נספח ANN047 בוחן את מוצאם של שנים עשר השליחים על פי ארבע הרשימות הקנוניות (מתי, מרקוס, לוקס, מעשי השליחים). הוא מנתח את נקודות ההתאמה וההבדל בין הרשימות, ואת קשרי המשפחה המעוגנים בין התלמידים, ומבחין בקפידה בין הנתונים המקראיים לבין המסורות הכנסייתיות. המאמר מאיר את הרקע האנושי, המשפחתי והגאוגרפי של קבוצת השליחים בגליל במאה ה-1.
ניתן לעיין ב:
הבשורות מציעות מכלול של נתונים יקרי ערך על מוצאם, על קשרי המשפחה ועל יחסיהם החברתיים של השליחים. מידע זה, הקצר לעיתים, הושלם במהלך הדורות על ידי המסורת הנוצרית, המציעה זיהויים או קישורים שאינם מוצהרים במפורש בכתבי הקודש. עיון קפדני מאפשר להבחין בין מה שהכתובים מצהירים עליו בבירור לבין מה שהמסורת רומזת עליו.
הבנת קשרי המשפחה והקשרים החברתיים הללו מאירה את האופן שבו ישוע הקים קבוצת תלמידים המושרשת בחיי היומיום של הגליל במאה ה-1, וחושפת את הממד האנושי העמוק של שירותו.
Les Évangiles synoptiques et le livre des Actes présentent quatre listes des Douze apôtres : הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.2-4, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 3.16-19, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.13-16, et מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 1.13.
הרשימות הללו מראות יציבות מרשימה: פטרוס מופיע תמיד ראשון, יהודה איש קריות תמיד אחרון, ואותם שמות חוזרים למרות כמה שינויים. עקביות זו מעידה על חוסנה של המסורת השליחית בקהילות הנוצריות הראשונות.
Certaines différences apparaissent entre les listes. Thaddée est appelé « Jude, fils de Jacques » dans Luc 6.16 (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.16), tandis que Marc 3.18 mentionne un disciple nommé Lebbée, probablement un surnom. Simon est désigné comme « le Cananéen » dans Matthieu et Marc, mais comme « le Zélote » dans Luc 6.15 (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 6.15).
Ces variations reflètent l’usage fréquent des surnoms dans la culture juive, où plusieurs disciples portaient des noms très répandus comme Jacques, Simon ou Jude.
ההבדלים הקלים בין הרשימות מעידים על מסורות שבעל פה שונות בקרב הקהילות הנוצריות הראשונות. הם גם מראים שהכינויים שימשו להבחין בין תלמידים שנשאו שמות נפוצים. למרות שינויים אלה, זהותם של השנים עשר נשארת עקבית, מה שמדגיש את מהימנות עדויות הבשורות.
פטרוס ואנדרי מוצגים במפורש כאחים וכיוצאי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.44). שניהם עסקו בדיג באגם הגליל (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.18). קריאתם מראה שישוע החל את שירותו בהישענו על רשת משפחתית מבוססת כבר, המעוגנת בחיי הכלכלה של האזור.
Jacques et Jean, fils de Zébédée et de Salomé, formaient une autre fratrie importante. Ils travaillaient avec leur père, qui employait des ouvriers, signe d’une entreprise de pêche prospère (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.19-20). Leur mère Salomé apparaît parmi les femmes qui suivaient Jésus (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.40), ce qui montre l’implication de toute la famille dans le mouvement de Jésus.
Jacques, fils d’Alphée, figure dans les listes apostoliques (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.3). La tradition identifie souvent Jude (appelé aussi Thaddée) comme son frère, mais les Évangiles ne l’affirment pas explicitement. Cette hypothèse repose sur des rapprochements de noms et sur des traditions anciennes, et doit être distinguée des données bibliques certaines.
בר-תלמי מזוהה לעיתים עם נתנאל, יליד (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 21.2), אך זיהוי זה נותר שנוי במחלוקת. תומא, המכונה דידימוס, "התאום" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.16), נושא שם המרמז על יחסי אחווה, אך בבשורות אין מוזכר שום אח.
מקרים אלה ממחישים את גבולות ידיעתנו על קשרי המשפחה של כמה שליחים.
רוב השליחים הם יוצאי הגליל: , כפר נחום, או סביבות . ריכוז גאוגרפי זה מסביר את לכידות הקבוצה ואת המהירות שבה יכול היה ישוע להקים מעגל של תלמידים קרובים.
