הסיפור הראשון על והדגים נמצא ב: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 14.15-21, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 6.33-44, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.12-17 והבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.5-13.
ניתן לעיין בפריקופה PER169 : ריבוי הלחם עבור 5000 האנשים
הקטעים בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.32-38 ובהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.1-9 מספרים על השני שביצע המשיח ישוע כדי להאכיל המון גדול שבא להאזין לו. אף על פי ששני הטקסטים האלה מתארים את אותו אירוע, יש בהם ניואנסים הראויים לניתוח.
תמצית הטקסטים
בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 15.32-38 המשיח ישוע מביע את חמלתו על ההמון שהולך אחריו זה שלושה ימים וסובל מרעב. הוא שואל את תלמידיו כמה מזון יש, והם משיבים שיש להם רק שבע כיכרות לחם וכמה דגיגים. אז ישוע מצווה על ההמון לשבת, לוקח את המזון, מברך עליו ואחר כך מחלק אותו, וכך מוזנים כארבעת אלפים גברים, מלבד נשים וילדים. בסוף הסעודה נאספים שבעה סלים של שאריות.
בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 8.1-9 מסופר על סצנה דומה, עם המון רעב לאחר שלושה ימים שבילה אצל המשיח ישוע. כמו במתי, המשיח ישוע מגלה את דאגתו לאנשים אלה לפני שהוא פועל. התלמידים משיבים באותו אופן כשהוא שואל אותם אם יוכלו להאכיל את ההמון. המשיח ישוע לוקח אז את שבע הכיכרות וכמה דגיגים, מברך עליהם ומחלק אותם, וכך מוזנים כארבעת אלפים איש. גם השאריות נאספות בשבעה סלים.
השוואת הטקסטים
בעיקרם שני הסיפורים כמעט זהים ומדגישים את דאגתו של המשיח ישוע ואת כוחו לרבות את המזון. עם זאת, אפשר להבחין בכמה הבדלים בצורה ובסגנון:
- ביטוי החמלה של ישוע : במתי המשיח ישוע לוקח יוזמה ומביע תחילה את דאגתו, ואילו במרקוס דאגה זו מודגשת יותר במבנה הסיפור.
- תפקידם של התלמידים : במרקוס הם נראים מבולבלים יותר נוכח בקשתו של המשיח ישוע, ומביעים את ספקם כיצד להאכיל קהל גדול כל כך. במתי תשובתם עניינית יותר.
- הסגנון הסיפורי : מרקוס מצטיין לעיתים קרובות בסגנון דינמי ותמציתי יותר, ואילו מתי מציע סיפור מפורט מעט יותר.
- המספרים והפרטים : שני הסיפורים מסכימים על מספר כיכרות הלחם והדגים שהיו, על מספר האנשים שהוזנו ועל מספר הסלים שנאספו לאחר הסעודה.
קטעים אלה, מן הבשורות הסינופטיות, משקפים מסירה נאמנה של האירוע ושומרים בו בזמן על המאפיינים הייחודיים של כל אחד מן המבשרים. הם ממחישים את כוחו של המשיח ישוע ואת יכולתו לספק את צורכי הנוהים אחריו, ומבליטים את חשיבות האמון בו חרף אי-הספיקות הנראית לעין של המשאבים.
יש לציין שלא לוקס ולא יוחנן כללו את האירוע הזה בסיפוריהם. ככל הנראה הדבר נובע מכך שכבר עסקו בריבוי הלחם הראשון וסברו ששני האירועים דומים מדי. הם נאלצו לקיים מגבלות מקום בעדויותיהם בשל אילוצי ההוצאה לאור של התקופה.
נא לעיין בנספח ANN046 : הדרישות הטכניות של ההוצאה לאור במאה הראשונה לקבלת מידע נוסף.