ANN094

המקל והסנדלים של השליחים

המאמר בוחן את ההבדלים בין מתי, מרקוס ולוקס בנוגע לשליחות השליחים, ומדגיש את הדקויות הלשוניות ואת ההבדל בקהל היעד. מתי מייעץ שלא לרכוש חפצים חדשים; מרקוס ממליץ לקחת רק את ההכרחי, ובכך מבהיר סתירה לכאורה.

12 דקות שליחים מקל סנדלים מתי מרקוס 6 פסוקים 3 ספרים

למידע נוסף

ניתן לעיין ב:

מבוא

אחרי שבחר שנים עשר תלמידים וקרא להם שליחים (PER080), שולח אותם ישוע המשיח בזוגות לבשר באזור הגליל. דברי המורה על השליחות הזאת, שהייתה חדשה להם (PER081), נמסרים אצל מתי, מרקוס ולוקס.

נבחן בפירוט את שלושת הכתבים האלה, שכן עד מהרה מתגלה הבדל. מדובר במקל, שמתי ולוקס אומרים שאין לקחתו, ואילו מרקוס אומר לכאורה את ההפך. גם הפרטים על הסנדלים עלולים לבלבל.

נזכיר שלפי מסקנותינו, מתי כתב ראשון את בשורתו, ומיד אחריו כתב מרקוס, סופרו של כיפא. הבשורה השנייה היא למעשה תיקון של הראשונה, המותאם לקוראים שאינם יהודים. בשורת לוקס תופיע רק כעבור כעשר שנים. לכן, כפי שכבר ציינו, לוקס הכיר את כתבי מתי ומרקוס, ונראה ברור שלא היה סותר את השליחים.

א. סיפורו של מתי

תשומת לבנו מתמקדת בפסוק 10 (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.10), הקובע: ״אל תיקחו... לא סנדלים ולא מקל״. הדבר מפתיע, כי קשה לדמיין את השליחים נעים ללא נעליים וללא מקל. יש לציין שמתי מזכיר במפורש ״שתי כותנות״, דבר המרמז שבמסע לבשו אחת.

לכן נראה לנו הגיוני שאחרי שמתי הזכיר שתי כותנות, הוא מתכוון גם לשני זוגות סנדלים ולשני מקלות. עם זאת, זו פרשנות אישית שאין לה הוכחה.

המונח שבו משתמש הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.9, ומתורגם ״אל תיקחו״, הוא Κτάομαι (מספר סטרונג 2932). הוא יכול לציין ״להשיג״ או ״לרכוש״. בהקשר הזה נראה שמתי מתכוון שהשליח לא יחפש לקנות מקל או סנדלים ולא ישיג חפצים נוספים. האנשים המתברכים משירותו אמורים לספק לו אותם בחינם.

אפשר לסכם כך את מחשבת מתי: אל תדאגו לרכוש חומרי, אלא התמסרו להכרזה בלבד. האנשים שהאמינו בזכות שירותכם אמורים לטפל במשימות האלה.

ב. סיפורו של מרקוס

פסוק 8 בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.8 נראה כסותר את דברי מתי. מרקוס מציין שהשליחים צריכים לקחת מקל, סנדלים וכותונת. פרטים אלה תואמים יותר את המציאות: השליחים יוצאים לבושים ועם מקל הליכתם. אך עלינו להודות ששני התרגומים שונים ואף סותרים.

המונח שבו משתמש הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.8, ומתורגם ״לא לקחת דבר״, הוא αἴρω (מספר סטרונג 142), שפירושו קרוב יותר ללקחת עמך. מדובר בחפצים שכבר היו ברשות השליח! לכן מרקוס אינו משתמש באותו מונח של מתי. במקרה הראשון המשמעות היא לרכוש או להשיג חפצים נוספים, ובשני — לקחת חפצים אישיים.

אפשר לסכם כך את דברי מרקוס: קחו את המינימום ההכרחי למסע ואל תעמיסו על עצמכם חפצים מיותרים, כי על המאמינים החדשים שבאו באמצעות שירותכם לדאוג לצרכים החומריים האלה.

