CHR000

הכרונולוגיה של חיי המשיח

המאמר בוחן את הכרונולוגיה של חיי ישוע באמצעות סדרת לימודים המתמקדים בנבואת דניאל. כל לימוד בנוי סביב נתונים מקראיים והיסטוריים כדי להציע שחזורים מדויקים של אירועים מרכזיים. באמצעות מתודולוגיה מקורית, הניתוח מעמיד בספק את התאריכים המקובלים במחקר העכשווי, ונשען על פרשנות קפדנית ומעמיקה.

73 דקות ישוע כרונולוגיה דניאל 95 פסוקים 15 ספרים

למידע נוסף

ניתן לעיין ב:

מבוא

מכלול העבודות הללו יוצר ניתוח עקבי השואף לשחזר, בדייקנות המרבית האפשרית, את רצף האירועים המסופרים בבשורות.

סדרה זו מרכזת לימודים שונים המוקדשים לכרונולוגיה של חיי המשיח ישוע. איגדנו אותם באותה קטגוריה כדי להקל על הבנת דרכנו וניתוחינו. אכן, כמה נושאים נדונים בלימודים נפרדים אך משלימים. איגודם בקטגוריה "הכרונולוגיה של חיי ישוע" מאפשר אפוא לעקוב בבהירות רבה יותר אחר התפתחות הטיעון שלנו והגיון מסקנותינו.

הקורא עשוי להיות מופתע לפגוש, בנקודות שונות בלימודים אלה, פירוט כרונולוגי המגיע לעיתים עד ליום המדויק. אף שמדובר בהשערות הנשענות על המרות לוחות שנה ועל שחזורים היסטוריים, הצעות אלה נשענות בכל זאת על נתונים קונקרטיים, היסטוריים ומקראיים, שנבחנו בקפידה.

למדנו את התזות העיקריות הקיימות בנוגע לכרונולוגיה של חיי ישוע, מבלי לבקש לשחזר אף אחת מהן במלואה. העבודה הנוכחית מציגה בראש ובראשונה את תוצאות מחקרנו שלנו, המבוסס על ניתוח הטקסטים המקראיים, הנתונים ההיסטוריים ולוחות השנה הקדומים.

Cette démarche nous a parfois conduits à repositionner certains événements majeurs à des dates différentes de celles généralement retenues par une partie de la recherche contemporaine. Conscients du caractère hypothétique de certaines reconstructions chronologiques, nous avons néanmoins choisi de suivre une approche que nous estimons plus cohérente avec l’ensemble des données bibliques disponibles. La genèse de cette étude remonte notamment aux prophéties du livre de Daniel (דָּנִיֵּאל 9.24-27), rédigées au VIᵉ siècle avant J.-C. par un homme d’État et prophète ayant servi auprès de plusieurs souverains.

דרכנו נשענת על ההנחה שהכתובים אינם כוללים סתירה ואף לא טעות ממשית. הקושי טמון אפוא בעיקר בהבנה הנכונה של הטקסטים, של ההקשר ההיסטורי ושל כוונת המחברים המקראיים.

Au fil de ces études, nous serons progressivement conduits à proposer des dates pour les principaux événements de la vie publique du Messie Jésus : sa naissance, son baptême, le début de son ministère, sa crucifixion, sa résurrection et d’autres événements majeurs annoncés par les prophéties bibliques (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-3 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14-18 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 15.3-4). Le lecteur pourra ainsi suivre pas à pas le cheminement de la démonstration et juger par lui-même de la cohérence et de la pertinence des conclusions proposées.

נציג כעת סיכום של תשעת הלימודים המרכיבים את הקטגוריה הנקראת: "הכרונולוגיה של חיי ישוע".

CHR001: דניאל הנביא

Vous serez peut-être surpris de constater que, dans une étude consacrée à la chronologie de la vie du Messie Jésus, nous accordons une place importante aux écrits d’un homme ayant vécu au VIᵉ siècle avant J.-C. Pourtant, l’étude des Écritures met en évidence une caractéristique majeure de la Bible : la présence de textes prophétiques annonçant des événements futurs avec une précision parfois remarquable (דָּנִיֵּאל 2.28 ; עָמוֹס 3.7 ; הָאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִית לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 1.19-21). Le livre de Daniel constitue, à ce titre, un exemple particulièrement significatif, notamment à travers les visions des royaumes successifs et la prophétie des soixante-dix semaines (דָּנִיֵּאל 2.31-45 ; דָּנִיֵּאל 7.1-28 ; דָּנִיֵּאל 9.24-27).

