אנו בוחנים את הדרשה על ההר, המחולקת ל־23 חלקים.
Les versets de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.21-22 semblent difficiles à comprendre, car ils parlent de personnes qui se disent disciples du Messie Jésus sans être véritablement engagées envers Lui.
ובכל זאת הם מצליחים להתנבא, לגרש שדים ולעשות ניסים רבים. אך כיצד ייתכנו מעשים מופלאים אלה, ואיזה כוח מאפשר אותם?
מלבד ניסים העשויים להיות אשליות, מעשי מרמה או אף ביטויים של כוחות רעים, אלוהים עשוי גם לאפשר לאנשים מסוימים לחולל נפלאות אמיתיות. לכן ניסים אינם ראיה מספקת להבחנה באמיתותו של נביא.
פסוק זה שבקטע הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.21 מזכיר את הסיפור מסוג על הזונין (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 13.24-30). יש המאמצים את שפת התלמידים וחיים בקרבם, בלי לקבל באמת את הוראות ישוע. אין מדובר כאן בתלמידים שחטאו חטא יחיד, אלא באנשים המנהלים את חייהם לפי עקרונות העולם.
בניגוד ללוקס, מתי ממקם דברים אלה במסגרת הדרשה על ההר, וכך יוצר קשר ישיר עם נביאי השקר שהזכיר קודם לכן.
ההקשר אצל לוקס נראה שונה, שכן כאן ישוע המשיח מדבר על כך שלא כל בני האדם ייכנסו למלכות אלוהים. במצב ששרר בעת אמירת הדברים, אפשר גם להבין שלא כל היהודים ייוושעו בהכרח, אף שהם משתייכים לעמו הנבחר של אלוהים.
Il réitère ici ce que Jean le Baptiste a déjà souligné (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 3.9 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.8) : être Juif ne garantit pas l'entrée au royaume de Dieu. Ce thème est également présent dans divers passages de Luc : הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.29, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.7-24, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15.23, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10.
לכן, אף שלוקס ומתי משתמשים באותן מילים, הם מציגים שני מהלכי הסבר נבדלים.
מן הנמנע היה שההמון לא יקשר זאת להוראתם של אנשי הדת, ו־, ולא יבין עד כמה הם מטעים את שומעיהם.
Selon הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.23, le verdict est clair et définitif. Il apparaît que ces soi-disant disciples n'ont jamais véritablement aimé leur prochain ni Dieu, car Jésus, le Messie, leur déclarera : "Je ne vous ai jamais connus". En effet, il souligne ailleurs que ceux qui aiment sont reconnus par Dieu (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹחָנָן הַשָּׁלִיחַ 4.7).