מרקוס מעבד יחד עם כיפא את סיפור מתי כדי להתאימו לקהל שאינו יהודי. ניסוחו שונה, אך המשמעות זהה. שני המונחים היווניים מאפשרים פרשנות זו ומיישבים את הסתירה לכאורה.

אולם כעת אנו מגיעים לכתוב אצל לוקס, שנראה כמערער על הפרשנות הזאת!

ג. סיפורו של לוקס

אצל לוקס נמצא ניסוח דומה לזה של מתי, אך הוא משתמש באותו מונח יווני של מרקוס. המונח שבו משתמש הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.3, ומתורגם ״אל תיקחו דבר״, הוא αἴρω (מספר סטרונג 142), שפירושו קרוב יותר ללקחת עמך. מדובר בחפצים שכבר היו ברשות השליח!
לפיכך אנו ניצבים מול כתבי מרקוס ולוקס, הנראים כסותרים זה את זה למרות השימוש באותם מונחים יווניים, שכן מרקוס הוסיף מילת שלילה.

לוקס הכיר את סיפורי מתי ומרקוס, ולא היה מכניס סתירה לדברים שבאו ישירות מן השליחים, ששמעו אותם מפי ישוע המשיח עצמו. נוסף על כך, כתיבתו של לוקס מתאפיינת בלמדנות, ולכן הוא יודע לבחור את המילה המתאימה.

כיצד אפשר להסביר את ההבדל הלשוני הזה?

דבר אחד נותר ברור: השליחים לא יצאו יחפים וללא מקל. המקל היה חיוני להגנה מפני חיות בר ושודדים, וגם להליכה. לכן משמעות הדברים היא שלא להכביד על עצמם בחפצים מיותרים ולהסתמך על עזרת המאמינים החדשים.

ד. הסבר הסתירה

השימוש באותו מונח יווני אצל מרקוס ולוקס אינו מאפשר להסביר את הסתירה לכאורה באמצעות משמעות מילות המקור. ההיגיון נראה כמאשר את דברי מרקוס, ואנו יודעים שלוקס לא היה סותר את השליחים בלי לסכן את אמינותו. כיצד אפוא נסביר את ההבדל?

כדי להימנע מהבעיה הוסיפו כמה מתרגמים את האות ״S״, המציינת רבים, בגרסאות מתי ולוקס. אף שמשמעות הטקסט נשמרת, נראה שהתרגום פוגע בנאמנות לדברי השליחים. גרסאות אלה גם אינן מקובלות על רוב הפרשנים. ההבדל המילולי נותר אפוא בעינו.

ההסבר שאנו מציעים הוא שמרקוס מצטט שיחה אחרת בין המורה לשליחים על אותו נושא. אין זה מפתיע, שכן כנראה לא הבינו את הניסוח הראשון: אל תיקחו כסף, סנדלים או מקל. נראה ברור ששאלו את ישוע המשיח למשמעות הדברים: האם עלינו ללכת יחפים? האם עלינו לנוע ללא מקל?

בשיחה עם נקדימון אנו רואים אותו עיקרון: ישוע המשיח מציג אמירה שנראית קשה להבנה. בן שיחו מבקש הבהרה, וישוע מפרט את מחשבתו.

ישוע המשיח הבהיר אפוא את מחשבתו בתשובה שאנו קוראים אצל מרקוס: כמובן, קחו את הסנדלים שעל רגליכם, אך לא זוג להחלפה; ודאי קחו את המקל שבו אתם רגילים להשתמש, אך רק אותו. המשמעות היא: אל תעמיסו חפצים, אלא קחו רק את ההכרחי. אל תאבדו זמן בהכנות למסע; צאו כפי שאתם והתרכזו רק בהפצת הבשורה. צרכים חומריים אינם צריכים להגביל אתכם; המאמינים החדשים ידאגו להם.
גישה זו נראית חדשה, שכן בדרך כלל נסיעות היו כרוכות במערך לוגיסטי שלם, עם מלווים שטיפלו בבעיות החומריות.

