אי־הטעות של המקרא

אי־הטעות מציינת את התפיסה שלפיה כתבי הקודש, בכתבי היד המקוריים שלהם, אמינים ואמיתיים לחלוטין בכל טענותיהם, בין תאולוגיות, מוסריות, היסטוריות או מדעיות.

בהתאם לתיאוריה זו, שאנו מצדדים בה, הבשורות נקיות משגיאות. עם זאת, חשוב להבהיר שקביעה זו חלה אך ורק על הטקסטים המקוריים, שכן תרגומים עלולים להביא לשינויים.

תיאוריית אי־הטעות נובעת מהשראתם האלוהית של מחברי המקרא בידי אלוהים, ומכאן שהתגלות זו אינה יכולה להכיל טעות.

נוסח 2 טימותי 3.16-17 נראה ברור:

השליח פולוס מדגיש כאן שהמקרא (הכתוב) הוא בהשראת אלוהים (theopneustos). משמעות הדבר היא היעדר מוחלט של טעות בדפיו.

יש לנו גם את עדותו של השליח יוחנן.

השליח פטרוס מוסיף:

טקסטים שונים אלה מעידים על ההתגלות האלוהית של הכתבים המקראיים, ולפיכך על אי־טעותם. הטיעון המוצג הוא שאם אלוהים מושלם ובלתי טועה, גם כתבי הקודש שהשרה צריכים להיות כאלה (תְהִלִּים 19.6-8).

1. טבעו של אלוהים: אם אלוהים מושלם וללא טעות, גם הדבר שהוא משרה חייב להיות ללא טעות.

2. עדות המקרא: המקרא עצמו מצהיר על מעמדו נטול הטעות בקטעים כמו 2 טימותי 3.16-17 ותְהִלִּים 19.6-8.

3. היסטוריה של נאמנות: כתבי היד המקראיים הועברו בדיוק רב במהלך מאות שנים, דבר התומך ברעיון שהטקסט המקורי היה נקי משגיאות.

1. נוסחים שונים של הטקסט: כתבי היד הקדומים של המקרא כוללים שינויי נוסח, דבר המעורר שאלות על אי־טעותם של ההעתקים שבידינו כיום.

2. פירושים שונים: ההבדלים בפירוש קטעי המקרא מראים שגם נוצרים אדוקים אינם תמיד תמימי דעים בדבר משמעות הטקסטים.

3. הקשר היסטורי ותרבותי: יש הטוענים שמחברי המקרא כתבו בהקשרים היסטוריים ותרבותיים מסוימים, שעשויים להכיל טעויות אנוש או השקפות מוגבלות.

מושג אי־הטעות חיוני לגישה אל הכתבים המקראיים. אכן, הודאה באפשרות של טעויות בטקסטים המקראיים תפתח את הדרך לבחירה שרירותית של מידע, כך שנשמור רק את מה שמתיישב עם דעותינו המוקדמות ונדחה את השאר בטענה של טעות.

הציטוט המיוחס למתמטיקאי היווני ארכימדס: "תנו לי נקודת משען ואניע את הארץ", מדגיש את יעילותם של מנופים להזזת משאות כבדים מאוד. הוא מראה גם שפגם במערכת יכול להפוך לנקודת משען המאפשרת לערער את המערכת כולה. בקבלת טעות קטנה בטקסטים המקראיים אפשר לזרוע ספק בכל המקרא כולו.

אנו רואים שכל טעות בטקסטים המקראיים שלנו דומה לשאור שהיה משנה את הטקסט כולו. הדבר יכניס מידה של ספק העלול לזהם את כל דבר אלוהים.

האין זה פשטני במקצת לטעון שאין טעויות במקרא, ובכך להימנע מכל ויכוח, בתואנה של אי־הטעות?

אם אי־הטעות היא עובדה מבוססת, כיצד להסביר את קיומן של טענות הסותרות לכאורה בטקסטים המקראיים, ואת ההבדלים בין מידע מסוים שמסרו מחברי הבשורות השונים לבין ההיסטוריה החילונית?

אתרי דת מסוימים השקיעו שעות עבודה רבות בחיפוש אחר סתירות כביכול במקרא. האתר www.islamland.com מונה 101 מהן, 61 מתוכן נוגעות לבשורות. בפרק שכותרתו הסתירות אנו מנתחים טענות אלה נקודה אחר נקודה כדי להראות שיש הסברים הגיוניים ושכליים. הסברים אלה מראים שאין סתירה, אלא לעתים קרובות פירוש מוטעה של המידע המקראי.

אי־הטעות אינה משמשת תירוץ או הגנה, אלא ניתנת להוכחה ולהדגמה. אכן, אם המקרא הוא האמת, אי אפשר באופן תיאורטי להוכיח את כשלונו. במהלך השנים עמד בפני התקפות שונות שנועדו לערער את סמכותו, אך הוא נותר איתן ונוסחו לא השתנה. הדבר מעיד על האיכות יוצאת הדופן של כתביו.

אנו מנתחים מידע מקראי, היסטורי וחילוני כדי להסביר באופן טבעי את אי־הטעות במקרה של התנגשות. חוסר הדיוק בבשורות גורם לא פעם לאי־הבנות, אך מחקר מעמיק יכול ליישב אותן.

אתר זה מציע ניתוחים המוכיחים את אי־הטעות של כתבים אלה.

ציינו בבירור שאי־הטעות המקראית חלה אך ורק על המסמכים המקוריים, שאינם זמינים עוד כיום. לתרגומים, לעומת זאת, יש מידה של אי־ודאות, העלולה לגרום אי־דיוקים בטקסט המתורגם. יתר על כן, תרגום שנעשה מתוך תרגום אחר נוטה בדרך כלל להפחית את אמינות הטקסט.

עם זאת, נוכח ההעתקים הרבים ממקורות שונים שבידינו, ברור שההבדלים קטנים ביותר, דבר המצביע על אמינות רבה של התרגומים.

מלבד זאת, המתרגמים השונים, מתוך מודעותם לכך שהם מעתיקים לשפתם טקסט קדוש, גילו קפדנות מיוחדת וזהירות רבה כדי להימנע מכל טעות.

חשוב להכיר בכך שספר זה, יוצא דופן לחלוטין, היה נושא למחקר מתמיד במהלך המאות כדי לשפר את איכות התרגומים השונים.

תרגומים חדשים ממשיכים להתפרסם גם כיום. אף שקשה לציין מהו הטוב ביותר, שילוב של כמה תרגומים בלימוד טקסט מאפשר הבנה מיטבית. ההתקדמות הטכנולוגית תרמה רבות בתחום זה, בעיקר בכלים כמו "Bible Logos", שהוא יוצא מן הכלל לניתוח טקסטים אלה.

ברצוננו להדגיש שמעולם לא זכה תרגום של טקסט עתיק כל כך להרבה כל כך תשומת לב ומחקר. התוצאה מרשימה במיוחד. אנו מתכוונים לתרגומים הגדולים כגון Crampon ו־Segond, ולמהדורותיהם המתוקנות.

לפי השקפתנו, עיקרון אי־הטעות עשוי לחול על הצירוף של תרגומים שונים אלה.