המשיח ישוע מבשר על בואו השני

חשוב שלא לראות בטקסט של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 חזרה פשוטה על הנאום שנישא על הר הזיתים — הצג את ההגדרה של INF305, כפי שהוא מובא בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.3-51, בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 13.1-26 ובהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.5-38. הרי מדובר כאן בהוראה מיוחדת העוסקת באותו נושא, בואו של בן האדם, אך מתוך גישה שונה.

התקדמות הסיפור אצל לוקס מראה שנושא זה יעלה שוב בנאום שנישא על הר הזיתים — הצג את ההגדרה של INF305, מול ירושלים, ביום רביעי 12 בניסן 3793, שהוא יום רביעי 30 במרץ 33 לספירה בלוח הגרגוריאני.

מדוע אפשר לטעון שישוע עסק בנושא זה פעמים רבות — הצג את ההגדרה של INF168
השוואה בין הטקסט של לוקס 17 22 37 לבין לוקס 21 5 28 — הצג את ההגדרה של INF169

הטקסט של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 קשור עמוקות לשאר הסיפורים של לוקס על מלכות אלוהים. הוא מפתח את הממד האסכטולוגי של המלכות, בואה העתידי, הפתאומי והאוניברסלי, כהשלמה לנוכחותה שכבר החלה.

משמעות הדבר היא אפוא עזיבתו.

לוקס מציג את מלכות אלוהים לפי מתח תיאולוגי ידוע: כבר נוכחת (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.20-21): ”מלכות אלוהים בתוככם“, ועדיין לא הושלמה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37): ”יבואו ימים… בן האדם יתגלה“

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 ממשיך את השיחה עם הפרושים — הצג את ההגדרה של INF002 (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.20-21), והפעם פונה אל התלמידים כדי ללמדם על בואה העתידי של המלכות במלואה.

בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 המשיח ישוע מלמד את תלמידיו על בואו של בן האדם, ומדגיש את פתאומיותו, את אוניברסליותו ואת הצורך בערנות. קטע זה נמצא ברצף עם כמה טקסטים נוספים של לוקס העוסקים במלכות אלוהים מזוויות שונות:

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.18-21, עם משלי גרגיר החרדל והשאור, מראה שהמלכות גדלה בסתר, באופן בלתי נראה אך בלתי ניתן לעצירה. התפתחות נסתרת זו מוצאת הד בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.24, שם ההתגלות הסופית של המלכות תהיה פתאומית ומסנוורת כמו הברק.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 14.15-24, במשל — הצג את ההגדרה של INF181 על הסעודה הגדולה, מדגיש שהמלכות מוצעת לכול, אך רבים דוחים אותה. סירוב זה דומה לסירובם של אלה שבהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.31-36 אינם מכירים בבן האדם או קשורים יתר על המידה לרכושם ולחייהם הארציים.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 16.16 קובע ש”התורה והנביאים עד יוחנן“, ושמאז מבשרים את המלכות. הדבר מכין את הרעיון שההגשמה עדיין עתידה לבוא, כפי שמראה הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37, שם המשיח ישוע מדבר על ימים עתידיים ועל התגלות שעדיין מצפים לה.

הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.25-28, בנאום האסכטולוגי, לוקס משתמש באוצר מילים אפוקליפטי דומה: אותות בשמים, מצוקת הגויים ובואו של בן האדם בכבוד. קטע זה מחזק את הקריאה לערנות ולאמונה, בדיוק כמו הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37.