יתר על כן, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.35-36 מוסר מסקנה. ישוע המשיח מציין במפורש ששלח את תלמידיו בלי כסף, בלי תיק ובעיקר בלי נעליים. הוא שואל אם חסר להם דבר, והם משיבים שלא! ברור שכאשר לוקס אומר בלי נעליים, כוונתו בלי זוג להחלפה, כי האנשים האלה לא הלכו יחפים!

לכן אין כל סתירה בין דברי מתי ולוקס לדברי מרקוס.

סיכום

אתרים מסוימים טוענים שיש סתירות בבשורות, ומביאים במיוחד את זו שאנו בוחנים בנספח הזה. מכאן הם מסיקים שהמקרא אינו ספר מהימן.

אולם אין כאן סתירה. מתי ולוקס מוסרים את דבריו הראשונים של ישוע המשיח, ואילו מרקוס רושם את ההסבר שנתן בתשובה לשאלות השליחים. קל להבין את ספקנותם כאשר הם שומעים שאין לקחת סנדלים או מקל. כנראה לא הבינו את ניסוחו של המורה ושאלו אותו על כך.

כך מתי ולוקס מוסרים את דבריו הראשונים של ישוע המשיח, ומרקוס את ההסבר שבא אחריהם. הסבר זה עולה באופן טבעי מן הכתובים וגם מהתנהגות השליחים המתגלה באירועים שונים. חשוב לזכור שמחברי הבשורות עמדו בפני מגבלה משמעותית: היה עליהם לקצר ככל האפשר את סיפורם כדי שיתאים לקיבולת הפפירוס שעליו כתבו.

לכן לא יכלו לספק את כל ההסברים שרצו, ומכאן הקשיים שבהם אנו עשויים להיתקל כיום. אולם מחקר קפדני של הטקסט מאפשר להסביר את ההבדלים, וזה העיקר. בבשורות אין טעות או סתירה, אלא רק נקודות שעשויות להיות קשות להבנה.

