המשפטים השונים

המשיח ישוע אומר את הדברים הרשומים בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.46-48 במסגרת הוראה על ערנות, נאמנות ואחריות העבדים לקראת שובו. הוא מביא משל — הצג את ההגדרה של INF181 כדי להמחיש את תוצאות חוסר הנאמנות והבורות מרצון.

ההקשר הקרוב של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.46-48

קטע זה הוא חלק מנאום רחב יותר של המשיח ישוע על ערנות והכנה רוחנית לקראת שובו, המכונה לעיתים קרובות הנאום על העבדים הנאמנים והבלתי נאמנים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-48).

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.35-40: ישוע מעודד את תלמידיו להיות מוכנים, כעבדים הממתינים לאדונם כשנרותיהם דולקים.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.41: פטרוס שואל אם משל — הצג את ההגדרה של INF181 זה מופנה לכולם או רק לתלמידים.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.42-45: המשיח ישוע משיב ומדבר על מנהל נאמן ועל אחר המנצל לרעה את סמכותו, מתוך מחשבה שהאדון מאחר לשוב.

במסגרת זו משמיע המשיח ישוע את הפסוקים של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.46-48 המעניינים אותנו במיוחד.

חומרת המשפט על העבד הבלתי נאמן הפועל מתוך ידיעה מלאה.

אחריות ביחס לידיעה: ככל שיודעים יותר, כך האחריות גדולה יותר.

הצדק האלוהי: גם מי שאינו יודע את רצון האדון נשפט, אך בחומרה פחותה, כי בורותו היא לעיתים קרובות מרצון או מתוך רשלנות.

משמעות תאולוגית

האדון מייצג את המשיח ישוע, והעבדים הם המאמינים, ובמיוחד אלה שקיבלו שליחות או אחריות.

שובו של האדון מסמל את שובו של המשיח ישוע באחרית הימים.

המכות שנתקבלו ממחישות את חומרת המשפט לפי נאמנות או רשלנות.

קטע זה מלמד שידיעת רצון אלוהים מחייבת אחריות מוגברת, ושחוסר נאמנות מרצון יישפט בחומרה. הוא מזהיר מפני עצלות רוחנית וקורא לערנות פעילה.

פסוקי מפתח

קשה להעלות על הדעת משפט חמור יותר או פחות בכל הנוגע לקבלת הישועה. אכן, אי אפשר להיות נושע יותר או פחות: או שהוא נושע, או שלא.

אז באיזה משפט מדובר כאן?

הנוצרים נושעים באמונה במשיח ישוע ולא יורשעו. עם זאת, המקרא מלמד שהם יעברו משפט של הערכה, המכונה לעיתים קרובות כסא המשפט של המשיח, כדי לתת דין וחשבון על חייהם ומעשיהם.

אין הרשעה למאמינים

הישועה במשיח משחררת אותנו ממשפט ההרשעה. החטא נסלח, החוב נמחק.

המאמין אינו עובר את המשפט המוביל למוות נצחי.

אבל משפט על המעשים ועל הנאמנות

משפט זה נוגע למעשי המאמין, לא לצורך הישועה אלא לצורך השכר.

המעשים ייבחנו. אם הם איתנים, יקבלו שכר. אם לא, יאבדו, אך המאמין עצמו יינצל.

כל מאמין ייתן דין וחשבון על חייו, על דבריו ועל בחירותיו.

סיכום – משפט ללא הרשעה, אך עם אחריות

הנוצרים לא יישפטו כדי להיות מורשעים, כי ישועתם מובטחת בישוע המשיח. אך הם יוערכו על נאמנותם, על מעשיהם ועל לבם. משפט זה הוא רגע של אמת, של שכר ולעיתים של הפסד, אך לעולם לא של דחייה. הוא מזמין אותנו לחיות כל יום ברצינות, באהבה ובמסירות, מתוך ידיעה שכל מה שאנו עושים למען המשיח הוא בעל ערך נצחי.

כסא המשפט של המשיח: משפט למאמינים

כסא המשפט של המשיח הוא רגע חגיגי שבו כל מאמין יוערך על ידי האדון, לא על ישועתו (שכבר ניתנה), אלא על נאמנותו, מעשיו ומניעיו.

