ANN128

המשרת במקרא: מעבד ה׳ ועד רחיצת הרגליים

המאמר בוחן את המושג המקראי של המשרת, כפי שישוע מדגים אותו ברחיצת הרגליים, מחווה סמלית של שירות ומסירות לאלוהים, המרכזית למסר הכתובים.

33 דק׳ משרת המקרא רחיצת הרגליים ענווה ישעיהו 48 פסוקים 15 ספרים

למידע נוסף

ניתן לעיין ב:

מבוא

Le récit du lavement des pieds (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.1-17) constitue l'un des épisodes les plus saisissants de l'Évangile selon Jean. Au premier abord, il peut apparaître comme un simple exemple d'humilité ou comme une leçon morale destinée aux disciples. Pourtant, ce geste revêt une portée théologique beaucoup plus profonde. Il ne s'agit pas d'un épisode isolé, mais de l'aboutissement d'un thème majeur qui traverse l'ensemble de la révélation biblique : celui du service accompli dans l'obéissance à Dieu et dans le don de soi.

Dès l'Ancien Testament, Dieu appelle des hommes à devenir ses serviteurs afin d'accomplir sa volonté. Moïse, Josué, David et les prophètes reçoivent tous ce titre honorifique, qui exprime une relation privilégiée avec le Seigneur et une entière disponibilité à son œuvre. Cependant, ces figures ne constituent que des préfigurations d'un Serviteur unique, annoncé avec une précision remarquable par le prophète Ésaïe (יְשַׁעְיָהוּ 42.1-9 ; יְשַׁעְיָהוּ 49.1-6 ; יְשַׁעְיָהוּ 50.4-9 ; יְשַׁעְיָהוּ 52.13-53.12). Le Nouveau Testament reconnaît en Jésus-Christ l'accomplissement parfait de cette prophétie.

Les évangiles montrent en effet que Jésus ne s'est pas contenté d'enseigner le service comme une vertu parmi d'autres. Il l'a incarné tout au long de son ministère et l'a présenté comme la véritable mesure de la grandeur dans le Royaume de Dieu (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.25-28 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.42-45 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.24-27). Le lavement des pieds en constitue l'illustration la plus saisissante : le Maître se fait volontairement serviteur de ses disciples, anticipant ainsi l'abaissement suprême de la croix.

נספח זה מציע לעקוב אחר חוט מנחה זה לאורך כל הכתובים. הוא יבליט את האחדות המרשימה של ההתגלות המקראית, מ״עבדי ה״ הראשונים של הברית הישנה ועד לקהילה השליחית, דרך המשרת הסובל שישעיהו בישר עליו ושהתגלה במלואו בישוע המשיח. כך נבין טוב יותר שרחיצת הרגליים אינה רק דוגמה לענווה, אלא סיכום אמיתי של מפעל הגאולה של המשיח ושל הקריאה המופנית לכל המבקשים ללכת בעקבותיו.

I. השירות: מושג יסוד בהתגלות המקראית

בהגות המקראית, שירות אינו עיסוק משפיל. להפך, השירות מוצג כאחד הביטויים הנעלים ביותר של נאמנות לאלוהים.

כבר בברית הישנה נקראים אנשים רבים ״עבדי ה״. תואר זה ניתן בעיקר למשה (יְהוֹשֻעַ 1.1-2), ליהושע (יְהוֹשֻעַ 24.29), לדוד (2 שְׁמוּאֵל 7.5) וכן לנביאים (עָמוֹס 3.7).

להיות משרת אלוהים פירושו לחיות בציות לרצונו ולהקדיש את החיים לעבודתו.

עם זאת, דמויות אלה מבשרות על משרת יחיד, ששליחותו תעלה על שליחותם של כל האחרים.

II. המשרת שבישר עליו ישעיהו

הפרקים 42 עד 53 בספר ישעיהו מציגים בהדרגה דמות יוצאת דופן, הידועה בשם ״עבד ה״.