Le bâton et les sandales des apôtres. L'article explore les divergences entre Matthieu, Marc et Luc sur la mission des apôtres, soulignant les nuances linguistiques et la différence d'audience. Matthieu déconseille l'acquisition de nouvelles possessions; Marc préconise de n'emporter que le strict nécessaire, clarifiant une contradiction apparente. Introduction. Après avoir choisi douze disciples qu'il nommera apôtres (PER080), le Messie Jésus les envoie deux par deux évangéliser la région de la Galilée. Les propos du Maître concernant cette mission, inédite pour eux (PER081), sont rapportés par Matthieu, Marc et Luc. Nous allons examiner en détail ces trois textes, car une divergence apparaît rapidement. Il s'agit du bâton que Matthieu et Luc disent qu'il ne faut pas prendre, tandis que Marc semble affirmer le contraire. De même, les détails concernant les sandales peuvent prêter à confusion. Rappelons, selon nos conclusions, que Matthieu a rédigé son Évangile en premier, suivi de près par celui de Marc, la plume de Pierre. Ce second Évangile n'est autre qu'une correction du premier, adaptée aux lecteurs non-juifs. L'Évangile de Luc n'arrivera qu'une dizaine d'années plus tard. Par conséquent, comme nous l'avons déjà noté, Luc connaissait les écrits de Matthieu et de Marc, il semble donc évident qu'il n'aurait jamais contredit les apôtres. I. Le récit de Matthieu. Notre attention se porte spécifiquement sur le verset 10 (Matthieu 10, verset 10) qui stipule : “Ne prenez …ni sandales, ni bâton”. Cette information suscite l’étonnement, car il est difficile d’imaginer les apôtres se déplacer sans chaussures ni bâton. Il est à noter que Matthieu mentionne explicitement “deux chemises”, ce qui suggère qu’ils en portaient une pour voyager. Il nous semble donc logique que Matthieu, après avoir mentionné deux chemises, sous-entend également deux paires de sandales et deux bâtons. Cependant, cette interprétation reste personnelle et sans preuve. Le terme utilisé par Matthieu 10, verset 9, traduit par “ne prenez pas”, est : Κτάομαι (Numéro Strong 2932). Ce mot peut signifier “se procurer” ou “acquérir”. Dans ce contexte, Matthieu semble vouloir dire que l’apôtre ne doit pas chercher à acheter un bâton ou des sandales, ni à se procurer des articles supplémentaires. Les personnes bénies par son ministère devraient lui fournir ces articles gratuitement. Nous pourrions synthétiser la pensée exprimée par Matthieu de la manière suivante : Ne vous préoccupez pas des biens matériels et consacrez-vous uniquement à la prédication. Ces tâches devraient être prises en charge par les personnes converties grâce à votre ministère. II. Le récit de Marc. Le verset 8 de Marc 6, verset 8, semble contredire l'affirmation de Matthieu. En effet, Marc précise que les apôtres doivent prendre un bâton, des sandales et une chemise. Ces détails de Marc correspondent davantage à la réalité : les apôtres partent habillés avec leur bâton de marche. Cependant, nous devons admettre que les deux traductions sont différentes et même contradictoires. Le terme employé par Marc 6, verset 8, traduit par « ne rien prendre », est : αἴρω (Numéro Strong 142), qui signifie plutôt emporter. Il s'agit d'affaires que l'apôtre possédait déjà ! Marc n'utilise donc pas le même terme que Matthieu. Dans le premier cas, nous avons le sens d'acquérir ou de se procurer des articles supplémentaires, et dans le second, le sens d'emporter des objets personnels. Nous pouvons résumer les informations de Marc comme suit : prenez le strict minimum pour le voyage et ne vous chargez pas d'affaires qui seront inutiles, car c'est aux nouveaux convertis par votre ministère de pourvoir à ces besoins matériels. La formulation de Marc, qui reprend avec Pierre le récit de Matthieu afin de l'adapter à un public non-juif, est différente, mais le sens est le même. Les deux termes grecs employés permettent cette interprétation et résolvent cette apparente contradiction. Cependant, nous arrivons maintenant au texte de Luc qui semble remettre en question cette interprétation ! III. Le récit de Luc. Nous retrouvons une formulation similaire à celle de Matthieu dans le texte de Luc, mais ce dernier utilise le même terme grec que Marc. Le terme employé par Luc 9, verset 3, traduit par « ne prenez rien », est : αἴρω (Numéro Strong 142), qui signifie plutôt emporter. Il s'agit d'objets que l'apôtre possédait déjà ! Nous nous retrouvons donc face aux textes de Marc et de Luc qui semblent se contredire, malgré l'utilisation des mêmes termes grecs, Marc ayant ajouté une négation. Luc, qui connaissait les récits de Matthieu et de Marc, n'aurait jamais introduit une contradiction avec les affirmations provenant directement des apôtres qui avaient entendu ces paroles de la bouche même du Messie Jésus. De plus, Luc se distingue par