אלה הקטעים המקראיים המאשרים שרק ישוע (המשיח) מחזיק בסמכות העליונה בעניין הישועה, ואילו התלמידים רק מאשרים או מכריזים את מה שהשמים החליטו.
- מתי 16.19
ישוע לפטרוס:
«אתן לך את מפתחות מלכות השמים; כל אשר תאסור בארץ כבר יהיה אסור בשמים, וכל אשר תתיר בארץ כבר יהיה מותר בשמים.»
• הפועל היווני מורה על פעולה שכבר הוחלטה בשמים, ואשר האדם רק מאשר אותה.
- מתי 18.18
אותו עיקרון, המוחל על כל התלמידים:
«כל אשר תאסרו בארץ כבר יהיה אסור בשמים, וכל אשר תתירו בארץ כבר יהיה מותר בשמים.»
• התלמידים אינם יוזמים את ההחלטה; הם מכריזים על החלטת השמים.
- יוחנן 20.23
«אלה שתסלחו להם על חטאיהם — נסלח להם; ואלה שתעכבו את חטאיהם — יעוכבו.»
• הסליחה באה מאת אלוהים; השליחים מכריזים על הסליחה הזאת או על שלילתה בהתאם לתגובת האנשים לבשורה.
- מעשי השליחים 4.12
«ואין ישועה באיש אחר; כי אין שם אחר תחת השמים שניתן בין בני האדם, אשר בו עלינו להיוושע.»
• הישועה שייכת אך ורק למשיח ישוע, ולא לשליח כלשהו.
- יוחנן 5.22
«האב אינו שופט איש, אלא את כל המשפט מסר לבן.»
• הסמכות על המשפט האחרון שייכת אך ורק למשיח ישוע.
- יוחנן 5.27
«ונתן לו סמכות לעשות משפט, כי בן האדם הוא.»
• אישור לכך שרק המשיח ישוע מכריע בדבר גורלו של האדם בהכרעה ה.
- 8.33-34
«מי יאשים את בחירי אלוהים? אלוהים הוא המצדיק. המשיח הוא אשר מת, ויתרה מזאת, אשר קם לתחייה…»
• אלוהים הוא המצדיק; לאדם אין סמכות כזאת.
- יעקב 4.12
«אחד הוא המחוקק והשופט, אשר יכול להושיע ולאבד.»
• האדם אינו יכול להכריע בדבר ישועתו של אדם אחר.
סיכום
הפסוקים האלה מראים בבירור:
- רק המשיח ישוע מחזיק בכוח להושיע, לסלוח ולשפוט.
- התלמידים מקבלים סמכות להכריז וליישם את מה שהשמים כבר החליטו.
- ה«מפתחות» אינם מעניקים כוח עצמאי, אלא תפקיד של ייצוג המלכות.