Le premier chant révèle un Serviteur choisi par Dieu pour établir la justice parmi les nations (יְשַׁעְיָהוּ 42.1-9).

Le deuxième décrit son appel dès avant sa naissance et sa mission universelle (יְשַׁעְיָהוּ 49.1-6).

Le troisième insiste sur son obéissance parfaite malgré les souffrances et les humiliations (יְשַׁעְיָהוּ 50.4-9).

Enfin, le quatrième chant atteint son sommet en présentant le Serviteur souffrant qui porte les péchés de son peuple (יְשַׁעְיָהוּ 52.13-53.12).

Le Nouveau Testament identifie explicitement Jésus à ce Serviteur annoncé plusieurs siècles auparavant (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.17-21 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.37 ; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8.30-35 ; הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 2.21-25).

Les disciples nourrissent encore l'espoir d'un royaume terrestre et discutent régulièrement de la place que chacun occupera auprès du Messie (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.20-24 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.35-41 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.24).

ישוע משיב ומהפך לחלוטין את דרך החשיבה שלהם:

« Celui qui voudra être grand parmi vous sera votre serviteur » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.26 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.43).

אחר כך הוא מוסיף:

« Le Fils de l'homme est venu, non pour être servi, mais pour servir et donner sa vie comme la rançon de plusieurs » (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 20.28 ; הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 10.45).

במלכות אלוהים, הגדולה האמיתית אינה בהפעלת שלטון, אלא בהעמדת עצמך מרצון לשירות הזולת.

קביעה זו מכינה ישירות את רחיצת הרגליים שיוחנן מספר עליה.

IV. רחיצת הרגליים: משל בפעולה

בתחילת הסעודה האחרונה ישוע עצמו עושה את מה שהוא מלמד מראשית שירותו.

Il dépose son manteau, prend un linge, se ceint et lave les pieds de ses disciples (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.4-5).

מחווה זו חורגת בהרבה ממנהגי האירוח המזרחיים.

הרב נוטל מרצונו את מקומו של הנמוך שבמשרתים.

יוחנן אינו מספר רק על מעשה של נימוס.

הוא מציג חי.

האדון מראה באופן מוחשי מהו שירות לפי אלוהים.

כמה רגעים אחר כך הוא עצמו יסביר:

« Je vous ai donné un exemple, afin que vous fassiez comme je vous ai fait » (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.15).

V. השירות מוביל אל הצלב

רחיצת הרגליים מבשרת כבר את ההשפלה העליונה של המשיח.

En déposant son manteau puis en le reprenant (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.4 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 13.12), Jésus préfigure le don volontaire de sa vie.

Quelques heures plus tard, le Serviteur accomplira pleinement sa mission en offrant son existence pour le salut du monde (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 10.17-18).

כך, השירות אינו רק מופת מוסרי.

הוא נעשה הדרך עצמה לגאולה.

עבד ה נושא את חטאי עמו כדי לפייס אותו עם אלוהים (יְשַׁעְיָהוּ 53.4-6 ; יְשַׁעְיָהוּ 53.10-12).

VI. המזמור באיגרת אל הפיליפים

השליח פאולוס מסכם בצורה נפלאה את הדינמיקה הזו במזמור הכריסטולוגי של האיגרת אל הפיליפים.

הוא מתאר תנועה כפולה.

בן האלוהים:

  • משפיל את עצמו מרצון;
  • לובש דמות עבד;
  • devient obéissant jusqu'à la mort de la croix (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 2.6-8).

אחר כך אלוהים:

  • מרומם אותו ברוממות עליונה;
  • lui donne le nom au-dessus de tout nom (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 2.9-11).

התקדמות זו תואמת בדיוק את התנועה שישעיהו כבר בישר עליה.

ההשפלה קודמת להתרוממות.

השירות מוביל לנצחון.

VII. התלמיד הנקרא ללכת אחרי רבו

תורתו של ישוע אינה נעצרת באישיותו שלו.