בניגוד לשאר השליחים, נראה שיהודה איש קריות הגיע מיהודה. כינויו "איש קריות" נובע ככל הנראה מן העברית ish‑Qeriyyot, "איש קריות", יישוב המוזכר בנחלת יהודה (יְהוֹשֻעַ 15.25). מוצא זה הופך את יהודה לשליח היחיד הידוע שאינו גלילי. הוא בא מסביבה תרבותית הקרובה יותר לירושלים, לבית המקדש ולרשויות הדת. הבדל גאוגרפי ותרבותי זה עשוי להאיר היבטים מסוימים בהתנהגותו וביחסיו עם שאר התלמידים.
הבשורות מזכירות כמה "אחים" של ישוע: יעקב, יוסף, שמעון ויהודה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.55). המונח היווני שבו נעשה שימוש בקטע זה הוא adelphoi, שפירושו בדרך כלל "אחים" במובן הביולוגי. היוונית המקראית מבחינה בבירור בין מונח זה לבין anepsios, המציין "בן דוד" או קרוב משפחה. העובדה שמחברי הבשורות בחרו ב-adelphoi ולא ב-anepsios הזינה פירושים שונים לפי המסורות הנוצריות: יש הרואים בהם אחים מן הדם, ואחרים קרובים או בני המשפחה המורחבת.
יהיה אשר יהיה, אנשים אלה היו חלק ממעגל המשפחה המורחבת של ישוע ומילאו תפקיד חשוב בכנסייה הקדומה, ובמיוחד יעקב, דמות מרכזית בקהילת ירושלים.
פאולוס מזכיר את "יעקב אחי האדון" (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 1.19), דבר המרמז על קשר משפחתי ישיר. יוחנן 19.25 מדבר על "מרים אשת ", המזוהה לעיתים כאמו של יעקב הקטן, מה שהיה הופך אותו לבן דוד של ישוע.
עם זאת, זיהויים אלה נשענים על מסורות ועל שחזורים, ולא על הצהרות מפורשות של הבשורות.
כשהתקדמנו בחקירתנו על (ANN064 : הימים הבאים שציין יוחנן), נדרשנו לשקול את ההשערה שנתנאל נשא לאישה אחת מאחיותיו של ישוע. אפשרות זו, שהעלו כמה פרשנים, תסביר הן את נוכחותה של מרים בחתונה והן את היכרותו של ישוע עם המשרתים. מבלי להפוך זאת לוודאות היסטורית, קריאה זו מציעה מבט מעניין על קשרי המשפחה והיחסים שהקיפו את תחילת שירותו הציבורי של ישוע.
Luc rapporte que Marie et Élisabeth étaient parentes (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.36). Jean-Baptiste est donc un parent de Jésus, probablement un cousin au sens large. Ce lien familial éclaire la proximité spirituelle entre les deux hommes et leur rôle complémentaire dans l’histoire du salut.
Jean reconnaît la supériorité de Jésus dès le début de son ministère (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.27). Jésus, de son côté, rend un témoignage exceptionnel à Jean : « Parmi ceux qui sont nés de femmes, il n’en a pas paru de plus grand » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 11.11).
Leur relation dépasse ainsi la simple parenté et s’inscrit dans la dynamique prophétique de la révélation.
Pierre, André, Jacques et Jean formaient un réseau professionnel solide avant même leur appel. Jésus s’installe à Capernaüm, leur ville (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.13), ce qui montre qu’il s’appuie sur un environnement humain déjà structuré pour développer son ministère.
Cette proximité explique la rapidité avec laquelle ces hommes ont rejoint Jésus.
Matthieu travaillait à Capernaüm (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 9.9), un lieu stratégique pour la collecte des taxes, notamment sur la pêche. Il connaissait probablement les pêcheurs avant son appel, ce qui montre que plusieurs apôtres appartenaient à des milieux sociaux interconnectés.
Philippe introduit Nathanaël à Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.45-46). Plusieurs disciples de Jésus avaient d’abord suivi Jean-Baptiste (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.35-37), ce qui montre que les deux cercles se recoupaient.
Le groupe des disciples de Jésus s’est ainsi formé à partir de réseaux humains déjà existants, ce qui explique la cohésion rapide du groupe.
העיון בקשרי המשפחה, הגאוגרפיה והחברה בין השליחים, ישוע ויוחנן המטביל חושף רשת אנושית צפופה, המושרשת בגליל של המאה ה-1. רוב השליחים היו גלילים, הקשורים זה בזה במשפחה או במקצוע, ואילו יהודה איש קריות בלט במוצאו היהודאי.
הבשורות מציעות בסיס איתן להבנת היחסים הללו, ואילו המסורת מציעה השלמות הנראות לעיתים סבירות אך לא תמיד ניתנות לאימות. קריאה קפדנית מאפשרת להבין טוב יותר כיצד הקים ישוע קבוצת תלמידים מגוונת, מאוחדת ומושרשת עמוק בחיי היומיום של זמנה.