משפט זה נוגע למאמינים בלבד, והוא קובע את השכר השמימי.

במה מתבטא השכר?

1- כתרים רוחניים – שכר שמימי למאמינים

המקרא מזכיר כמה כתרים כסמלי שכר למי שחיו בנאמנות למען המשיח. כל אחד מהם משקף ממד מסוים של החיים הנוצריים:

_ כתר החיים מובטח למי שמתמידים בניסיון ונשארים נאמנים עד הסוף. הוא מוזכר באִגֶּרֶת יַעֲקֹב 1.12 ובחזוֹן יוֹחָנָן 2.10.

_ כתר הצדק יינתן למי שאהבו את הופעת המשיח, כלומר למי שחיו בציפייה נלהבת לשובו. הוא מצוטט ב2 טימותי 4.8.

_ הכתר הבלתי נשחת מעניק שכר למי ששלטו בחייהם הרוחניים, סירבו לתשוקות העולם ורצו במשמעת את מרוץ האמונה. הוא מופיע באִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 9.25.

_ כתר הכבוד שמור לרועים ולעבדים נאמנים שרעו את עדר אלוהים באהבה ובישרות. הוא מוזכר בהָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 5.4.

_ כתר הגילה מיועד למי שהובילו אחרים אל המשיח, זוכי הנפשות שזרעו וראו חיים משתנים. הוא מוזכר ב1 סלוניס 2.19.

2- אחריות במלכות

המשיח ישוע מלמד שהנאמנות על האדמה קובעת את הסמכות במלכות:

לכן יהיו תפקידים שונים, לפי נאמנותו של כל אחד.

3- קרבה גדולה יותר אל המשיח ישוע

השכר כולל קרבה מיוחדת אל המשיח ישוע, כבוד רוחני ושמחה נצחית.

4- ומה אם אין פרי?

המאמין יינצל, אך ללא שכר. מעשיו יישרפו, אם חי למען עצמו.

5- סיכום – לחיות למען השכר הנצחי

כסא המשפט של המשיח הוא רגע של אמת ושל אהבה, שבו האדון יעריך את חיי ילדיו. אין זה עניין של פחד אלא של אחריות שמחה. כל מאמין נקרא לחיות לכבוד אלוהים, מתוך ידיעה שכל מה שנעשה למען המשיח ישוע ישמיע הד נצחי.

לפי ההוראה המקראית, כל המאמינים יינצלו, אך יהיו בשמיים שכרים, אחריות ומידות כבוד שונים, לפי נאמנותו של כל אחד על האדמה.

1- כולם נושעים, אך לא כולם מקבלים שכר באותו אופן

הישועה שווה לכולם: כל אחד נכנס לחיי הנצח באמונה בישוע המשיח. אך בכסא המשפט של המשיח ייבחנו מעשיו של כל מאמין, והדבר יקבע את השכר ולעיתים את המעמד במלכות.

הישועה מובטחת, אך השכר עלול ללכת לאיבוד.

הנאמנות על האדמה קובעת את הסמכות במלכות השמימית.

יש הבחנות במלכות, ללא עוול וללא קנאה.

2- אחריות שונה ומידות כבוד שונות

אחריות: יהיו שיקבלו תפקידים מיוחדים במלכות (למלוך, ללמד, לשרת).

כתרים: שכר מסוים יינתן לפי נאמנות, אהבה והתמדה.

קרבה אל המשיח ישוע: יהיו שיזהירו יותר, כמו הכוכבים (ראו דָּנִיֵּאל 12.3).

אך שימו לב: שום שכר לא יהיה מקור — הצג את ההגדרה של INF043 לגאווה או לפילוג. בשמיים הכול טהור, שמח וממוקד במשיח ישוע. ההבדלים יהיו ביטויים של חסד, לא זכויות יתר אנושיות.

3- סיכום – אחדות בישועה, גיוון בשכר

Tous les croyants seront dans la gloire éternelle, mais la fidélité sur terre aura un impact éternel. Il y aura des rôles, des couronnes, des responsabilités, et une proximité plus ou moins grande avec Christ, non pour créer des hiérarchies humaines, mais pour honorer la fidélité dans l’amour.

