אבנה את קהילתי

הנה הטקסט המלא. לא מרקוס, לא לוקס ולא יוחנן מספרים את דברי הרב הללו.

בקטע זה ישוע משבח את פטרוס על שהכיר בזהותו האמיתית:

הוא מייחס את ההתגלות הזו למקור אלוהי ולא להבנה אנושית. אחר כך המשיח ישוע מצהיר:

הוא מעניק לו סמכות מיוחדת בכך שהוא נותן לו “את מפתחות מלכות השמיים”, עם הכוח לאסור ולהתיר על הארץ ובשמיים.

טקסט זה מתפרש בדרכים שונות בידי הפרשנים, וצריך להודות שהסברו נשאר מורכב. לפיכך, לימוד מעמיק של דברי הרב הללו ושל ההקשר שבו נאמרו הוא הכרחי כדי להבין את כוונותיו של המשיח ישוע.

פטרוס זה עתה ענה על שאלתו של המשיח ישוע:

והנה תשובתו:

פטרוס נוטל את רשות הדיבור, כפי שקורה לא פעם. אולם האם דבריו משקפים את עמדת הקבוצה או רק את דעתו האישית? לאור תשובת הרב, נראה סביר יותר שפטרוס זכה להתגלות אישית, שללא ספק אושרה בידי שאר התלמידים.

אנו נמצאים אפוא בהקשר מיוחד שבו הבנת התלמידים מואצת תחת השפעה אלוהית. הדבר מזכיר את העיקרון של העיוור מBethsaïda — afficher la définition INF105 (ראו את הפריקופה PER187 : העיוור מבית צידה) שחזר לראות בשני שלבים. ברגע זה התלמידים עושים יחד צעד משמעותי. הם מצליחים לבטא בבהירות את מחשבותיהם. פטרוס הוא שיוזם את הצעד הזה.

Un détail dans la réponse du Maître est notable. Il appelle Pierre par son nom de naissance, Simon, au lieu du nom qu’il lui avait donné (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.42). De plus, nous apprenons que le père de Simon s’appelait Jonas.

הזכרנו קודם שהמשיח ישוע השתמש בשמו הקודם של פטרוס, שמעון. כעת הוא משתמש בשמו החדש, כיפא בארמית, שמתורגם פטרוס.

Dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.17, le Messie Jésus utilise le nom, Simon, pour rappeler l'identité originelle de Pierre avant sa mission apostolique. En l'appelant Simon, fils de Jonas, il indique que cette révélation provient non pas de son héritage humain, mais de Dieu.

אחר כך, בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.18, המשיח ישוע משתמש בשם פטרוס (Petros ביוונית), שפירושו סלע, כדי לסמן נקודת מפנה בתפקידו. הchangement de nom — afficher la définition INF121 הזה מסמל את השליחות שהמשיח מפקיד בידי פטרוס: להיות יסוד לכנסייה. שיטה זו נפוצה במקרא, שבהן changement de nom — afficher la définition INF121 מלווה לעיתים קרובות שינוי רוחני (למשל, אברם שהופך לאברהם בבְּרֵאשִׁית 17.5, או יעקב שהופך לישראל בבְּרֵאשִׁית 32.28 ובבְּרֵאשִׁית 35.10).

בתרגום Segond 21 — afficher la définition INF082 המונח פטרוס נבדל מהמונח סלע.

אכן, ביוונית המקורית של הפסוק מתי 16.18 יש הבדל ניכר בין המונחים פטרוס וסלע.

פטרוס מתורגם מהיוונית “Petros” (Πέτρος), שמציין אבן או חצץ, ולעיתים קרובות מפורש כאבן ניידת או מנותקת.

סלע מתורגם מהיוונית “Petra” (πέτρα), שמציין סלע מסיבי, יסוד איתן ובלתי מתערער.

לכן אפשר לראות את הכנסייה כנשענת על יסוד איתן. אולם יסוד זה אינו פטרוס, המייצג רק חלק קטן מהמכלול. פטרוס תורם לבניית הכנסייה מבלי להיות עמודה הראשי.

לפי מסקנתנו, הבשורה על פי מתי, שיועדה בראש ובראשונה לקהל יהודי, נכתבה תחילה בארמית ואחר כך תורגמה ליוונית, אולי בידי מתי עצמו. בארמית משחק מילים ניכר בבירור, אך ביוונית הוא מיטשטש.

בשחזור לארמית, הדברים היו נשמעים כך: “אתה כיפא, ועל כיפא זו אבנה את הכנסייה שלי.” אותו מונח (כיפא) מציין גם את השם שניתן לשמעון וגם את ה“סלע”. מדובר אפוא במשחק מילים אחדותי: השם הפרטי ודימוי היסוד משיבים זה לזה ללא גוון נפרד.

