נאום אחרית הימים בהר הזיתים

Le récit présenté par Matthieu se distingue par sa longueur exceptionnelle : il comprend quarante-neuf versets et totalise 1 079 mots dans la traduction Segond S21 — הצגת ההגדרה INF082. Cette ampleur témoigne de l’importance particulière que Matthieu a accordée à cette annonce du Messie Jésus. La densité et la richesse du texte montrent la volonté de l’auteur de développer en détail cet épisode crucial.

הבחירה להתחיל בסיפורו של מתי נשענת על ההכרה שבשורה זו הייתה הראשונה שנכתבה. קדימות זו מעידה שמרקוס ופטרוס, בעת כתיבת הבשורה השנייה, כבר היו בידם הטקסט של מתי. מטרתם לא הייתה אפוא לחבר סיפור מבודד, אלא לאשר את סיפורו של מתי ואם צריך להוסיף עליו. תהליך זה מראה על רציפות ועל יחסי גומלין בין סיפורי הבשורות, שכן כל מחבר משתלב בדינמיקה של אישור והעשרה של העדות המקורית.

מנקודת מבט זו ראוי לנתח לעומק את הטקסט של מתי. כדי להקל על כתיבת נספח זה, חלק מהניתוחים ייכתבו בנפרד ויהיו נגישים באמצעות קישורים, וכך תתאפשר עיון קל וממוקד יותר בהיבטים השונים שנידונו.

ניתוח Matthieu 24 — afficher la définition INF170.3-51
Synthèse du texte de Matthieu 24 3 51 — afficher la définition INF171

המשיח ישוע, הפונה אל תלמידיו, מבקש להזהיר אותם מפני האירועים הבאים. הוא אינו נותן להם תאריך מדויק להתגשמות הדברים, ומזכיר שרק אלהים האב יודע את העת הזאת. עם זאת, הוא מתאר הקשר מדיני והיסטורי שאמור לשמש ציון דרך למאמינים. כך, כאשר תלמידיו יראו את האותות האלה מתרחשים, עליהם להבין ששובו של המשיח ישוע קרוב, כפי שהוא אומר בMatthieu 24 — afficher la définition INF170.33. חשוב לציין גם שישוע פונה במפורש אל תלמידיו, שהם יהודים, ושהאירועים המוזכרים נשארים ממוקדים בישראל.

היחס הראוי כלפי האותות הוא אפוא:

_להתבונן בתבונה: ישוע קורא להתבוננות קשובה באותות, בלי להיכנע לפחד או להשערות.

_לצפות באמונה: אף שביאת בן האדם נותרת בלתי צפויה, יש להישאר ערים באמונה, כי ביאה זו ודאית.

_לקרוא את האותות לאור הבשורה: אין לראות באותות צופנים שיש לפענח, אלא קריאות לנאמנות ולהתמדה באמונה.

Dans la suite, nous examinerons le texte de Marc selon la même approche, puis nous procéderons à une comparaison entre les passages de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.3-51 et de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.1-37.

הבשורה על פי מרקוס מציגה כאן קטע שאורכו חורג מהסגנון הרגיל של המחבר, המעדיף בדרך כלל סיפורים קצרים ותמציתיים. דרשה זו, הנמשכת על פני 37 פסוקים ומונה בסך הכול 855 מילים, קצרה עם זאת ב-21% מהסיפור המקביל כפי שהוא מובא אצל מתי.

קיצור יחסי זה אינו גורע מהחשיבות הרבה שהמחבר מייחס לדרשה. העובדה שמרקוס, כנראה בשיתוף עם פטרוס, בחר לתמצת את הטקסט של מתי ובכל זאת לשמרו בבשורתו מדגישה את משמעותם יוצאת הדופן של דברים אלה לקהילה שאליה הוא פונה.

מכאן ראוי לשאול: מעבר לקיצור הטקסט, האם הוסיפו מרקוס ופטרוס מרכיבים חדשים בנוסח שלהם לדרשה? שאלה זו משתלבת בהרהור רחב יותר על האופן שבו כל מבשר מתאים ומעביר את דברי ישוע בהתאם לכוונותיו התאולוגיות ולהקשר של קוראיו.

