion des disciples révèle leur fragilité humaine. Malgré leurs déclarations de fidélité, la peur les submerge. Le Messie Jésus avait pourtant annoncé qu’ils seraient scandalisés et se disperseraient comme des brebis sans berger (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.31). Dès cet instant, la crainte s’empare d’eux, et même les apôtres les plus proches doivent lutter contre la panique. Il leur faudra du temps pour comprendre, se ressaisir et retrouver courage. Pourtant, Pierre et Jean suivent discrètement le cortège, incapables de se détacher complètement de leur Maître, mais trop effrayés pour intervenir ouvertement.
Ce moment met en lumière un contraste saisissant : d’un côté, la peur, la fuite, la confusion des disciples ; de l’autre, la souveraine tranquillité du Messie Jésus, qui se livre volontairement pour accomplir les Ecritures et réaliser l’œuvre rédemptrice voulue par le Père (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). Alors que les soldats cherchent à imposer leur autorité par la force, Jésus manifeste une autorité d’un autre ordre, fondée sur l’obéissance, la paix et l’amour. Les disciples s’enfuiront, mais ils reviendront transformés après la résurrection, lorsque la lumière du plan divin dissipera enfin leurs peurs.