מרקוס מציין שהמשיח ישוע, בלוויית תלמידיו, עזב את פיניקיה כדי לשוב לגליל, על שפת . סביר להניח שהם הגיעו לאזור כפר נחום.
מתי מספר שהרב עשה נסים רבים, ואילו מרקוס מתמקד במקרה מסוים. הוא מתאר את ריפויו של אדם חרש שהתקשה לדבר. ריפוי זה ראוי לציון משום שהמשיח ישוע משתמש ב שלו, שאותו הוא מורח על לשון האיש לאחר ששם את אצבעותיו באוזניו. תוצאת הפעולה הזאת מיידית: האיש מקבל בחזרה את שמיעתו ואת יכולתו לדבר.
דוגמה דומה מתוארת בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.22-37 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 9.6, שם מתרפא אדם עיוור לאחר שהמשיח ישוע מורח על עיניו מעורב באבק.
Le pluriel utilisé dans הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 7.36 suggère que l'homme malade était accompagné. Cette guérison s'est effectuée en présence de témoins, autres que les disciples du Messie Jésus.
מתי, מצדו, מזכיר חגרים, עיוורים, אילמים, נכים ועוד חולים רבים, וכולם נרפאו על ידי הרב.
אנו רואים שקבלת הפנים של ההמון חיובית, ושהסיבות האפשריות לעוינות מצד , שיכלה להביא ליציאה לפיניקיה, אינן קיימות עוד. כדאי לשקול השערה אחרת בנוגע ליציאה זו. הרב היה מודע לחשיבות פגישתו עם האישה הסורו-פיניקית הזאת.
בנסיבות אלה, הדבר יזכיר את ביקורו של המשיח ישוע ותלמידיו בשומרון ואת פגישתם עם אישה ששמה אינו נזכר, בדיוק כמו האישה הסורו-פיניקית, היא (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.4). לשני האירועים האלה יש דמיון רב.
מתי מדגיש את חשיבות ההמון ואת היקף הריפויים, ובכך ממחיש את ההשפעה הניכרת של המשיח ישוע על האוכלוסייה. לעומתו, מרקוס מתמקד במקרה מסוים, ומדגיש שלמרות לחץ ההמון, המשיח ישוע מקדיש זמן לטפל באדם אחד, דהיינו אדם חרש שהתקשה לדבר.
אנו מבחינים בכך שדברי מתי ומרקוס, אף שהם מתארים את אותה סצנה, מציגים הבדלים משמעותיים. לפיכך חיוני לאסוף, ככל האפשר, את כל הטקסטים המספרים על אותו אירוע ולנתח אותם בהשוואה, כדי לקבל תמונה מלאה יותר של האירוע המתואר.