מדובר כאן בראיית אירוע יוצא דופן, ויש מן השומעים את הדברים האלה שיראו אותו.
אירוע זה מתואר אצל מתי כך: בן האדם בא במלכותו; אצל מרקוס: מלכות אלוהים באה בעוצמה; ואצל לוקס: מלכות אלוהים.
ראוי לשאול כאן על איזו עובדה מדויקת מדבר המשיח ישוע.
שלושת הפסוקים האלה עוסקים בהצהרה של ישוע, שלפיה אחדים משומעיו לא ימותו עד שיראו את מלכות אלוהים באה בעוצמה. הנה ניתוח משווה:
פסוק זה מבשר התגלות קרובה של מלכות המשיח. קיימים כמה פירושים:
ההשתנות: מיד אחרי הצהרה זו משתנה ישוע לפני פטרוס, יעקב ויוחנן, ואפשר שזה רמז מוקדם למלכות המפוארת.
התחייה וחג השבועות: יש הרואים בדברים אלה התייחסות לתחייתו של ישוע ולבואה של רוח הקודש בחג השבועות.
כינון המלכות: אחרים סבורים שהדברים מבשרים את צמיחת הכנסייה ואת הכרזת הבשורה.
מרקוס מדגיש את עוצמתה של מלכות אלוהים, דבר המחזק את הרעיון של התגלות גלויה ומוחשית. את העוצמה הזאת אפשר להבין כך:
ההשתנות, הבאה מיד אחרי פסוק זה.
התחייה וניצחונו של המשיח על המוות.
חג השבועות, שבו יורדת רוח הקודש על התלמידים ופותחת עידן חדש של המלכות.
לוקס חוזר על הרעיון של בוא המלכות, אך בלי לציין "בעוצמה" כמו מרקוס. הדבר מחזק את הרעיון שמלכות אלוהים מתגלה בהדרגה באמצעות פועלו של ישוע, תחייתו ושליחותם של התלמידים.
סיכום והבנה
שלושת הפסוקים האלה קשורים ברעיון של כינון מלכות אלוהים:
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.28 מדגיש את בואו של בן האדם במלכותו.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 9.1 מדגיש את עוצמת המלכות.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.27 מדגיש את התגלות המלכות בלי לפרט כיצד תתרחש.
קטעים אלה מראים שמלכות אלוהים אינה רק מציאות עתידית, אלא שהיא מתחילה להתגלות כבר משירותו של ישוע ובאמצעות הכנסייה.
מסקנתנו היא שהאירוע הנדון הוא זה הבא מיד אחרי הטקסט הזה, ההשתנות.