הוא קורא לכל אחד מתלמידיו לאמץ את אותה גישה.

Le chrétien est invité à servir plutôt qu'à rechercher les premières places (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22.26-27).

Pierre reprendra cette exhortation lorsqu'il demandera aux anciens de paître le troupeau de Dieu non comme des dominateurs, mais comme des modèles (הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 5.2-3).

פאולוס יביע את אותה מחשבה:

« Servez-vous les uns les autres par amour » (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַגָּלָטִיִּים 5.13).

כך נעשה השירות אחד מסימני ההיכר של החיים הנוצריים.

VIII. השירות בקהילה הראשונה

ספר מעשי השליחים מראה שתפיסה זו של השירות הטביעה חותם עמוק על הקהילות הנוצריות הראשונות.

Les apôtres distinguent le ministère de la Parole du service des tables (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 6.1-6).

הדיאקונים מתמנים כדי לתת מענה לצרכים החומריים של המאמינים.

המילה היוונית דיאקונוס, המתורגמת בדרך כלל ״משרת״ או ״דיאקון״, מזכירה שכל אחריות בקהילה היא קודם כול שירות.

כך, כבר מראשיתה מבינה הקהילה שהסמכות הרוחנית מופעלת בענווה ובמסירות, בדמות אדונה.

IX. אחדות מרשימה של ההתגלות

נושא המשרת חוצה את כל המקרא.

משה משרת את אלוהים.

הנביאים משרתים את אלוהים.

המשרת שישעיהו בישר עליו ממלא בשלמות יעוד זה.

ישוע מגשים במלואה נבואה זו.

Les apôtres deviennent à leur tour des serviteurs du Christ (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 1.1 ; אִגֶּרֶת יַעֲקֹב 1.1 ; הָאִגֶּרֶת הַשֵּׁנִית לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 1.1 ; אִגֶּרֶת יְהוּדָה 1).

לבסוף, כל המאמינים נקראים לחיות לפי אותו מופת.

רציפות זו מגלה את האחדות העמוקה של ההתגלות המקראית.

X. פניו האמיתיות של אלוהים

רחיצת הרגליים מגלה בסופו של דבר את אחד ההיבטים המטלטלים ביותר של ההתגלות הנוצרית.

אלוהים כול-יכול מראה את גדולתו לא בשלטון, אלא בשירות.

המלך נעשה משרת.

האדון כורע ברך לפני תלמידיו.

הבורא רוחץ את רגלי בריותיו.

הכול-יכולת האלוהית מתגלה באופן פרדוקסלי בענווה, באהבה ובנתינה עצמית.

התגלות זו מגיעה לשיאה בצלב, שם עבד ה נותן מרצונו את חייו למען ישועת העולם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17 ; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 5.6-8).

מסקנה

Le thème du serviteur constitue l'un des fils conducteurs de toute la révélation biblique. Des premiers serviteurs de l'Ancien Testament jusqu'aux apôtres, en passant par les chants du Serviteur d'Ésaïe, Dieu prépare progressivement la venue de celui qui accomplira parfaitement cette vocation : Jésus-Christ.
Le lavement des pieds ne représente donc pas un simple geste d'humilité, mais une synthèse vivante de toute son œuvre. En prenant volontairement la place du serviteur, Jésus révèle le véritable caractère du Royaume de Dieu et annonce le sacrifice de la croix. Loin d'être opposés, le service et la gloire se rejoignent en lui : c'est précisément parce qu'il s'est abaissé jusqu'à donner sa vie que le Père l'a souverainement élevé (אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הַפִּילִפִּיִּים 2.9-11). Ainsi, le disciple découvre que suivre le Christ consiste à marcher sur le même chemin d'humilité, d'amour et de service, dans l'espérance de partager un jour sa gloire.

אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 5.20 : "אם כן, אנו שגרירים למען המשיח, כאילו אלוהים מפציר בנו; אנו מפצירים בכם בשם המשיח: התפייסו עם אלוהים!"