Nous considérons que Dieu, qui connaît l’avenir et dirige l’histoire des nations, a révélé à certaines périodes des informations destinées non seulement aux contemporains des prophètes, mais également aux générations futures (יְשַׁעְיָהוּ 41.22-23 ; יְשַׁעְיָהוּ 46.9-10). Les prophéties bibliques ne se limitent donc pas à de simples exhortations spirituelles ; elles participent également à la démonstration de la souveraineté de Dieu sur le déroulement de l’histoire humaine (דָּנִיֵּאל 4.17).

Dans cette étude, nous analysons plusieurs passages du livre de Daniel afin de mieux comprendre leur portée prophétique et leur possible accomplissement dans l’histoire. Une attention particulière est portée à la prophétie des soixante-dix semaines, souvent considérée comme l’un des textes chronologiques les plus importants de l’Ancien Testament (דָּנִיֵּאל 9.24-27). Selon notre compréhension, cette prophétie présente des correspondances particulièrement intéressantes avec les événements de la vie publique du Messie Jésus, sa mort et les circonstances historiques entourant Jérusalem.

תוצאות הניתוח הזה נראות מרשימות כשמשווים אותן לנתונים ההיסטוריים, ללוחות השנה ולבשורות. נבואות דניאל מציגות אכן עקביות כרונולוגית ותיאולוגית הראויה ללימוד מעמיק, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה מקראית.

משום כך ערכנו גם ניתוח מלא של ספר דניאל, פרק אחר פרק, ובחנו את ההקשר ההיסטורי, את הנתונים הנבואיים, את ההיבטים הלשוניים ואת הפרשנויות השונות שהוצעו לאורך ההיסטוריה. את כל העבודה הזאת תוכלו למצוא בקטגוריה הנקראת: "גילוי דניאל ".

II. הלימוד השני CHR002: הסבר שבעים השבועות של דניאל

CHR002: הסבר שבעים השבועות של דניאל

Avec cette étude, nous entrons plus en détail dans l’analyse du passage de דָּנִיֵּאל 9.24-27, qui annonce une période prophétique de soixante-dix semaines s’étendant entre un décret autorisant la reconstruction de Jérusalem et la venue puis le rejet du Messie. Cette prophétie occupe une place centrale dans l’étude chronologique des Écritures, car elle relie des événements historiques précis à l’accomplissement du plan de Dieu révélé plusieurs siècles à l’avance.

Une telle annonce revêt une importance considérable. En effet, Daniel affirme transmettre une révélation reçue de Dieu par l’intermédiaire de l’ange Gabriel (דָּנִיֵּאל 9.21-23). Dès lors, la portée de cette prophétie dépasse largement la personne du prophète lui-même : c’est la crédibilité de la révélation divine qui est engagée. Si cette parole provient véritablement de Dieu, son accomplissement doit pouvoir être observé de manière cohérente et significative dans l’histoire (יְשַׁעְיָהוּ 41.21-23 ; יְשַׁעְיָהוּ 46.9-10).

Au cours de cette étude, nous montrerons que les paroles de Daniel présentent une remarquable cohérence chronologique et historique. Les événements liés à la venue du Messie Jésus semblent en effet correspondre avec précision au cadre prophétique annoncé plusieurs siècles auparavant. Jésus lui-même rappela à ses disciples que les Écritures annonçaient à l’avance ses souffrances et sa gloire future (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.25-27 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.44). De même, l’Évangile de Jean souligne que les Écritures rendent témoignage au Messie (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.39).

נבחן גם את שני הזרמים הגדולים של הפרשנות הנוגעים לנבואה זו, ונציג את טיעוניהם העיקריים ואת השלכותיהם הכרונולוגיות. תשומת לב מיוחדת תינתן לבחירת הצו המשמש נקודת מוצא, למשך המדויק של התקופות שדניאל מזכיר ולשיטות החישוב המשמשות לקביעת ההתאמות ההיסטוריות.

Enfin, nous expliquerons les raisons qui nous conduisent à privilégier une approche particulière, fondée sur l’analyse conjointe des textes bibliques, du contexte historique, des données calendaires et des usages du calendrier juif antique. Notre objectif n’est pas seulement de proposer une chronologie théorique, mais d’examiner dans quelle mesure les prophéties de Daniel trouvent un accomplissement cohérent dans l’histoire de la vie du Messie Jésus (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 5.17).

