ההנחיה הראשונה, הנמסרת רק אצל מתי, מפתיעה: ישוע המשיח מבקש מתלמידיו לא לפנות אל הגויים או אל , אלא רק אל . כיצד עלינו להבין את ההנחיות האלה? האם הבשורה שמורה ליהודים בלבד? כך נראה מן השורות האלה. אך מדוע הטיף ישוע המשיח בסוכר שבשומרון, או בצור ובצידון?
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.24 מספר על מקרה מיוחד של אמונה: אישה נוכרייה מתברכת למרות דברי ישוע המשיח המזכירים את ההנחיה: ״לא נשלחתי אלא אל הצאן האובדות של קהילת ישראל״ (PER180). אין לפרש הנחיה זו כבלעדיות לצאן בית ישראל, אלא כקדימות.
לפיכך המסר מיועד תחילה ליהודים ואחר כך לאומות. העם הזה נדרש לקבל את מלכו, ישוע המשיח, ואז להיעשות מקור ברכה לכל העמים (בְּרֵאשִׁית 12.3 ויְשַׁעְיָהוּ 60.3). מתי פונה ליהודים ומראה להם שהם קודמים בתוכנית הישועה של אלוהים. מרקוס ולוקס, המייעדים את סיפורם ללא־יהודים, נמנעים מהדגשת קדימותו של העם היהודי.
אחרי שהבהירו את מטרת השליחות — להכריז על מלכות אלוהים ולעודד אנשים לחזור בתשובה — מונים שלושת המחברים שורת פריטים שאין לקחת.
מדוע מתי ולוקס אוסרים לקחת מקל ברשימתם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.10 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.3), ואילו מרקוס מוציא אותו מן האיסורים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.8)? מרקוס מתיר גם סנדלים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.9), בעוד הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.10 אוסר אותם ולוקס אינו מזכירם! אנו משיבים לשאלות האלה בנספח ANN094 : המקל והסנדלים של השליחים.
הנחיות המורה ברורות: השליחים מציעים את מסר הישועה, אינם כופים אותו. עליהם לפנות רק אל המקבלים את דבריהם, בלי להתווכח או להוכיח, אלא פשוט להכריז. התוצאות מוכיחות בבירור שישוע המשיח האציל להם סמכות וכוח שעד אז רק הוא הפגין.