הסעודה העיקרית של היום באזור זה התקיימה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר החום פחת. לרוב היא נערכה בחוץ או במקום מאוורר, כדי שהאורחים יוכלו לנוח וליהנות מהקרירות.
שמעון, שנקרא ״המצורע לשעבר״, שנרפא ללא ספק על ידי המשיח ישוע, הזמין אותו ואת תלמידיו. סייעו בהגשה, שכן האורחים היו רבים. סעודה זו לא הייתה מפגש פרטי בין ישוע, שמעון וכמה מקרוביו: סביר להניח שמספר לא מבוטל מתושבי בית עניה היו נוכחים.
כך קיבל האירוע ממד קהילתי, החורג ממסגרת המשפחה בלבד, והדבר הגביר את עוצמת המעשה שעמד להתרחש.
למרים (מרים מבית עניה) היה בושם יקר מאוד, ששמרה ליום הקבורה. כששמעה את המשיח ישוע מדבר על מותו הקרוב, הבינה שהגיעה העת: היא שפכה את הבושם עליו, ונתנה את היקר ביותר שהיה לה למי שהוא הכול בשבילה. מעשיה פומבי, חגיגי ואישי עד מאוד.
מתי ומרקוס מספרים שכמה תלמידים רטנו ביניהם שאת הכסף הזה אפשר היה לתת לעניים. יוחנן מציין שיהודה איש קריות היה מקור הביקורת הזו, ושהוא משך תלמידים אחרים לשפוט כמותו. הוא מוסיף גם פרט שהשליחים הבינו רק מאוחר יותר: יהודה, שהחזיק בקופה המשותפת, גנב מהכסף.
אין אפוא כל סתירה בין הסיפורים: מתי ומרקוס מתארים את התגובה הקולקטיבית, ואילו יוחנן מגלה מי היה היוזם של התוכחה הזו.
Face à l’opposition suscitée contre Marie, le Messie Jésus intervient avec autorité pour la défendre. Il rappelle que son geste a une portée prophétique, en lien direct avec son ensevelissement imminent. Luc, quant à lui, ne juge pas utile d’intégrer cet épisode dans son évangile, bien qu’il en rapporte un autre, sans rapport, où une femme pécheresse oint Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.36-50.
לאור האירועים המאוחרים יותר מבינים שאיש מהשליחים לא חשד באותה עת במעשיו של יהודה. אילו היה להם ולו הספק הקל ביותר, לא היו מניחים לו לנהל את הקופה. קל לדמיין כיצד היה פטרוס מגיב.
מתי התרחש אירוע זה? שישה ימים לפני הפסח כפי שמציין יוחנן 12.1, או ביום רביעי כפי שמצהירים מרקוס 14.1 ומתי 26.2?
?