הנשים למרגלות הצלב

כל הבשורות מזכירות את נוכחותן של נשים בצליבה, אך בפרטים שונים:

מתי, מרקוס ולוקס מציינים שהן עומדות “מרחוק”, ואילו יוחנן מציין שקבוצה נמצאת סמוך לצלב. הבדל זה אינו סתירה: הוא רומז על כמה מעגלים של עדים, חלקם קרובים יותר מאחרים, ואף על שינויי מיקום במהלך 6 השעות הללו.

יוחנן מונה במפורש ארבע נשים, לפי מסקנתנו: מרים אם ישוע; אחות אמו; מרים אשת קלופס; ומרים המגדלית (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25). המספר המדויק (שלוש או ארבע) היה שנוי במחלוקת, אך ההשערה של ארבע נשים נותרת העקבית ביותר.

כמה נשים למרגלות הצלב לפי יוחנן — הצג את ההגדרה של INF279 ?  

מתי ומרקוס מזכירים:

• מרים המגדלית
• מרים אם יעקב ויוסף (או יוסי)
• שלומית (או אם בני זבדי)

רשימות אלה אינן ממצות, כפי שמראה הביטוי “ביניהן” (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40). הן מעידות על קבוצה גדולה יותר של נשים שהלכו אחרי ישוע מן הגליל (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2-3).

גם נוכחותו של יוחנן ראויה לציון (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26). אף שהוא התלמיד היחיד המוזכר בשמו, אין בכך כדי לשלול שאחרים היו נוכחים מרחוק.

היא מוזכרת בכל ארבע הבשורות כתלמידה חשובה. ישוע שחרר אותה משבעה שדים (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.9), וזוהי נקודת המוצא של מסירותה. היא נמנית עם הנשים שתמכו חומרית בשירותו של ישוע (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2-3).

היא נוכחת:

• למרגלות הצלב (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.56; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25)
• בעת הקבורה (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.61; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47)
• בבוקר התחייה (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)

יותר מכול היא הראשונה שרואה את ישוע שקם לתחייה ומבשרת זאת לתלמידים (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-18). תפקיד מרכזי זה קבוע בכל הסיפורים.

מרים, אם ישוע

יוחנן הוא היחיד המזכיר במפורש את נוכחותה למרגלות הצלב (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25). הוא גם מוסר את השיחה עם ישוע (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26-27).

הבשורות הסינופטיות אינן מזכירות אותה ישירות בסצנה זו, אך אין זה אומר שנעדרה. מרים מופיעה במקומות אחרים בבשורות כדמות קבועה:

• בלידתו של ישוע (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.18-25; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-20)
• במהלך שירותו (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1-5)
• בין התלמידים לאחר התחייה (השוו מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.14)

“אחיו של ישוע” מזוהים בבירור במקומות אחרים (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.55; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.3). יוחנן מציין שהם לא האמינו בו במהלך שירותו (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.5), וזה מסביר מדוע ישוע מפקיד את אמו בידי יוחנן ולא בידיהם (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.26-27).

מרים, אם יעקב ויוסי

היא מוזכרת ב:

• הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.56
• הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40
• הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47
• הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1

היא שונה ממרים אם ישוע, משום שהבשורות מבחינות בבירור בין הקבוצות המשפחתיות. למשל, ישוע מפקיד את אמו בידי יוחנן, דבר שלא היה עקבי אילו מרים זו כבר זוהתה אחרת בסצנה.

לעתים קרובות מוצע קשר עם “מרים אשת קלופס” (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25). יתר על כן, יעקב “הקטן” מוזכר בין השליחים (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.3; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.18), מה שעשוי להתאים לאותו מעגל משפחתי, אך ללא ודאות מוחלטת.

שלומית, אם בני זבדי

היא מופיעה בשני כינויים:

• “אם בני זבדי” (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.56)
• “שלומית” (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40)

היא מוזכרת גם בבקשה שהופנתה לישוע למען בניה (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.20-21). בניה הם יעקב ויוחנן, שני שליחים מרכזיים (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.19).

היא נוכחת:

• ליד הצלב (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40)
• ליד הקבר (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1)

הזיהוי עם “אחות אמו של ישוע” (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25) אפשרי אך נותר השערה, משום שהטקסט אינו נותן שם מפורש.