ניתוח Marc 13 — afficher la définition INF173.1-37
סיכום הטקסט של Marc 13 — afficher la définition INF173.1-37
Comparaison des récits de Matthieu 24 3 51 et Marc 13 1 37 — afficher la définition INF174

Le récit de Matthieu, dans la traduction Segond S21 — הצגת ההגדרה INF082, se distingue par sa longueur et sa richesse en détails : il compte 49 versets et totalise 1 079 mots. Cette version offre ainsi une exposition plus étendue du discours du Messie Jésus.

לעומתו, המבשר מרקוס מציע סיפור בן 37 פסוקים ו-855 מילים. הטקסט של מרקוס קצר אפוא בכ-21% מזה של מתי, והדבר מעיד על סיפור תמציתי ומסכם יותר מצדו.

Luc, pour sa part, présente la version la plus brève du discours : son récit comprend 32 versets et 730 mots dans la même traduction. La concision de Luc peut s’expliquer par le fait qu’il avait déjà rapporté un autre discours du Messie Jésus sur ce même thème dans הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37. Ainsi, Luc n’a pas jugé nécessaire de répéter des éléments qu’il avait déjà abordés auparavant, ce qui justifie la brièveté de son passage ici.

עם זאת, האורך היחסי של הסיפורים בבשורות הסינופטיות, וכן העובדה ששלושת המחברים מביאים דרשה זו, מדגישים את חשיבות הנושא בעיניהם. מתי ופטרוס נכחו בדרשה, ואילו לוקס נשען על רשימותיו ועל הטקסטים של מתי ושל מרקוס, וכן על תוצאות מחקריו שלו. לוקס, בהיותו האחרון שכתב טקסט זה, מחזיק במרכיבים אלה כדי להעשיר את עדותו.

ברור אפוא שהנושא הנדון הוא בעל חשיבות מכרעת לפי שלושת העדים האלה, וגישתם של כל אחד מהם מעידה על תשומת הלב שהוקדשה לדרשה זו של המשיח ישוע.

ניתוח לוקס 21 5 36 — הצגת ההגדרה INF175
סיכום הטקסט של לוקס 21 5 36 — הצגת ההגדרה INF176
השוואה בין הסיפורים של מתי 24 3 51 מרקוס 13 1 37 ולוקס 21 5 36 — הצגת ההגדרה INF177

Voici une synthèse générale des discours eschatologiques de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.3-51, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.1-37 ו- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.5-36, afin d’en dégager la quintessence théologique, spirituelle et narrative. Ces trois textes, parallèles mais distincts, forment un triptyque puissant sur la fin des temps, la venue du Fils de l’homme, et l’attitude du croyant face à l’histoire.

מבנה משותף: שלוש תנועות

שלושת המבשרים מארגנים את סיפורם בהתפתחות דרמטית בשלושה שלבים:

האותות המקדימים: טלטלות עולמיות, הטעיה רוחנית, רדיפות, הכרזת הבשורה.

הצרה הגדולה: שיקוץ השומם (מתי ומרקוס), המצור על ירושלים (לוקס), הקריאה לנוס, סבל שלא היה כמוהו.

ביאת בן האדם: אותות קוסמיים, הופעה מפוארת של המשיח, כינוס הבחירים.

לכך מתווספת קריאה אחרונה לעירנות, המודגמת לעתים קרובות על ידי (parabole — afficher la définition INF181: figuier — afficher la définition INF205) ועל ידי הוראות לצפות, להתפלל ולהישאר נאמנים.

נקודות משותפות: לב המסר

שלושתם מדגישים: את הטעיית משיחי השקר ואת הצורך בהבחנה.

את מבחן העדות: התלמידים יימסרו, יבגדו בהם וישנאו אותם, אך הם נקראים להתמיד.

את הסתר לוח הזמנים האלוהי: היום והשעה אינם ידועים, אפילו לבן.

את ביאתו הפתאומית והאוניברסלית של בן האדם, כברק.