אנו שמים לב שהמשיח ישוע מאשר שיש מעונות שונים בבית האב.

Jean 14.2 (S21 — הצג את ההגדרה של INF082)

² בבית אבי מעונות רבים. לולא כן, הייתי אומר לכם. אני הולך להכין לכם מקום.

1- מה פירוש "מעונות רבים"?

ביטוי זה מעלה את גיוון המקומות השמורים למאמינים בנוכחות הנצחית של אלוהים. הנה כמה פרשנויות אפשריות:

עושר ושפע של המלכות: השמיים אינם אחידים או מוגבלים, הם רחבי ידיים, מזמינים ומוכנים לכל אחד.

ייחודיות בתוך אחדות: כל מאמין מקבל מקום "מוכן", מעון המשקף את דרכו, נאמנותו וקריאתו.

אפשרות של מידות כבוד: יש תאולוגים הרואים בכך רמז לרמות של שכר או של קרבה לאלוהים, לפי החיים שנחיו במשיח (השוו קורינתים א׳ 3.14-15, מתי 25.21).

2- הקשר להיררכיית המלאכים

כשם שהמלאכים מאורגנים בסדרים שמימיים לפי שליחותם וקרבתם לאלוהים, יש הסוברים שגם המאמינים עשויים לחוות בנצח גיוון של תפקידים או של כבוד, לא כהיררכיה של שליטה אלא כהרמוניה של תפקידים במלכות.

3- מסקנה

La parole de Jésus sur les “demeures” est une promesse de préparation personnelle, d’accueil éternel, et peut-être d’une diversité glorieuse dans la communion avec Dieu. Elle ne parle pas d’inégalité, Oui, le principe de “différentes demeures” ou de “récompenses variées” dans le ciel est évoqué à plusieurs endroits dans la Bible, suggérant une diversité dans la gloire ou la fonction des croyants dans l’éternité.

1- יוחנן 14.2: יסוד המושג

ישוע מצהיר: "בבית אבי מעונות רבים…" פסוק זה מתפרש לעיתים קרובות כהבטחה למקום מוכן לכל מאמין, אך גם כרמז לגיוון של חוויות שמימיות.

2- קטעים מקראיים נוספים התומכים ברעיון זה

הנה כמה פסוקים המחזקים את הרעיון של שכר נבדל או של תפקידים שונים במלכות אלוהים:

קורינתים א׳ 3.14-15: מעשיו של כל אחד ייבחנו באש. הדבר מרמז שיש מי שיקבלו שכר גדול יותר לפי נאמנותם.

מתי 5.19: "הקטן ביותר במלכות השמיים…" ישוע מבחין בין "דרגות" במלכות לפי הציות למצוות.

מתי 25.21: "על מעט היית נאמן, על הרבה אפקידך." הדבר מרמז על אחריות מוגברת בנצח לפי הנאמנות הארצית.

לוקס 19.17: "היה שליט על עשר ערים." משל — הצג את ההגדרה של INF181 המדגים שכר ביחס להתמסרות.

דניאל 12.3: "אלה שלימדו צדק יזהירו ככוכבים." דימוי של כבוד המשתנה לפי המעשים.

3- פרשנות תאולוגית

תאולוגים מסוימים, כמו אוגוסטינוס, תומאס מאקווינו או הוגים מודרניים, רואים בטקסטים אלה היררכיה של כבוד, שאינה מבוססת על זכות אנושית אלא על החסד שהתקבל ועל המענה לקריאה האלוהית.

הדבר אינו מצביע על אי-שוויון לא צודק אלא על הרמוניה שמימית, שבה כל אחד מוצא את מקומו לפי מה שנקרא לחיות.

4- מסקנה

המקרא אינו מדבר על "היררכיה חברתית" של הנוצרים בשמיים, אך הוא מזכיר מעונות רבים, שכרים מגוונים ותפקידים נבדלים לפי נאמנות, אהבה ושירות. הישועה מוצעת לכולם, אך הכבוד עשוי להיות שונה לפי המענה לקריאה האלוהית.

