PER322

אזהרה בנוגע לרדיפה

המאמר מסביר את אזהרתו של ישוע לתלמידיו בדבר הרדיפה הבלתי נמנעת שיעברו. בהתבסס על הבשורות, הוא מראה ששנאה זו קשורה להשתייכותם למשיח. עם זאת, ישוע מבטיח את תמיכתה של רוח הקודש כדי לעזור להם לעבור את הנסיונות הללו.

11 דקות רדיפה תלמידים ישוע רוח הקודש גאולה 14 פסוקים 6 ספרים

עיון

טקסטים מקראיים

מתי
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר
מרקוס
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר
לוקס
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר
יוחנן
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.18-27 (תנ״ך עברי מודרני)

אם העולם שנא אתכם דעו כי אתי שנא ראשונה׃

אלו מן העולם הייתם כי אז אהב העולם את אשר לו ויען כי אינכם מן העולם כי אם בחרתי אתכם מתוך העולם לכן העולם ישנא אתכם׃

זכרו את דברי אשר דברתי אליכם העבד איננו גדול מאדניו אם רדפו אתי גם אתכם ירדפו אם שמרו את דברי גם את דברכם ישמרו׃

אבל כל זאת יעשו לכם בעבור שמי כי לא ידעו את שלחי׃

לולא באתי ודברתי אליהם לא היה בהם חטא ועתה לא יוכלון להתנצל על חטאתם׃

השנא אתי ישנא גם את אבי׃

לולא עשיתי בתוכם את המעשים אשר איש זולתי לא עשה לא היה בהם חטא ועתה ראו וישנאו גם אתי גם את אבי׃

אך למלאת דבר הכתוב בתורתם שנאת חנם שנאוני׃

ובבוא הפרקליט אשר אשלחנו לכם מאת אבי רוח האמת היוצא מאת אבי הוא יעיד עלי׃

וגם אתם תעידו כי מראש הייתם עמדי׃

יוחנן
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.1-4 (תנ״ך עברי מודרני)

את אלה דברתי אליכם למען לא תכשלו׃

הנה ינדו אתכם ואף באה השעה אשר כל הרג אתכם ידמה להקריב עבודה לאלהים׃

וכזאת יעשו לכם יען גם את אבי וגם אתי לא ידעו׃

אבל הגדתי לכם את אלה למען אשר בבא השעה תזכרום כי אנכי אמרתי אליכם וכאלה לא אמרתי אליכם מראש כי הייתי עמכם׃

פרטים טכניים

שנת 33 לספירה

מקום: העיר ירושלים, ביתה של מרים אמו של יוחנן מרקוס

תאריך: יום שישי, 1 באפריל, מוקדם מאוד בבוקר

דרך הפעולה: אנו עוקבים כעת אחר יוחנן

הערה על שיטת העבודה: יוחנן הוא היחיד שמתעד את ההוראות האחרונות הללו של הרב

מפת ירושלים וסביבתה
תרשים עמודות ליום שישי

הרדיפה עומדת לפרוץ על התלמידים, והם לא יוכלו עוד, כפי שהיה בשנים האחרונות, להסתתר מאחורי המשיח ישוע.

פרטים כרונולוגיים, על פי מסקנותינו:

_3 La maison est, selon nous, celle de Marie la mère de Jean surnommé Marc. מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12.12.

_4 Le repas de Pâque commence le jeudi soir, après 18 h. C’est déjà le vendredi pour les Juifs (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.17, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.20, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.14-18). Ce n’est donc pas le Seder officiel qui se déroulera le soir du vendredi הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28.

_5 הסעודה מסתיימת בבוקר יום שישי לפני עלות השחר, בין חצות ל-2:30.

_6 Judas l’Iscariote est parti avant la fin de ce repas. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.30.

ניתן לעיין בכרונולוגיה המלאה במחקר ANN026 : שעת הצליבה.

פירוש:

הוראה רביעית זו היא אזהרה חגיגית שהרב מפנה אל תלמידיו לפני לכתו. הוא מודיע להם שהעולם ישנא אותם, לא בגלל חטאיהם, אלא מפני שמעתה הם שייכים לו ונושאים את שמו, כי:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.18 (תנ״ך עברי מודרני) :
אם העולם שנא אתכם דעו כי אתי שנא ראשונה׃

הרדיפה עומדת לפרוץ עליהם, והם לא יוכלו עוד, כפי שהיה בשנים האחרונות, להסתתר מאחורי נוכחותו הנראית של המשיח ישוע. מעתה יהיה עליהם להתמודד עם עוינות העולם בכוח הפנימי שהרוח תעניק להם.

Mais un autre Consolateur vient, l’Esprit de vérité, et c’est en lui qu’ils trouveront le repos, la force et la persévérance nécessaires pour traverser ces épreuves (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 14.16-17). Indubitablement, ces paroles ont été prononcées à la fin du ministère terrestre de leur Maître, au moment où l’ombre de la croix s’étend déjà sur eux. Jésus leur révèle que la haine du monde n’est pas un accident, mais la conséquence directe du rejet du Père lui-même, car « celui qui me hait, hait aussi mon Père » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 15.23).

Si l’enseignement devait s’arrêter ici, les perspectives seraient trop sombres et trop lourdes à porter pour des disciples encore fragiles et incapables de saisir pleinement le plan divin. Jésus leur rappelle que cette haine est aussi l’accomplissement des Écritures, car « ils m’ont haï sans cause » (תְהִלִּים 69.5).

Ces épreuves doivent donc être contrebalancées par des encouragements concrets, et c’est précisément l’objet du passage suivant : l’annonce de l’œuvre du Saint-Esprit, témoin fidèle qui convaincra le monde et soutiendra les disciples dans leur mission. Jésus veut qu’ils sachent ces choses à l’avance afin qu’ils ne soient pas scandalisés lorsque la persécution éclatera, car certains iront jusqu’à penser rendre un culte à Dieu en les mettant à mort (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 16.2).

Le Maître ne minimise pas la souffrance, mais il l’inscrit dans une perspective plus vaste : celle de la rédemption accomplie par sa mort et sa résurrection, car c’est par son sacrifice que le monde peut être sauvé et non condamné (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17). Ainsi, le Messie Jésus prépare ses disciples à une réalité douloureuse, mais il les ancre dans une espérance indestructible : celle de la présence active du Consolateur et de la victoire finale du Fils de Dieu.