Ce sous‑texte araméen (Kepha/kepha) montre que Jésus fait volontairement coïncider le nom de Pierre et l’image du rocher. Il associe Pierre à la fondation, non comme fondement ultime—qui demeure le Christ—mais comme instrument inaugural au service de la véritable fondation : la confession que Jésus est le Messie, le Fils de Dieu. הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.6-8 אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָאֶפְסִיִּים 2.20-22

החלק השני של פסוק זה מציין שהכנסייה שייסד ישוע לא תובס בידי המוות או כוחות הרע. הנה כמה הסברים:

“שאול” (הדס ביוונית) מתייחס לממלכת המתים, ולעיתים קרובות מפורש כסמל לכוח המוות או לכוחות הרע.

« Les portes » symbolisent l'autorité et le pouvoir. Dans l'Antiquité, les portes d'une ville représentaient son gouvernement et sa force. Le Messie Jésus est la porte (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.9)

“לא יגברו עליה” פירושו שהכנסייה תישאר מנצחת למרות התקפות הרע והמצוקות.

נבואת הרב התגשמה וממשיכה להתגשם; הכנסייה היא לעיתים קרובות מטרה להתקפות, אך היא נשארת עמידה ואינה נחלשת. המונח כנסייה אינו מציין תנועה דתית.

Dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.18, le mot grec traduit par "Église" est ἐκκλησία (ekklesia). Ce terme est composé de "ek" (hors de) et "klesis" (appel), ce qui signifie littéralement "ceux qui sont appelés hors de". A l'époque, ekklesia désignait une assemblée ou un rassemblement de citoyens. Dans le contexte chrétien, il fait référence à la communauté des croyants réunis en Christ.

מונח זה אינו יכול בשום אופן להיות קשור רק לתנועה דתית, אף כי זו חלק ממנו.

אנו מבחינים שאותו ניסוח מופיע בהמשך הטקסט, אך הפעם מופנה לכל התלמידים ולא רק לפטרוס. יש לציין שהחלק הנוגע למפתחות המלכות אינו חוזר במפורש.

אולם יוחנן עוסק בבעיה של נזיפה בחבר שחטא ואף של הרחקתו מהכנסייה אם הוא מתעקש על טעותו, דבר שיכול להתאים לרעיון של מתן מפתחות המלכות.

Le verset de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.19 est notable car il semble conférer à Pierre une autorité particulière. Cette déclaration, présente également dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 18.1, indique le concept d'une autorité spirituelle octroyée par le Messie Jésus à ses disciples. Ainsi, il est raisonnable de conclure que cette autorité est accordée à chaque disciple et non uniquement à Pierre, comme pourrait le laisser penser une lecture isolée de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.19.

הנה הסבר כלשהו:

_ לאסור ולהתיר : במסורת היהודית השתמשו חכמים במונחים אלה כדי לציין את הסמכות לאסור או להתיר מנהגים מסוימים. ישוע מחיל עיקרון זה על הכנסייה ומעניק לה אחריות דוקטרינרית ומשמעתית.

_ פעולה בהתאם לשמיים : הניסוח “יהיה אסור בשמיים” רומז שההחלטות שמתקבלות על הארץ חייבות להיות בהרמוניה עם הרצון האלוהי. לא האדם מכתיב לאלוהים, אלא הכנסייה פועלת בהתאם למה שכבר נקבע בשמיים.

_ יישום מעשי: כוח זה נוגע בעיקר להוראה, למשמעת כנסייתית ולמחילת עוונות (ראו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.23).

Nous aborderons l'analyse du texte de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.23 ultérieurement.

בכל הנוגע למושג מפתחות המלכות, חיוני להבין שאין זה מתקבל על הדעת שלאדם תהיה היכולת לקבוע את ישועתו או אבדנו של אדם לנצח. זכות זו שמורה אך ורק למשיח ישוע. תפקידו וכוחו של האדם, ובמיוחד של התלמיד, מצטמצמים לאשרר את החלטות השמיים.

האם קביעה זו תקפה על פי המקרא?

רק המשיח ישוע יכול להושיע אדם

בהקשר זה ראוי לשאול מדוע המשיח ישוע מודיע לפטרוס שייתן לו את מפתחות מלכות השמיים. יש לשים לב שהפועל הוא בלשון עתיד, ומציין כך שכוח זה אינו קיים כעת אלא יוענק בהמשך. הצהרה זו ניתנת לקישור לקטע מדברי השליח פאולוס:

השליח פאולוס מזכיר למאמינים שהקדושים ייקראו לשפוט את העולם, ומעודד אותם ליישב את מחלוקותיהם ביניהם ולא לפנות לבתי דין חיצוניים. לפיכך אפשר לראות באופן דומה את מתנת מפתחות המלכות ואת השיפוט הזה.

Le prophète יְשַׁעְיָהוּ 22.22 parle d’un homme honorable, Eliakim à qui seront remises les clés de la maison de David.

מפתח זה מסמל את הסמכות והכוח לפתוח ולסגור דלתות באופן סופי. בהקשר הקרוב של הפרק מדובר באליקים, עבד נאמן שמחליף את שבנא כממונה על ארמון המלך.

Ce verset est également interprété comme une prophétie messianique, faisant référence au Messie Jésus, qui détient les clés du Royaume des cieux et dont l'autorité est confirmée dans חזוֹן יוֹחָנָן 3.7.