son érudition dans sa rédaction, il sait donc choisir le mot approprié. Comment pouvons-nous expliquer cette divergence linguistique ? Un point demeure toutefois évident : les apôtres ne sont pas partis pieds nus et sans bâton. Ce dernier était indispensable pour se protéger des bêtes sauvages et des brigands, mais aussi pour marcher. Le sens de ces paroles est donc bien de ne pas s'encombrer d'affaires superflues et de compter sur l'assistance des nouveaux convertis. IV. L’explication de la contradiction. L'utilisation du même terme grec par Marc et Luc ne nous permet pas de nous appuyer sur le sens des mots originaux pour expliquer cette apparente contradiction. La logique semble valider les affirmations de Marc, et nous savons que Luc n'aurait jamais contredit les propos des apôtres sans risquer de perdre en crédibilité. Dans ces conditions, comment expliquer cette divergence ? Certains traducteurs, dans le but d'éviter ce problème, ont ajouté un « S » dans les versions de Matthieu et Luc. Bien que le sens du texte soit préservé, cette traduction semble trahir les propos des apôtres. Ces versions ne sont d'ailleurs pas acceptées par la majorité des divers commentateurs. La différence littérale persiste donc. L'explication que nous proposons est la suivante : Marc cite un autre entretien sur le même sujet entre le Maître et les apôtres. Cela n'est pas surprenant, car ceux-ci n'ont probablement pas compris la première formulation ; ne prenez ni argent, ni sandale, ni bâton. Il semble évident qu'ils ont interrogé le Messie Jésus sur le sens de ces paroles : devons-nous aller pieds nus ? Devons-nous circuler sans bâton ? Dans l'entretien avec Nicodème, nous observons le même principe : le Messie Jésus avance une affirmation qui semble difficile à comprendre. Face à cela, l'interlocuteur demande des éclaircissements, et le Messie Jésus précise alors sa pensée. Le Messie Jésus a donc précisé sa pensée en disant dans sa réponse, celle que nous lisons dans Marc : bien sûr, emportez vos sandales, celles que vous avez à vos pieds, mais ne prenez pas de rechange, évidement prenez votre bâton, celui que vous utilisez habituellement, mais uniquement celui-là. Nous retrouvons le sens suivant : ne vous embarrassez pas d'affaires, mais prenez le strict minimum. Ne perdez pas de temps avec une préparation du voyage, mais partez comme vous êtes et concentrez-vous uniquement sur la propagation de l'Évangile. Il ne faut pas que vous soyez limité par des nécessités matérielles, elles seront prises en compte par les nouveaux convertis. Cette attitude semble nouvelle, car habituellement lors des déplacements, il y avait toute une logistique mise en place avec des personnes qui accompagnaient et qui géraient les problèmes matériels. D'ailleurs, Luc 22, versets 35 à 36 apporte une conclusion. En effet, le Messie Jésus précise bien qu'il a envoyé ses disciples sans argent, sans sac et surtout sans chaussures. Il pose la question : avez-vous manqué de quelque chose et les disciples répondent : non ! Il semble évident que Luc, en disant sans chaussure, souhaite dire sans rechange, car ces hommes ne marchaient pas pieds nus ! Il n'y a donc aucune contradiction entre les propos de Matthieu et Luc et ceux de Marc. Conclusion. Certains sites Internet avancent l'idée qu'il existerait des contradictions dans nos Évangiles, en citant notamment celle que nous étudions dans cette annexe. Ils en concluent que la Bible n'est pas un livre fiable. Cependant, il ne s'agit pas ici de contradiction. En effet, Matthieu et Luc rapportent les premières paroles du Messie Jésus, tandis que Marc note l'explication qu'il a donnée en réponse aux interrogations des apôtres. Le scepticisme des apôtres est aisément compréhensible lorsqu'ils entendent qu'ils ne doivent pas prendre de sandales ni de bâton. Ils n'ont donc visiblement pas saisi la formulation du Maître et l'ont interrogé à ce sujet. Ainsi, Matthieu et Luc nous transmettent les premières paroles du Messie Jésus, tandis que Marc nous livre l'explication qui a suivi. Cette explication découle naturellement des textes bibliques, mais aussi de l'attitude des apôtres que nous découvrons à travers divers événements. Il est important de rappeler que les auteurs des Évangiles étaient confrontés à une contrainte majeure : ils devaient réduire au maximum la longueur de leur récit afin qu'il corresponde aux capacités du papyrus sur lequel ils écrivaient. Il leur était donc impossible de fournir toutes les explications qu'ils auraient souhaité, d'où les difficultés que nous pouvons rencontrer aujourd'hui. Cependant, une étude minutieuse du texte nous permet d'expliquer ces différences, et c'est là l'essentiel. Il n'y a pas d'erreur ni de contradiction dans nos Évangiles, simplement des points qui peuvent être difficiles à comprendre.