CHR003: הלוח היהודי

Nous avons intégré cette étude dans la catégorie consacrée à la chronologie, car il nous paraît essentiel de comprendre les subtilités du calendrier juif antique. En effet, la manière dont les Juifs calculaient les jours, les mois et les années diffère sensiblement de nos pratiques modernes. Le jour commençait au coucher du soleil (בְּרֵאשִׁית 1.5 ; וַיִּקְרָא 23.32), les mois débutaient avec l’apparition du premier croissant lunaire, et les années étaient ajustées afin de maintenir les fêtes dans leur saison respective (שְׁמֹות 12.2 ; דְּבָרִים 16.1).

אף שממירי תאריכים מודרניים מאפשרים לקבל התאמות ללוח הגרגוריאני או היוליאני שלנו, נדרשים לעיתים תיקונים או התאמות מסוימים כדי לכבד כמיטב היכולת את מנהגי הלוח ואילוציו באותה תקופה. כלים אלה נשענים בעיקר על חישובים אסטרונומיים תאורטיים, ואילו הלוח הקדום היה תלוי גם בתצפיות קונקרטיות, בעיקר בנראות הירח ובשמירת הפסח באביב.

עלינו להודות, עם זאת, שאין הוכחה היסטורית סופית המאפשרת לאשר בוודאות את כל ההצעות הכרונולוגיות שהועלו בלימוד זה. שחזורינו מורכבים בראש ובראשונה מיישום עקבי ככל האפשר של העקרונות שהוצגו בטקסטים המקראיים. אין פירוש הדבר שביכולתנו לקבוע בוודאות כי של אותה תקופה יישמו באופן שיטתי את הכללים הללו בדיוק כפי שאנו מבינים אותם כיום.

ובכל זאת, השערה זו נשארת סבירה לנוכח החשיבות שייחס העם היהודי לשמירת החוק ולכיבוד מצוות (דְּבָרִים 4.1-2; תְהִלִּים 119.160). החגים הדתיים תפסו מקום מרכזי בחיים הרוחניים של ישראל, דבר המעיד על סבירות לתשומת לב מיוחדת לניהול הלוח הקדוש (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 7.2; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.1).

IV. הלימוד הרביעי CHR004: התאריך המדויק של הצו

CHR004: התאריך המדויק של הצו

בלימוד זה אנו מבקשים לדייק את תוצאותינו על ידי הצבת תאריך א' בניסן בהקשר ההיסטורי והלוחי של התקופה. הודות לממירי תאריכים מודרניים אפשר כיום ליצור התאמות בין הלוח העברי, היוליאני והגרגוריאני. כלים אלה נשענים בעיקר על חישובים אסטרונומיים מדויקים, בעיקר התצפית התאורטית בירחים חדשים ובמחזורי הירח הסדירים שקבע המדע המודרני.

Toutefois, il convient de rappeler que le calendrier utilisé dans l’Antiquité ne reposait pas uniquement sur des calculs mathématiques abstraits. Le commencement des mois dépendait de l’observation effective du premier croissant lunaire visible (בְּרֵאשִׁית 1.14), tandis que l’ajout éventuel d’un mois intercalaire visait à maintenir la célébration de la Pâque au printemps, conformément aux prescriptions de la Loi (שְׁמֹות 12.2 ; דְּבָרִים 16.1). Ce décalage entre l’année lunaire et l’année solaire nécessitait donc, à certaines périodes, l’ajout d’un treizième mois afin d’éviter une dérive progressive des fêtes bibliques.

Il apparaît ainsi probable qu’en 458 av. J.-C., les autorités babyloniennes ou les responsables juifs en exil aient ajouté un mois supplémentaire afin de réaligner le calendrier lunaire avec le cycle solaire. Une telle décision permettait notamment de garantir que le mois de Nisan demeure situé après l’équinoxe de printemps, condition essentielle pour la célébration de la Pâque dans son cadre saisonnier traditionnel (שְׁמֹות 13.4 ; אֶסְתֵר 3.7).

Cette donnée revêt une importance particulière dans l’étude chronologique des prophéties de Daniel (דָּנִיֵּאל 9.24-27), car une simple variation d’un mois dans le calendrier ancien peut modifier de manière significative les correspondances établies avec nos calendriers modernes.