מרים, אשת קלופס

היא מוזכרת רק אצל יוחנן (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.25). אפשר לקשור את השם קלופס עם קליאופס — הצג את ההגדרה של INF118 (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.18), אך אין ודאות שמדובר באותו אדם.

יש המזהים אותה עם אם יעקב “הקטן” (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40), דבר שהיה יוצר קשר עם הרשימות הסינופטיות. יתר על כן, יעקב “בן חלפי” מוזכר בין השליחים (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.15), ויש המקשרים בין חלפי לקלופס, אף שדבר זה אינו קבוע במפורש בטקסטים.

הערה כללית

הקושי בזיהוי נובע משני גורמים:

• שכיחות השם “מרים” (נפוץ מאוד במאה ה-1)
• ההבדלים בנקודת המבט בין הבשורות

עם זאת, בהצלבת הטקסטים עולות כמה ודאויות:

• מרים המגדלית היא דמות מרכזית וקבועה
• כמה נשים הולכות אחרי ישוע מן הגליל (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 8.2-3)
• הן עדות לצלב, לקבר ולתחייה

הערה חשובה: הבשורות מסכימות לעשות את הנשים לעדות הנאמנות הראשונות לאירועים הקריטיים ביותר, חרף מעמדן החברתי המוגבל באותה תקופה. פרט זה מחזק את העקביות ואת עוצמת העדות.

מתי מציין ש“מרים המגדלית והמרים האחרת” יושבות מול הקבר. מרקוס מאשר שהן מתבוננות היטב במקום שבו מניחים את ישוע. לוקס מוסיף פרט חשוב: נשים אלה “ראו את הקבר ואת האופן שבו הונח גופו” (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.55), ואז הן מכינות בשמים כדי לכבד את הגוף (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.56).

נקודה זו חיונית: תפקידן אינו פסיבי. הן עדות ישירות ומדויקות למקום ולתנאי הקבורה. זה מסביר מדוע בבוקר התחייה הן יודעות בדיוק לאן ללכת (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-2).

נוכחותן הרציפה בין הצליבה, הקבורה והתחייה יוצרת שרשרת עדות בלתי פוסקת.

תפקידם של יוסף איש הרמתיים וניקודימוס

בין הנשים המוזכרות:

הבשורות מזכירות גם שני גברים רבי השפעה:

• יוסף איש הרמתיים (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.57-60; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42-46; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50-53; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38)
• ניקודימוס (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.1-21)

יוסף מתואר כחבר המועצה, “איש טוב וצדיק” (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.50), ש“חיכה למלכות האלוהים” (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.43). הוא מבקש מפילטוס את גופו של ישוע, דבר המצריך אומץ מסוים, שכן הוא מזדהה בפומבי עם נידון.

יוחנן מציין שיוסף היה תלמיד “בסתר, מחשש מפני היהודים” (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.38). ניקודימוס, שבא קודם לכן אל ישוע בלילה (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.1-2), מביא כמאה ליטרות של בשמים לקבורה (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39), מחווה הראויה לקבורה מלכותית.

הם מניחים את ישוע בקבר חדש, שבו טרם הונח איש (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.41; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.60). פרט זה שולל כל בלבול אפשרי עם גוף אחר.

חשיבות עדותן של הנשים

נוכחותן של הנשים ליד הקבר היא מכרעת מכמה סיבות:

• הן רואות היכן נקבר ישוע (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.47)
• הן מתבוננות כיצד מונח הגוף (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.55)
• הן חוזרות לאחר השבת — הצג את ההגדרה של INF089 עם בשמים (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1)

דבר זה מקשה על כל השערה של טעות בקבר. עדותן קושרת ישירות את מותו של ישוע לגילוי הקבר הריק (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-3).

מרכיב שמצביעים עליו לעתים קרובות: בתרבות היהודית של המאה ה-1 היה לעדות נשים ערך משפטי מועט. ובכל זאת הבשורות מציבות אותן במרכז הסיפור. בחירה זו עומדת בניגוד לבנייה מלאכותית של הסיפור ומחזקת את אמינותו.

תצפית

מתגלה ניגוד מעניין:

• גברים רבי השפעה (יוסף, ניקודימוס) פועלים בקבורה
• נשים נאמנות מבטיחות את רציפות העדות

האחדים מספקים את האמצעים וההגנה, האחרות מבטיחות את הזיכרון וההעברה. יחד הם ממסגרים רגע מפנה בין המוות לתחייה.