את הקריאה לעירנות: להישאר ערים, לא להניח לדאגות או לתענוגות להכביד.

את הבטחת הישועה למתמידים ולעומדים לפני בן האדם.

מרכיבים אלה יוצרים הוראה על אחרית הימים: לא כדי לנבא, אלא כדי להכין.

ניואנסים ייחודיים לכל בשורה

מתי מפתח הוראה מוסרית וקהילתית :

הוא מדגיש את התגברות הרוע ואת קור האהבה.

הוא מציג דימויי הפרדה (אחד נלקח ואחד נעזב) ואת הparabole — afficher la définition INF181 של העבד הנאמן.

הוא מדגיש את הכרזת הבשורה בכל העולם לפני הקץ.

מרקוס, מאופק יותר, מעביר מתח מיסיונרי :

הוא מנה את ארבעת התלמידים שנכחו.

הוא מדגיש את תפקיד רוח הקודש בעדות.

הוא מסיים בהמלצה כללית: «מה שאני אומר לכם, לכולם אני אומר: ערו.»

לוקס, פסטורלי יותר, קושר את הדרשה להיסטוריה העתידית :

הוא מתאר בנבואה את המצור על ירושלים (לוקס 21.20).

הוא מדגיש את מצוקת העם, את הכעס האלוהי ואת קץ זמני הגויים.

הוא קורא לשמור על הלב, להתפלל בכל עת ולעמוד לפני בן האדם.

התמצית התאולוגית

שלושת הסיפורים האלה אינם מבקשים לקבוע לוח זמנים אפוקליפטי, אלא לעצב מודעות רוחנית המסוגלת לעבור את ההיסטוריה באמונה. הם מלמדים ש:

הרוע אינו מנצח, אך הוא קודם להתגלות המשיח.

הישועה אישית, אך גם קהילתית: היא עוברת דרך העדות, ההתמדה והנאמנות.

המלכות באה, אך היא דורשת המתנה פעילה, עירנות פנימית ותקווה צלולה.

התמצית היא אפוא אתיקה של המתנה: לחיות כל יום כאילו המלכות ליד הפתח, בלי פחד, בלי בריחה, אלא באמונה, בצלילות ובאהבה.

חשוב להדגיש שלוקס מתעד שתי דרשות של המשיח ישוע העוסקות בנושא אחרית הימים. הזכרה כפולה זו מעידה על החשיבות שלוקס מייחס לנושא בסיפורו.

הדרשה הראשונה מתרחשת בשעה שישוע, מלווה בתלמידיו ובהמון רב, עוזב את ירושלים כדי ללכת לבית עניה שמעבר לירדן. רגע זה קודם לfête de la Dédicace — afficher la définition INF213, ב-15 בדצמבר שנת 32. בשלב מסוים פונה ישוע באופן מיוחד אל תלמידיו ומוסר להם הוראות ספציפיות על אחרית הימים.

הדרשה השנייה מתרחשת על mont des Oliviers — afficher la définition INF305, ימים אחדים לפני מעצרו של ישוע (השוו הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 14.1). הקשר מיוחד זה מוסיף ממד נוסף לדברי המשיח על אחרית הימים ומחזק את התעניינות המבשר בנושא.

מטרתנו אפוא לנתח את הדרשה האחרונה הזאת ולערוך השוואה בין שתי הדרשות על אחרית הימים שמביא לוקס, כדי להאיר את נקודותיהן המשותפות ואת ייחודן.

ניתוח לוקס 17 22 37 — הצגת ההגדרה INF178
סיכום הטקסט של לוקס 17 22 37 — הצגת ההגדרה INF179
השוואה בין הסיפורים של לוקס 21 5 36 ושל לוקס 17 22 37 — הצגת ההגדרה INF180

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.37 se présente comme un verset bref, énigmatique et particulièrement évocateur. Il constitue la conclusion du discours eschatologique rapporté en הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37, s’achevant sur une image marquante :

«שאלו אותו התלמידים: ”איפה, אדוני?“ והוא ענה להם: ”איפה שתהיה הגופה, שם גם יתכנסו הנשרים.“»

קטע זה מתייחד בכוחו המעורר: לשאלת התלמידים על המקום שבו יתרחשו האירועים האלה, משיב המשיח ישוע בדימוי ולא בציון מדויק. בחירת הסמל, נשרים המתכנסים סביב הגופה, מעוררת את הוודאות והבלתי-נמנעות של המשפט. הדימוי אינו מצביע על מקום גאוגרפי מסוים, אלא מדגיש שהמשפט בא במקום שבו הרוע הגיע לבשלות.