V. הלימוד החמישי CHR005: חישוב התאריכים הנוגעים לחיי המשיח ישוע

CHR005: חישוב התאריכים הנוגעים לחיי המשיח ישוע

Dans cette étude, nous cherchons à déterminer les dates les plus précises possibles des grands événements qui ont marqué la vie du Messie Jésus. Pour cela, nous examinons l’ensemble des passages évangéliques contenant des indications chronologiques, en particulier ceux de Luc, qui situe fréquemment les événements dans leur contexte historique (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-2). Nous prendrons également en compte les précisions fournies par Matthieu, Marc et Jean, dont les récits apportent des éléments complémentaires indispensables à une reconstitution cohérente de la chronologie évangélique.

Notre démarche consiste à montrer que ces informations, loin d’être approximatives ou contradictoires, présentent une cohérence historique et chronologique crédible lorsqu’elles sont étudiées dans leur contexte biblique, historique et calendaire. En partant de la date supposée de la mort du Messie Jésus (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31), nous remonterons progressivement le cours des événements afin d’examiner la date de son baptême, le commencement du ministère de Jean le Baptiste, puis les circonstances entourant la naissance de Jésus (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1).

לימוד זה אינו נשען לא על דעה אישית ולא על גילוי מיוחד כביכול. הוא מורכב בראש ובראשונה מניתוח שיטתי של הטקסטים המקראיים, המושווים לנתונים ההיסטוריים, האסטרונומיים והלוחיים הקיימים. מטרתנו להבין כיצד מיקמו מחברי הבשורות את האירועים שהם מספרים, ובאיזו מידה רמזים אלה מאפשרים לקבוע כרונולוגיה עקבית.

Certains lecteurs seront peut-être surpris par la précision des résultats proposés. Toutefois, l’examen détaillé des textes montre qu’il ne s’agit pas de spéculations arbitraires, mais de conclusions issues d’un travail de recherche fondé sur l’étude attentive des Écritures, des pratiques calendaires juives et du contexte historique du Ier siècle (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4). Même si certaines incertitudes demeurent inévitables en raison de l’ancienneté des sources, les convergences observées apparaissent suffisamment nombreuses pour justifier une étude approfondie de cette chronologie.

VI. הלימוד השישי CHR006: ה"מחרת" שיוחנן מציין

CHR006; ה"מחרת" שיוחנן מציין

Dans notre recherche visant à établir une chronologie aussi précise que possible de la vie du Messie Jésus, nous avons accordé une attention particulière aux informations rapportées par l’apôtre Jean. En effet, son Évangile complète souvent les récits synoptiques en apportant des précisions chronologiques, géographiques et contextuelles que Matthieu, Marc et Luc n’ont pas toujours jugé utile de développer. Le ministère de Jésus en Judée constitue à ce titre un exemple particulièrement significatif (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.22-24 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-3).

Nous avons notamment étudié le déroulement des événements immédiatement après le baptême du Messie Jésus. Dans les premiers chapitres de son Évangile, Jean utilise à plusieurs reprises des indications temporelles précises telles que « le lendemain » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.29 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.35 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 1.43) puis « le troisième jour » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1). Ces repères chronologiques présentent un intérêt particulier, car ils permettent de suivre la succession des événements qui ont marqué le commencement du ministère public de Jésus.

ניתוח קשוב של רמזים אלה, בהשוואה לתיאורי הבשורות הסינופטיות, מאפשר להציע כרונולוגיה עקבית ומתקבלת על הדעת מבחינה היסטורית של האירועים שלאחר טבילת ישוע, ובעיקר תקופת הניסיון במדבר, העדויות הראשונות של יוחנן המטביל, קריאת התלמידים הראשונים וכן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 4.1-11; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 1.12-13; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 4.1-13; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.1-11).

קוראים מסוימים יופתעו אולי לגלות שאפשר, על סמך נתונים שונים אלה, לשחזר רצף כרונולוגי מפורט יחסית. ואולם דרך זו נשענת אך ורק על לימוד הטקסטים המקראיים ועל החתירה להרמוניזציה עקבית בין העדויות השונות של הבשורות.

Bien entendu, nous ne prétendons pas disposer de preuves absolues permettant de confirmer chaque détail de cette reconstitution. Certaines étapes demeurent nécessairement hypothétiques en raison du caractère parfois synthétique des récits évangéliques. Toutefois, l’examen attentif des textes montre qu’il est possible de comprendre le déroulement général des événements sans conclure à des contradictions entre les Évangiles. Au contraire, les différences observées apparaissent souvent comme des compléments d’information reflétant les objectifs particuliers de chaque auteur inspiré (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.30-31).

