_8 הם עוצרים למרגלות , בגן גת שמנים. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.36; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.32.
_9 הם מבלים שעה בתפילה, משעה 2 עד שעה 3. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.40.
_10 החבורה בראשות יהודה איש קריות מגיעה. אנו עדיין בליל חמישי, לפני עלות השחר של יום שישי, בסביבות השעה 3. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43-52; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47-56; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.47-53; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.2-12.
_11 המעצר מתרחש ברגע זה, בסביבות השעה 3:30. אנו נמצאים כקילומטר אחד מבית המקדש. הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.47; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.43; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.47; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.3.
ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.
פירוש:
לפני שהוא נלקח משם, ישוע המשיח פונה אל ההמון שבא לעצור אותו. התערבותו, הרחק מלהיות זעקת מחאה, פועלת כדבר המרגיע את הרוחות הנסערות. הוא מזכיר להם שהיה מלמד בכל יום בבית המקדש, לעיני כול, מבלי להסתתר מעולם, ובכל זאת איש לא ניסה לעצור אותו אז (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.55, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.49, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.53).
הניגוד הזה מבליט את צביעותן ופחדן של הרשויות הדתיות, שבחרו בלילה כדי לפעול, הרחק מההמון שהיה עלול להתנגד למעצר הבלתי צודק הזה. ישוע המשיח מדגיש שדרך פעולה זו מגלה את שלטון החושך, שכן זה בדיוק הרגע שבו הרע סבור שהוא מנצח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.53).
ההמון הנוכח הורכב ברובו מעבדיהם של ראשי הדת, מחברי , ואפילו מחיילים שבאו לסייע. נוכחותם מראה שהרשויות חששו ממהומה, שכן ישוע המשיח זכה לפופולריות רבה בקרב העם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.8-11). גם כהנים ו ליוו את התהלוכה, מתוך רצון לוודא שהמבצע יתנהל כמתוכנן. הכול אורגן בקפידה, כי המצב היה עלול להתהפך בכל רגע.
ובכל זאת המבצע מסתיים ללא אלימות נוספת. השקט חוזר, וכמה מהם מבינים שהיו קרובים למרד. איש לא היה מדמיין מעצר שליו כל כך, בייחוד לאחר התקרית עם פטרוס. ניכר שישוע המשיח שונה מהפושעים שנעצרים בדרך כלל. בניגוד למצופה נוכח עוול כזה, הוא אינו מגלה שום מרי. להפך, הוא זה שמרגיע את המצב, הוא זה שמשקיט את ההמון, הוא זה שמונע מתלמידיו להילחם, הוא זה שאף מרפא את אחד מתוקפיו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.51). כל זה מגלה שהוא נשאר אדון לאירועים, ופוסע מרצונו אל מה שצריך להתקיים על פי הכתובים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.56).
ישוע מזכיר שמעצרו אינו פרי מקרה ואינו ניצחון אויביו, אלא התגשמות התוכנית האלוהית. הוא מוסר את עצמו בחופשיות, מתוך אהבה לעולם, כדי להשלים את מעשה הגאולה שהוכרז מזמן (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). שלוותו, שליטתו העצמית ורחמיו כלפי העוצרים אותו מעידים שהוא באמת בן האלוהים. במקום שבו הכול היה עלול להידרדר, הוא מביא שלום. במקום שבו האלימות הייתה עלולה לפרוץ, הוא כופה שקט. במקום שבו נדמה שהחושך שולט, הוא מגלה את אור שליחותו.
כך, בפסוקים המעטים האלה, מציגות הבשורות משיח שאינו סובל את מעצרו אלא עובר אותו בסמכות ריבונית וברכות מפרקת נשק. הוא נעצר, אך הוא זה שמוביל את הסצנה. הוא מוקף בכלי נשק, אך הוא זה שמרגיע. הוא מואשם, אך הוא זה שמגשים את הכתובים. הוא באמת בן האלוהים.