Cette parole se retrouve également chez Matthieu, plus précisément en הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.28, dans un contexte analogue :

«איפה שתהיה הנבלה, שם יתכנסו הנשרים.»

Dans l’Evangile selon Matthieu, cette affirmation suit de près l’annonce de la venue soudaine du Fils de l’homme, comparée à l’éclair qui surgit (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.27). De même, chez Luc, elle vient conclure une série d’images sur la soudaineté du jugement.

הדימוי החותם שבו משתמש ישוע הוליד פירושים רבים. עם זאת, בהקשר של לוקס הוא משתלב בפרספקטיבה של המשפט: במקום שבו הרוע הושלם, המשפט בא בוודאות ובדרך טבעית, בלי צורך לפרט את המקום. הדגש מושם אפוא על הממד הרוחני והקיומי של האירוע, יותר מאשר על מיקומו במרחב.

מה פירוש הדימוי הזה?

הדימוי שבו משתמש המשיח ישוע, נשרים המתכנסים סביב הנבלה, מכוון לעורר ומסמל מאוד. אמרה חידתית זו עוררה במהלך הזמן פירושים שונים, ואלה העיקריים שבהם.

1. המשפט הבלתי נמנע

כשם שנשרים נמשכים בהכרח אל נבלה, כך משפט אלהים מתגלה במקום שבו הרוע הגיע לבשלות. אין מדובר כאן במקום גאוגרפי מדויק, אלא במציאות ודאית, טבעית ובלתי הפיכה. כך, לשאלה ”איפה?“ התשובה ברורה: המשפט יבוא במקום שבו עליו לבוא, לפי ההיגיון הפנימי של הצדק האלוהי.

2. התגלות בן האדם

כמה מאבות הכנסייה הציעו קריאה אחרת, וראו ב”גוף“ רמז למשיח הצלוב, וב”נשרים“ את המאמינים המתכנסים סביבו. עם זאת, בהקשר המיידי של לוקס 17 פירוש זה נראה פחות מתאים: הטון של הקטע אינו טון של נחמה אלא של משפט.

3. ההבחנה הרוחנית

הדימוי מרמז גם שאותות המשפט ניתנים לתפיסה למי שיודע לזהותם. כשם שנוכחות נשרים בשמים מבשרת מות בעל חיים על הקרקע, כך אותות רוחניים קודמים להתגלות המלכות. לפיכך יש צורך לצפות, להבחין ולא להישאר בעיוורון.

משמעות תשובת ישוע לשאלה ”איפה?“

כאשר התלמידים שואלים את המשיח ישוע על המקום שבו יתרחשו האירועים האלה, ובדיוק איפה תיעשה ההבחנה בין ”האחד נלקח והאחר נעזב“, מסרב המשיח ישוע לתת להם ציון גאוגרפי. תשובתו, סמלית כולה, מראה שהמשפט אינו תלוי במרחב מסוים, אלא במצב הרוחני של האנשים הנוגעים בדבר.

בקיצור

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.37 se présente comme une parole empreinte de discernement et de gravité. Ce verset souligne d’abord une réalité inévitable : le jugement intervient précisément là où le mal est parvenu à son plein accomplissement. À l’image du rassemblement des vautours autour d’un cadavre, le jugement ne se manifeste pas au hasard, mais se dirige inéluctablement vers ce qui a atteint sa corruption finale.

היבט חיוני נוסף של אמרה זו טמון בממד הנסתר של המשפט בעת הכנתו. אף שאותותיו עשויים לחמוק מן המבט המיידי, התגשמותו נשארת ודאית ובלתי ניתנת לעצירה. תהליך המשפט נשמע להיגיון פנימי, והוא מתממש לפי הכרח רוחני שלעתים קרובות חומק מן התצפית הישירה.