בניתוח העיקרון של משפט האבודים ושל ההבחנה בין גזרי הדין, האם אפשר לדמיין מקומות שונים בגיהינום, או שכולם פשוט אבודים?

כן, כמה קטעים מקראיים ופרשנויות תאולוגיות מעידים על קיומן של דרגות עונש בגיהינום, מה שמרמז על סוג של היררכיה או הבחנה בגזר הדין של האבודים, אף שכולם מופרדים מאלוהים.

1- צדק מידתי: היסוד המקראי

המקרא מציג את הגיהינום כמקום משפט, אך גם כמקום שבו חומרת העונש משתנה לפי מידת האשמה:

מתי 10.15: "ארץ סדום ועמורה תיענש בחומרה פחותה מאותה עיר." ➤ ישוע מצביע על הדרגתיות במשפט לפי האור שהתקבל ונדחה.

מתי 11.22-24: "צור וצידון ייענשו בחומרה פחותה מכם…" ➤ מי שהיה להם יותר גישה לאמת אך דחו אותה, יספגו משפט כבד יותר.

לוקס 12.47-48: "העבד שידע… יוכה במכות רבות; זה שלא ידע… במכות מעטות." ➤ עיקרון ברור של אחריות מידתית.

2- הוראה תאולוגית

הוגים כמו אלברט נ. מרטין או תומאס מאקווינו פיתחו את הרעיון ש:

Le châtiment est éternel pour tous, mais plus intense pour certains.

הקריטריונים כוללים: מידת החטא בחיים, ההשפעה השלילית על אחרים, אור הבשורה שנדחה. אין הכוונה ל"מקומות" גאוגרפיים נפרדים, אלא לרמות של סבל או של גמול המותאמות לכל מקרה.

3- האם אפשר לדבר על "מקומות" בגיהינום?

באופן סמלי כן: כשם שבשמיים יש "מעונות רבים", כך בגיהינום עשויות להיות כמה דרגות של הפרדה, של סבל או של בושה.

אך כולם אבודים: ההפרדה מאלוהים מוחלטת, גם אם הצדק האלוהי מדייק את גזר הדין.

4- מסקנה

המקרא מלמד צדק אלוהי מדוקדק, שבו משפט האבודים מביא בחשבון את ידיעתם, את השפעתם ואת מרדם. לכן סביר לדמיין דרגות עונש בגיהינום, מבלי לדבר על "מקומות" במובן מרחבי, אלא על מידות גמול המותאמות לכל אחד.

עיון בטקסטים המקראיים הנוגעים לגמול ולהרשעה מראה שהמשפט האלוהי כולל מידה של התאמה: יש דרגות באופן שבו נשפט כל אדם. תצפית זו הביאה אחדים להניח את קיומם של מקומות שונים, הן בשמיים והן בגיהינום, המתאימים לכל אדם לפי מעשיו, טובים או רעים.

עם זאת, המקרא אינו מגדיר מצב זה במפורש. הוא מבהיר שהישועה נגישה ושכל אחד יכול, אם ירצה, להיכנס למלכות אלוהים או לא. לעומת זאת, המעמד המדויק שנתפס באותו מקום, בין אם מלכות אלוהים ובין אם גיהינום, נותר פחות ברור, מה שמוביל בעיקר להשערות.

במהלך לימוד זה נלקחו כמה מההשערות הללו כדי לנסות לענות על השאלות העולות. כך, עובדות מסוימות מעידות על קיומם של גזרי דין או גמולים שונים לפי המקרה, אך אין הצהרות ברורות באשר להשלכות המדויקות של גזרי דין אלה.

לבסוף, יש להזכיר שהחלת העקרונות האנושיים שלנו על המשפט האלוהי אינה במקומה. משפט אלוהים צודק לחלוטין ועולה על תפיסותינו האנושיות: מי שבוחר לשלם לכל הפועלים את אותו סכום פועל לפי עקרונות החורגים מתפיסת הצדק שלנו.

אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 5.20 : "אם כן, אנו שגרירים למען המשיח, כאילו אלוהים מפציר בנו; אנו מפצירים בכם בשם המשיח: התפייסו עם אלוהים!"