VII. הלימוד השביעי CHR007: תאריך לידתו של ישוע

CHR007: תאריך לידתו של ישוע

Tout le monde connaît traditionnellement la date de naissance de Jésus, puisque cet événement est encore célébré chaque année le 25 décembre. Toutefois, cette date repose avant tout sur une tradition ecclésiastique tardive et non sur une indication explicite des Évangiles. Les textes bibliques ne donnent en effet aucune date précise concernant la naissance du Messie Jésus (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 1.18-25 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-7).

L’année de naissance de Jésus soulève également plusieurs difficultés historiques. De nombreux chercheurs estiment qu’il ne serait pas né en l’an 1 de notre calendrier, mais plusieurs années auparavant, souvent entre 6 et 4 av. J.-C., principalement en raison de la date traditionnellement retenue pour la mort d’Hérode le Grand (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1). Cette situation conduit fréquemment à l’affirmation paradoxale selon laquelle Jésus serait « né avant Jésus-Christ ».

לימוד זה הוא תוצאה של ניתוחים מעמיקים של הנתונים המקראיים, ההיסטוריים והלוחיים. המסקנות שאליהן אנו מגיעים מובילות אותנו לבחון מחדש כמה רעיונות מקובלים בנוגע לכרונולוגיה של לידת המשיח. נחזור בהדרגה אחורה במהלך האירועים כדי להבין מה אירע באמת, תוך השוואת רמזי הבשורות למידע ההיסטורי הקיים.

Notre démarche repose avant tout sur la recherche d’une cohérence globale entre les textes bibliques et les événements historiques. Les précisions données par Luc concernant les autorités politiques de l’époque (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-2), les informations relatives au règne d’Hérode (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 2.1) ainsi que les éléments chronologiques liés à la prophétie de Daniel (דָּנִיֵּאל 9.24-27) constituent des repères importants pour cette étude.

עבודה זו מובילה אפוא להטיל ספק בתאריכים מסוימים המוצגים לעיתים קרובות כוודאויות היסטוריות, בעוד שהם נשענים בפועל על השערות שהיסטוריונים ופרשנים דנים בהן מזה זמן רב. גם גישות אחרות, פחות מוכרות לעיתים, ראויות להיבחן בקפידה כשעקביותן עם הנתונים המקראיים נראית משמעותית.

המסקנות המוצעות בלימוד זה עשויות להפתיע קוראים מסוימים. ואולם אנו מזמינים כל אחד לבחון בקפידה את הטיעון שהוצג, וכן את עקביות המידע שמוסרות הבשורות. מטרתנו אינה להגן בכל מחיר על תיאוריה מקורית, אלא לחתור להבנה העקבית ביותר האפשרית של האירועים מתוך הטקסטים המקראיים עצמם.

Dans cette démarche, nous accordons une importance particulière aux témoignages des auteurs bibliques, notamment Luc et Daniel, qui présentent leurs récits comme fondés sur des recherches sérieuses et des révélations inspirées (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4 ; דָּנִיֵּאל 7.28). Nous cherchons ainsi à comprendre l’histoire à la lumière des Écritures, et non à adapter systématiquement les Écritures aux reconstructions historiques modernes.

VIII. הלימוד השמיני CHR008: מותו של המלך הורדוס הגדול

CHR008: מותו של המלך הורדוס הגדול

Nous avons longtemps considéré comme une référence historique incontestable l’affirmation selon laquelle le roi Hérode le Grand serait décédé en l’an 4 av. J.-C. Cette date est aujourd’hui largement retenue dans de nombreux ouvrages historiques et exégétiques. Pendant longtemps, nous l’avons donc acceptée sans réelle remise en question. Pourtant, en confrontant cette chronologie aux indications fournies par les Évangiles, notamment celles de Luc et les données prophétiques du livre de Daniel, plusieurs difficultés sont apparues (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.5 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-2 ; דָּנִיֵּאל 9.24-27).

הוצעו אז התאמות כרונולוגיות שונות כדי ליישב את המתחים הללו: השערות על תאריכי שלטון, שלטון משותף של קיסרים, התאמות לוחיות או פרשנויות סמליות של תקופות נבואיות מסוימות. ואולם למרות הניסיונות הללו נותרו אי-התאמות רבות. נדמה היה שחלקי הפאזל הכרונולוגי מתחברים בקושי באופן משביע רצון.