עולה רעיון חזק: ללא נוכחותן הקשובה של נשים אלה, הקשר בין הקבורה לתחייה היה הרבה פחות איתן בסיפור הבשורה.

• הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1-10
• הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1-8
• הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1-10
• הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1-18

מרים המגדלית מוזכרת באופן עקבי בכל הסיפורים, מה שהופך אותה לעדה הקבועה ביותר.

ביקור מוכן ומכוון

הנשים אינן באות במקרה:

• הן מביאות בשמים כדי לכבד את הגוף (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.1; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.1)
• הן הולכות לקבר “השכם בבוקר” (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.1; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)
• הן אף דואגות לאבן שיש לגלול (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.3)

הדבר מראה שהן אינן מצפות לתחייה, אלא לגוף שיש לחנוט. לפיכך עדותן אינה נובעת מציפייה מוקדמת.

גילוי הקבר הריק

כל בשורה מוסרת פרטים משלימים:

• האבן מגולגלת (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.2; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.4; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.2; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)
• הקבר ריק (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.3)
• שליחים שמימיים מבשרים את התחייה (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.5-6; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4-7)

לוקס מציין שהנשים “לא מצאו את גופו של האדון ישוע” (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.3), ומדגיש את העדרו האמיתי והמוּכח.

הבשורה לתלמידים

הנשים הופכות לשליחות הראשונות:

• הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.9: הן מספרות הכול לשליחים
• הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.7: הן מקבלות את המשימה להזהיר את התלמידים
• הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 28.8: הן רצות להביא את הבשורה

לוקס אף נותן רשימה מדויקת:

• מרים המגדלית
• יוחנה
• מרים אם יעקב
• “ושאר הנשים שעמהן” (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10)

עם זאת, עדותן מתקבלת תחילה בחוסר אמון (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.11). הדבר מחזק את הרעיון שתפקידן לא הומצא כדי לשכנע בקלות.

מרים המגדלית: עדה מועדפת

יוחנן מפתח במיוחד את תפקידה:

• היא רואה שהאבן מגולגלת (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.1)
• היא מודיעה לפטרוס וליוחנן (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2)
• היא נשארת לבדה ליד הקבר (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.11)
• היא רואה את ישוע שקם לתחייה (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.14-16)

ישוע מפקיד בידיה משימה מפורשת:

• “לכי אל אחַי…” (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.17)

כך היא הופכת לראשונה שמבשרת את התחייה (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.18).

הכרה הדרגתית

פרט חשוב: הנשים אינן מבינות מיד את המצב.

• פחד אוחז בהן (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 16.5)
• הן נבהלות (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.4)
• מרים המגדלית חושבת תחילה שהגוף הועבר ממקומו (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.2)

הדבר מראה שהתחייה אינה פרשנות נחפזת, אלא מציאות הנכפית בהדרגה.

עקביות בין הסיפורים

ההבדלים בין הבשורות (שמות, פרטים, סדר האירועים) אינם מבטלים זה את זה אלא משלימים זה את זה:

• קבוצה גדולה יותר של נשים (השוו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.10)
• דגשים שונים בהתאם לעדים
• סיפורים המתמקדים פעם בקבוצה ופעם במרים המגדלית

גיוון זה עולה בקנה אחד עם עדויות בלתי תלויות.

משקלה של עדות הנשים

בהקשר של המאה ה-1 היה לעדות נשים משקל משפטי מועט. ובכל זאת:

• הן הראשונות ליד הקבר
• הן הראשונות שמקבלות את הבשורה
• הן הראשונות שנשלחות

היפוך זה מרשים וקשה להסבירו כבנייה אסטרטגית. הוא מתאים יותר לדאגה לנאמנות לעדות האמיתית.

סיכום

הנשים תופסות מקום מהותי בסיפור התחייה:

• הן מגלות את הקבר הריק
• הן מקבלות את הבשורה מפי המלאך
• הן הופכות לשליחות הראשונות
• חלקן פוגשות את הקם לתחייה

עולה קו חזק: במקום שבו ציפיות אנושיות מופרכות, אלוהים בוחר עדים בלתי צפויים כדי לגלות את האירוע המרכזי של האמונה הנוצרית.