הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 מציג חזון של אחרית הימים בשלושה זמנים: המתנה, התגלות ודין. אופי האירועים הוא רוחני ודרמטי כאחד, וסדרם מדגיש את חוסר הצפיות של יום בן האדם.
- זמן ההמתנה והכמיהה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-25)
ישוע המשיח מודיע שתלמידיו יתאוו לראות אחד מימי בן האדם, אך לא יראו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22). זמן זה מסומן ב:
היעדרו הנראה לעין של המשיח, למרות הציפייה הלוהטת.
קריאות שווא: “הנה הוא כאן!”, “הנה הוא שם!” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.23), שישוע המשיח דוחה.
אזהרה מפני התגלויות מטעות.
הבטחה שבואו של בן האדם יהיה פתאומי ואוניברסלי, כברק (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.24).
אבל לפני כן, על בן האדם לסבול ולהידחות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.25), ובכך התקווה מעוגנת בצלב.
זמן ראשון זה הוא זמנה של אמונה מנוסה, של ערנות ללא ראות, ושל דחיית האשליות.
- זמן ההתגלות הפתאומית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.26-30)
ישוע המשיח משווה את בואו לימי נח ולוט:
האנשים חיים כרגיל: אוכלים, שותים, נושאים נשים, קונים, מוכרים, בונים.
ואז בא המבול או האש מן השמים, והכול אובדים.
כך יהיה ביום שבו יתגלה בן האדם (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.30).
זמן שני זה הוא זמנה של ההפתעה האלוהית: התגלות המשיח קוטעת את מהלך החיים הרגיל. אין לפניה אותות מרשימים, אלא היא פורצת בלב חוסר הדאגה האנושי.
- זמן הדין וההבחנה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.31-37)
ישוע המשיח קורא לא לשוב לאחור (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.31), כאשת לוט (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.32). הוא מדגיש:
מי שרוצה להציל את נפשו יאבדה, ומי שיאבדה ישמור עליה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.33).
הוא מתאר הפרדה מסתורית: שני אנשים זה לצד זה, האחד נלקח והאחר נשאר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.34-35).
לשאלה “איפה זה יקרה?” הוא משיב בדימוי חידתי: “איפה שהגופה, שם יתקבצו הנשרים” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.37), ורומז שהדין יתגלה במקום שבו הרע בשל.
זמן שלישי זה הוא זמנה של ההחלטה האלוהית, של ההבחנה הבלתי נראית, ושל התוצאה הרוחנית של בחירות האדם.
בקיצור
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 משרטט כרונולוגיה רוחנית:
המתנה מנוסה: כמיהה ללא ראות, ערנות מול אותות שווא.
התגלות פתאומית: בואו של המשיח בלב היומיומי, כברק.
דין שקט אך מכריע: הפרדה, אובדן או ישועה, לפי נטיית הלב.
אופי האירועים אינו מרשים אך הוא רדיקלי: אין רואים אותם מראש, אך הם משנים הכול. המלכות אינה באה בהמולה, אך היא דורשת נכונות פנימית, נאמנות בלי שיבה לאחור, ותקווה צלולה.
סיפור נח נמצא בפרקים 6 עד 9 של ספר בראשית. הסיפור על אשת לוט נמצא בבְּרֵאשִׁית 19.15-26.