גילינו שבהסרה זמנית של האילוץ שמטיל התאריך המסורתי למות הורדוס, כמה פרטי מידע מקראיים חזרו לעקביות מרשימה. נקודת החסימה העיקרית נותרה אפוא התאריך המפורסם הזה, 4 לפנה"ס.

ניגשנו אז לבחון בקפידה רבה יותר את המקורות ההיסטוריים העומדים ביסוד הטענה. ההפתעה הראשונה הייתה לגלות שתיארוך זה אינו נשען על כתובת רשמית או על הוכחה ארכאולוגית ישירה, אלא בעיקר על פרשנות לכתביו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס. התאריך 4 לפנה"ס נגזר ממספר מרכיבים כרונולוגיים בחיבוריו, ובעיקר האירועים סביב מות הורדוס וליקוי הירח שהוזכר זמן קצר לפני מותו.

Il apparaît donc que cette chronologie, bien que largement admise, demeure avant tout une reconstruction historique. Or, certains chercheurs ont également proposé une autre possibilité : une mort d’Hérode en l’an 1 av. J.-C. Dans cette hypothèse, plusieurs difficultés chronologiques semblent s’atténuer, et les indications données par Luc ainsi que certaines interprétations de la prophétie de Daniel retrouvent une cohérence plus naturelle (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-3 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.23).

לימוד זה מציג אפוא את סיכום מחקרינו בשאלה זו. מטרתנו אינה לכפות ודאות מוחלטת, אלא להראות שאפשר לשקול גם, על סמך כתבי יוספוס פלביוס, תיארוך של לפנה"ס. השערה זו נראית לנו מעניינת במיוחד, משום שהיא מקלה על ההתאמה בין הנתונים ההיסטוריים לרמזים המקראיים הנוגעים ללידתו ולשירותו של המשיח ישוע.

ברצוננו גם להבהיר שדרכנו אינה מורכבת מכפיית הטקסטים או משינוי מלאכותי של המידע ההיסטורי הקיים. אנו מודים ברצון שההשערה של לפנה"ס מעוררת עדיין כמה שאלות שההיסטוריונים חלוקים בהן. עם זאת, יש להזכיר גם שהתיארוך המסורתי ל-4 לפנה"ס מעורר אף הוא קשיים ודורש פרשנויות או הנחות מסוימות כדי להישאר בתוקף.

כך, לימוד זה אינו מתיימר לסגור את הוויכוח, אלא רק מזמין לבחון מחדש בקפידה את הנתונים ההיסטוריים והמקראיים הקיימים, מתוך רצון לחתור לכרונולוגיה עקבית ומכבדת את הטקסטים.

IX. הלימוד התשיעי CHR009: תאריך מותו של ישוע

CHR009: תאריך מותו של ישוע

תאריך מותו של המשיח ישוע הוא נושא לוויכוחים רבים בין היסטוריונים לבין מומחים לבשורות. הרמזים הכרונולוגיים של הטקסטים המקראיים מובילים בדרך כלל לשתי אפשרויות עיקריות: יום שישי, 7 באפריל 30 לספירה, או יום שישי, 1 באפריל 33 לספירה. שני התאריכים הללו תואמים אכן צליבה שאירעה ביום שישי, ערב חשובה במיוחד הקשורה לחג הפסח (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.31; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.42).

הבשורות מדגישות שישוע מת ביום ההכנה, לפני תחילת (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 27.62; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 23.54). יתרה מזו, הצליבה מתרחשת בתקופת הפסח היהודי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 18.28; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.14). בהתחשב בנתונים הלוחיים והאסטרונומיים הנוגעים ללוח היהודי הקדום, מעט תאריכים עונים על קריטריונים אלה בתקופה המתאימה לכהונת פונטיוס פילטוס (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1).

אנו ניצבים אפוא בפני שתי אפשרויות עיקריות שיש לבחון בקפידה. יש אז צורך לא רק להצדיק את הבחירה שנבחרה, אלא גם להבין את הסיבות שבגללן חוקרים אחרים מעדיפים פתרון שונה.

