לפי לוקס ו׳ 12, ישוע המשיח פרש להר סמוך לכפר נחום שבגליל ובילה את כל הלילה בתפילה. השכם בבוקר הופתעו התלמידים שלא למצוא אותו בבית ויצאו לחפשו.
הם מצאו אותו על הר לא רחוק מכפר נחום, כנראה מקום מפגש קבוע. אחרי שמינה את שנים עשר השליחים (ANN079) והורה להם על שליחותם העתידית (ANN080 ו־ANN081), החל ההמון לזרום למקום.
ההמון נעצר במישור רחב למטה. לכן ירדו ישוע המשיח ושליחיו מן ההר אל הרחבה. הוא ריפא חולים רבים ולימד בצורת .
לוקס הרופא מוסר פרט מפתיע: החולים ביקשו לגעת בישוע המשיח, כי המגע הביא להם ריפוי. קל לדמיין את התלהבות ההמון ואת תגובת הנרפאים. בתנאים כאלה קשה לשאת נאום, ולכן אנו חושבים שעבר זמן מה לפני שישוע יכול היה להשמיע את דבריו.
המקום נראה מתאים לנאום ארוך, שכן ההר סייע להתפשטות קולו. אחרי שהשתררה רגיעה פתח המורה בנאום הארוך שאנו מכירים כדרשה על ההר.
מתעוררות כמה שאלות: האם כולם שמעו? האם לא באו בעיקר כדי להירפא? סביר לחשוב שההמון ציפה בעיקר לניסים. לנוכח המופתים הרבים ודאי גם רצה להכיר טוב יותר את מי שטען שהוא המשיח. מכל מקום, השליחים הקשיבו, ובאמצעות מתי מסכמים לנו את ההוראה המיוחדת הזאת. גם לוקס מביא את הנאום.
האם כל תשע עשרה הנקודות בדרשה הוזכרו באותו יום, או שמתי ניצל את הקטע כדי לקבץ כמה נאומים? הדרשה על ההר אכן נראית ארוכה לנאום אחד, אך הדבר אפשרי. לתלמידים יש כנראה זיכרון מצוין.
מסקנותינו מביאות אותנו לשקול שמתי, כדרכו, ניצל את הרגע כדי לקבץ כמה אמירות של המורה על אותם נושאים.