השאלה אינה אפוא לזהות מקום חיצוני שבו יתרחש המשפט, אלא להבין כיצד להתכונן אליו מבפנים. פסוק זה מזמין כל אחד שלא לחפש ציוני דרך גאוגרפיים או זמניים, אלא להתמקד במצב לבו שלו ובעירנות הרוחנית שיש לטפח.

Enfin, la parole de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.37 conclut le discours de הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 à la manière d’un signe de ponctuation dramatique. Elle laisse le lecteur dans un état de tension spirituelle : il s’agit d’un appel à la veille, au discernement, et à la prise de conscience de la fragilité de ce qui est voué à disparaître. Le lecteur se trouve invité à ne pas s’attacher à ce qui est en train de périr, mais à tourner son attention vers ce qui demeure.

Les textes de הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.3-51, הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.1-37, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.5-36 ו- הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 abordent un thème central et souvent questionné par les disciples : la fin des temps et le retour du Messie Jésus. Ces passages témoignent de la préoccupation des disciples sur le déroulement des événements qui précéderont ce retour attendu.

המשיח ישוע מסר לשליחיו ולתלמידיו מידע שנחשב חיוני על אחרית הימים. מחברי הבשורות הסינופטיות העבירו את הדברים האלה בנאמנות, מתוך דאגה לשמר את כל היקפם וחשיבותם של דברי ההוראה שמסר המשיח ישוע. כך מהווים הטקסטים האלה מקור מרכזי להבנת הציפיות וציוני הדרך הרוחניים הקשורים בביאת המלכות.

כמה שנים מאוחר יותר העמיק השליח פאולוס בכמה מההיבטים שהזכיר המשיח ישוע. פיתוחו של ההתגלויות הראשוניות מאפשר להשלים ולהעשיר את הבנת התלמידים ברצף האירועים המובילים לשובו של המשיח ישוע.

כדי לתפוס במלואם את המשמעות והעקביות של ההוראות האלה, חשוב לשקול את כל הקטעים הנוגעים בדבר. רק קריאה צולבת והצבה בפרספקטיבה של כל הטקסטים האלה מאפשרות להגיע לתמונה ריאליסטית ועקבית של העתיד, כפי שהיא מוצגת מנקודת המבט המקראית.

כמה פרקים ונספחים מעמיקים בעיון בנבואות המקרא ובקשרן לאירועי זמננו:

ארץ ישראל כיום

פרק זה מציע ניתוח של הטקסטים הנבואיים המבשרים על שיבת העם היהודי לארצו. הוא מאיר כיצד נבואות אלה מוצאות הד במציאות הנוכחית של ישראל, ובכך מעניק ציוני דרך להבנת ההיבטים הרוחניים וההיסטוריים של השיבה הזאת.

קץ הסכסוכים

בפרק זה הדגש מושם על ההוראה המקראית בנוגע לסכסוכים הישראליים-האסלאמיסטיים הנצפים בימינו. העיון משתדל להראות כיצד הכתובים נותנים אור ייחודי על התמשכות המתחים האלה ועל משמעותם, ובד בבד מזמין לקריאה קשובה בהתפתחותם לאור הטקסט המקראי.

שובו של ישוע המשיח

פרק זה מרכז מידע מן הבשורות הנוגע לשובו של המשיח ישוע. הוא מציג את הוראות ישוע על האירוע המצופה הזה, ומדגיש את האותות הקודמים לו ואת היקף דבריו לתלמידי אתמול והיום.

נספח ANN101 : מהלך נבואי של אחרית הימים

נספח ANN101, שנערך על ידי הכומר אלן מישל טריצ'ארד, מציע סקירה מלאה של הטקסטים בברית החדשה המבשרים על אחרית הימים. הוא מאפשר לתפוס את עקביות המסר המקראי בנוגע למהלך האירועים של אחרית הימים.