Dans cette étude, nous exposons en détail les éléments qui nous conduisent à privilégier l’année 33 pour la crucifixion du Messie Jésus. Nous présentons notamment les arguments tirés des Évangiles, de la chronologie du ministère de Jean le Baptiste (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 3.1-3), des différentes Pâques mentionnées dans l’Évangile de Jean (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55) ainsi que de la prophétie des soixante-dix semaines de Daniel (דָּנִיֵּאל 9.24-27).

עם זאת, אנו מסבירים גם את הסיבות שבגללן חוקרים מסוימים מעדיפים את שנת 30. כמה מרכיבים היסטוריים וכרונולוגיים מתפרשים אכן באופן שונה בהתאם לגישות שנבחרו, בעיקר בנוגע לתאריך מות המלך הורדוס הגדול. הבחירה במות הורדוס בשנת 4 לפנה"ס או בשנת 1 לפנה"ס משפיעה ישירות על הכרונולוגיה של לידת ישוע, ובהתאם על כל הכרונולוגיה של שירותו הציבורי.

בלימוד זה אנו משתדלים להציג את הטיעונים בצורה הישרה והקפדנית ביותר האפשרית. דרכנו אינה מורכבת מכפיית הפרשנות על הטקסטים כדי להגן על תיאוריה שנקבעה מראש, אלא מבחינה קשובה של המידע שמוסרים הכתובים. אנו מבקשים תחילה להבין את הנתונים המקראיים בהקשרם שלהם, ואחר כך לראות כיצד הם משתלבים באופן עקבי בהיסטוריה החילונית.

En effet, nous considérons qu’il n’existe pas deux histoires distinctes — celle de la Bible et celle du monde — mais une seule réalité historique. Les événements rapportés dans les Écritures doivent donc pouvoir trouver leur place dans le cadre général de l’histoire humaine (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4).

סיכום

Peut-être que certains lecteurs considéreront que nous allons trop loin dans nos recherches chronologiques, ou qu’une part de mystère devrait nécessairement entourer les récits bibliques. Pour notre part, nous avons choisi une autre démarche, plus exigeante, qui consiste à considérer les récits des Évangiles comme des témoignages ancrés dans une réalité historique (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.35).

Selon notre compréhension, les auteurs bibliques décrivent des événements réels vécus par des hommes et des femmes ayant évolué dans un contexte historique précis. Les déplacements, les durées de voyage, les fêtes religieuses, les saisons et les contraintes géographiques faisaient partie intégrante de leur quotidien. Ainsi, Marie et Joseph ont dû parcourir plusieurs jours de marche pour se rendre de Nazareth à Bethléem (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 2.1-5). Ce voyage s’est déroulé dans les conditions normales de l’époque, avec les difficultés et les contraintes propres aux déplacements du Ier siècle.

Le temps s’écoulait alors comme aujourd’hui, selon une succession réelle de jours, de mois et d’années. Les Évangiles fournissent d’ailleurs plusieurs repères chronologiques permettant de suivre le déroulement du ministère public du Messie Jésus. L’Évangile de Jean mentionne notamment plusieurs fêtes de la Pâque (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 2.13 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.55), ce qui permet d’estimer la durée du ministère de Jésus et de replacer certains événements dans une chronologie plus précise.

דרכנו מורכבת אפוא מאיסוף כל המידע המפוזר בבשורות כדי למקם אותו במסגרת עקבית, כחלקי פאזל. שחזור זה מחייב לעיתים להציע תקופות ביניים שהטקסטים אינם מפרטים במפורש. ואולם הצעות אלה אינן נועדות לשנות את הסיפור המקראי, אלא לכבד את ההגיון האנושי, את אילוצי הזמן, את הנסיעות ואת הרצף הטבעי של האירועים.

Nous reconnaissons bien entendu que certaines étapes de cette chronologie demeurent hypothétiques et que plusieurs questions restent débattues. Néanmoins, nous pensons que l’étude attentive des textes bibliques permet de mettre en évidence une cohérence remarquable entre les récits évangéliques, les données historiques et les indications prophétiques (דָּנִיֵּאל 9.24-27 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 24.27).

Notre objectif n’est donc pas de supprimer toute part de foi ou de spiritualité, mais de montrer que le message biblique s’inscrit également dans l’histoire réelle des hommes. Les Évangiles ne présentent pas un récit mythologique détaché du temps, mais des événements que leurs auteurs considéraient eux-mêmes comme historiques (הָאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִית לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 1.16 ; הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְיוֹחָנָן הַשָּׁלִיחַ 1.1-3).