ובכל זאת אכן מדובר באלוהים הנותן את המפתחות לבני אדם, לתלמידים. למעשה אפשר להבין שהתלמיד ממלא תפקיד של שר או שגריר של המשיח ישוע, ולכן הוא מייצג אותו ומגן על האינטרסים שלו.

אפשר לומר שהתלמיד בתפקידו כשגריר מיישם לא יותר ולא פחות את הוראות אלוהים.

קבענו שהסמכות האנושית, ובמיוחד זו של התלמידים, מצטמצמת לאשרר החלטות שמימיות. אין לאף אדם היכולת לסלוח או לעצור את חטאי הזולת; כוח זה שמור אך ורק לאלוהים.

לפיכך אפשר לקבוע שהמשיח ישוע מפקיד בידי תלמידיו את השליחות להכריז את הבשורה, הכוללת את ההודעה על מחילת החטאים למאמינים. תפקידם אפוא להכריז על המחילה הזו, ולא להעניק אותה ישירות. יש תיאולוגים המציינים שפסוק זה קשור להטפה ולקריאה לתשובה.

בהקשר זה, מהי הדעה הראויה לגבי ההתרה הכוהנית הנהוגה אצל כמרי הכנסייה הקתולית?

ההתרה הכוהנית היא מחילת החטאים הניתנת בידי כומר במסגרת סקרמנט הפיוס. לפי התורה הקתולית, רק כומר שהוסמך קיבל את הסמכות לסלוח חטאים בשם המשיח. מחילה זו ניתנת לאחר וידוי העוונות ומעשה חרטה כנה.

L'absolution est un acte spirituel où le prêtre "délie" le pénitent de ses péchés, en application des paroles de Jésus à ses disciples : "Ceux à qui vous pardonnerez les péchés, ils leur seront pardonnés" (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.23). La formule d'absolution prononcée par le prêtre invoque la miséricorde divine et la réconciliation avec Dieu.

אף אדם, בין אם הוא כומר, פסטור או אחר, אינו מחזיק בכוח לסלוח את חטאי הזולת. הוא יכול רק, על סמך הניסיון והעדות של האדם הנוגע בדבר, לאשר שחטאיו נסלחו בידי אלוהים.

לפי הכנסייה הקתולית, פטרוס נחשב לאפיפיור הראשון, דבר המקנה לו חשיבות רבה במסורת דתית זו. לפיכך פטרוס ייחשב למנהיג הראשון של הכנסייה.

אולם לפי המקרא, ישוע הוא ראש הכנסייה. כמה קטעים בברית החדשה תומכים בפרשנות זו:

פסוקים אלה ממחישים שהכנסייה מושווית לגוף שהמשיח ישוע הוא ראשו, ובכך הוא הסמכות העליונה שלה ומדריכה הרוחני.

בתורה הקתולית המשיח ישוע נחשב לראש העליון של הכנסייה כמייסד וכראש רוחני. האפיפיור, כיורשו של השליח פטרוס שאליו ישוע הפקיד כביכול את השליחות להנהיג את הכנסייה, נתפס כנציגו עלי אדמות.

האפיפיור מחזיק בעדיפות על הכנסייה הקתולית ומשמש מדריך רוחני, הערב לאחדות הדוקטרינרית והרועית של המאמינים. הוא גם ראש קולגיום הבישופים, האחראי להעברת האמונה ולניהול הכנסייה הקתולית.

כך, בתיאולוגיה הקתולית, המשיח ישוע נתפס כראש האלוהי, ואילו האפיפיור הוא ממלא מקומו, האחראי להנהיג את הכנסייה הקתולית עלי אדמות.

ידוע שהפרוטסטנטים אינם מכירים בסמכות האפיפיור ורואים בישוע המשיח את ראש הכנסייה היחיד. לפי פרשנותם, הם טוענים שפטרוס לא קיבל כוח בלעדי ויוצא דופן, אלא שסמכות זו משותפת לכל התלמידים, בהתאם לפסוקים השונים שהוזכרו לעיל.

ראוי לבחון במקרא את עיקרון בניית הכנסייה, הבנויה על סלע. הנה כמה הפניות ראויות לציון:

בהקשר זה הכנסייה מתוארת כמיוסדת על השליחים והנביאים, כאשר ישוע המשיח הוא הpierre angulaire — afficher la définition INF197.

Ce passage souligne que le véritable rocher ou fondation est incarnée par le Messie Jésus lui-même, comme indiqué dans דְּבָרִים 32.4 ו- יְשַׁעְיָהוּ 26.4.

פטרוס מציין שהמאמינים נראים כאבנים חיות במבנה הרוחני. הוא אינו מציג את עצמו כיסוד מיוחד.

פרשנים מקראיים שונים מפרשים את מתי 16.18 כהכרה בתפקידו המיוחד של פטרוס בכנסייה, ואילו אחרים טוענים שהמונח “סלע” מתייחס בעיקר לישוע המשיח. לאור הפסוקים שצוטטו, נראה שפטרוס אינו תובע לעצמו שום מעמד מיוחד בכנסייה. להפך, הוא מכיר בעליונותו של המשיח ישוע, הנחשב לסלע האמיתי היחיד.