נספח ANN102 : האותות המבשרים את שובו של המשיח ישוע

לבסוף, נספח ANN102 מונה ומפרט את האותות המוזכרים בכתובים המבשרים את שובו של המשיח ישוע. הוא כלי יקר ערך להבחנה במאפיינים של התקופה המיוחדת הזאת מנקודת המבט המקראית.

האירועים הקשורים לישראל חווים כיום האצה בולטת במיוחד. אבן דרך משמעותית הונחה ב-8 באוקטובר 2025, עם החתימה על תוכנית השלום שיזם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. תוכנית זו, שכבר הוצגה בפומבי ב-29 בספטמבר במסיבת עיתונאים בבית הלבן בנוכחות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, עברה כמה תפניות בקבלתה על ידי הצדדים הנוגעים בדבר.

בתחילה דחה חמאס כמה מתנאי התוכנית. אולם התנועה הסכימה בסופו של דבר לתנאים אלה ב-3 באוקטובר, הסכמה שכללה בין היתר את שחרור החטופים. מחווה זו, ששודרה בהיקף נרחב בטלוויזיה, אפשרה לעולם כולו להיות עד ישיר לה.

השלב המעשי הראשון של תוכנית זו לעזה התממש ביום שני 13 באוקטובר 2025: 20 החטופים החיים האחרונים שהוחזקו בידי חמאס שוחררו. תוצאה זו היא פרי הסכם שקבע בתמורה את שחרורם על ידי ישראל של כמעט 2 000 אסירים פלסטינים. החלפה זו מהווה שלב חשוב ביישום תוכנית השלום ומדגימה את מהירות השינוי של המצב באזור.

À la suite de ces avancées, le président américain Donald Trump affirme entrevoir l’ouverture d’une période de paix couvrant l’ensemble de la région. Cette déclaration résonne particulièrement pour les lecteurs de la Bible, faisant immédiatement écho au passage de 1 סלוניס 5.3 : « Quand les hommes diront : Paix et sûreté ! alors une ruine soudaine les surprendra, comme les douleurs de l’enfantement surprennent la femme enceinte, et ils n’échapperont point. »

נראה מהאירועים האחרונים שנבואות מקראיות רבות מתממשות כעת. לפי הכתבים הקדושים, מבשרים על הופעתו בזירה הבין-לאומית של אדם שמוצאו מן הגויים. אדם זה יתבלט ביכולת יוצאת דופן להשפיע על העולם ויוכר כעושה שלום. תרומתו ליציבות החברתית בקנה מידה עולמי תזכה אותו בהכרה ובהערצה בין-לאומיות, עד כדי כך שעמים רבים יתנו בו את אמונם.

התבוננות קשובה בעובדות אלה מאירה כיצד הכרזות מקראיות שנחשבו בעבר כקשות להגשמה מוצאות כעת הד במציאות ההיסטורית. הרצף המהיר של אירועי זמננו מטיל אור חדש על הטקסטים העתיקים ומדגיש את הרלוונטיות והאקטואליות שלהם.

סמכותו של אדם זה תימשך שלוש שנים וחצי, שלב המסומן באמון ובתקווה אצל עמים רבים. משך זה תואם בדיוק את מה שמתארים הטקסטים המקראיים, ומדגים כיצד ניבויים עתיקים יכולים להשתלב לפתע במהלך ההיסטוריה.

אולם בתום התקופה הראשונה הזאת של שלוש שנים וחצי, מבשר המקרא על שינוי קיצוני ביחסו של אדם זה. אז יפנה נגד העם היהודי באכזריות קיצונית. שלב חדש זה, המכונה ”הצרה הגדולה“, יימשך אף הוא שלוש שנים וחצי. לפי הנבואה, בתום שבע השנים האלה בסך הכול יתרחש שובו המפואר של המשיח ישוע.

ניתוח קפדני של האותות המתוארים בטקסטים מרמז שהתגשמותה של נבואה זו עשויה להיות קרובה. הבשורות, בייחוד, מזמינות את התלמידים להישאר ערים, לשמור על התקווה ולהתכונן, שכן נראה כעת שהגאולה המובטחת בהישג יד.