PER250

ריפוי עשרת המצורעים

מאמר זה בוחן את ריפוי עשרת המצורעים בידי ישוע, תוך דגש על הכרת תודה ועל הכללה, בעיקר באמצעות שומרוני. האירוע מדגיש את החסד האלוהי ואת חשיבות האמונה מעבר לחלוקות אתניות.

12 דקות ריפוי מצורע לוקס ישוע שומרוני 12 פסוקים ספר אחד

עיון

טקסטים מקראיים

מתי
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר
מרקוס
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר
לוקס
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7.11-19 (תנ״ך עברי מודרני)

ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃

הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃

וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃

ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃

ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃

ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו׃

ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃

ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃

ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃

יוחנן
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן (תנ״ך עברי מודרני) אינו מוזכר בספר

פרטים טכניים

שנת 32

מקום: בדרך לבית עניה, מעבר לירדן.

תאריך: לפני ב-15 בדצמבר שנת 32 לספירה

שיטת עבודה: אנו ממשיכים עם לוקס

הערה על שיטת העבודה: רק לוקס מציין את ההוראה המיוחדת הזו

מסע לבית עניה

לוקס מספר עתה על ריפוי עשרה מצורעים.

ריפוי עשרת המצורעים

עשרת המצורעים

מבנה הסיפור וכוונתו אצל לוקס

לוקס אינו מייחס חשיבות מיוחדת להקפדה על סדר האירועים הכרונולוגי. להפך, הוא מרכז הוראות שונות שהכריז המשיח ישוע בתקופות שונות ובמקומות שונים. החל מהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.51, המציין שהמשיח ישוע ותלמידיו עוזבים את הגליל כדי ללכת לירושלים ולהשתתף בחג בין ה-7 ל-13 באוקטובר שנת 31 לספירה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.11), הוא מאגד כמה הוראות על מלכות השמים. קטע זה, מהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.51 עד הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19.27, מכונה בדרך כלל חטיבת המסע הגדולה.

הטקסט מבהיר שהמשיח ישוע היה מודע לקרבת קיצו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 9.51), ובכך מוצדקת החלטתו לפנות לירושלים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.33). המיקום המדויק של אירוע זה נותר מורכב: הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.11 מזכיר עקיפה של שומרון, דבר שאינו בהכרח תואם את מסלול המסע. יתר על כן, הפעולה למען עשרת המצורעים בקרבת כפר מעלה את השאלה אם היה זה כפר שומרוני.

יש לשקול גם את הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.14, שבו הרב מבקש מהמצורעים להתייצב לפני הרשויות הדתיות כדי שיאשרו את ריפויים ויתירו את שילובם מחדש בחברה. נראה בלתי סביר שאותם גורמים התגוררו בשומרון; סביר יותר שישבו ביהודה, כנראה באזור ירושלים.

מעבר לכך, ההבדלים הדתיים ביניהם מחייבים רשויות שונות, ומעלים את השאלה אם נשארו כקבוצה או נפרדו כדי לשמור על טקסיהם. סביר שהשומרוני לא היה מתקבל יפה בידי אנשי הדת היהודים.

מכלול הגורמים הללו נוטה לאשר שאירוע זה התרחש בזמן אחר. עם זאת, היעדר מידע מדויק מונע למקמו בוודאות בציר הזמן. כך, קטע זה מוצא את הצדקתו בבניין הטיעוני של לוקס, אף שמקומו הכרונולוגי נותר בלתי ודאי.

ייחודו של הריפוי ומשמעותו התאולוגית

ריפוי זה יוצא דופן, שכן המשיח ישוע מרפא עשרה אנשים. ביניהם יש אחד או אפילו כמה , אין זה מפורש, אך ככל הנראה רובם יהודים. היחיד המגלה הכרת תודה מתברר כזר, כשומרוני.

המשיח ישוע לא התקשה כלל לזהות את מוצאו השומרוני של האיש ששב להודות לו. בין שהיה זה מבטאו, דרך דיבורו או לבושו, סימנים ברורים העידו על מוצאו. אולם המחלה מחקה את ההבדלים האתניים שהיו יכולים להפריד בין האנשים הללו. נוכח , נדמה שכל צורה של גזענות או של הבחנה חברתית נעלמה בקבוצה: הסבל המשותף איחד את האנשים הללו מעבר להשתייכויותיהם.

אם כן, זר הוא ששב אל המשיח ישוע, ודווקא נקודה זו היא בעלת חשיבות רבה. שהרי האיש הזה לא רק נרפא: הוא נכנס למלכות השמים (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.19).

הקשר למלכות והפתיחות האוניברסלית של הישועה

ממש לפני כן מדבר המשיח ישוע על שירות צנוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.7-10), וממש אחרי כן הוא מבשר את בוא המלכות (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.20-37). נס המצורעים ממחיש שהמלכות מתגלה במקום שאין מצפים לה, אצל זר אסיר תודה.

קטע זה מקדים את השליחות אל הגויים. העובדה שרק שומרוני חוזר לפאר את אלוהים מראה שאמונה והכרת תודה אינן נחלתם של ה״מאמינים הטובים״ היהודים בלבד, אלא יכולות לצמוח במקום שאין מצפים להן.

בקיצור, לוקס מציב סיפור זה כאן כדי להכין את הקורא לקריאה מחודשת של המלכות: היא אינה באה בראוותנות, אלא במפגש, באמונה ובהכרת תודה. ומעל הכול, היא באה לכולם.

שאלת התיארוך ומשמעות המסר

עם זאת, אפשר גם למקם את האירוע בתקופה מאוחרת יותר, למשל לאחר תחיית אלעזר, כאשר המשיח ישוע פרש עם תלמידיו לאפרים שבשומרון. במקרה זה היה הקטע משתלב בהקשר של המסע לירושלים לקראת פסח של ה-1 באפריל שנת 33 לספירה.

חרף אי-הוודאות לגבי הכרונולוגיה המדויקת, נראה שלוקס אינו שואף בראש ובראשונה לשמור על סדר היסטורי קפדני. הוא הקפיד לשלב סיפור זה אחרי ה על העבדים הבלתי מועילים, המדגישה את היפוך הערכים הדתיים. מיקום זה אינו מקרי: הוא מדגיש שהישועה אינה מושגת במעשי אדם או בזכויות אישיות, ושאיש אינו יכול להפעיל כל לחץ על אלוהים, שאינו חייב דבר לאיש. הבחירה הספרותית הזו של לוקס מבליטה כך את המסר התאולוגי המהותי של הקטע.

לוקס מבצע כאן היפוך בולט נוסף: הישועה אינה שמורה למי שנראה כי הם מיועדים מטבעם לקבלה, כמו אנשי הדת או היהודים. להפך, היא נוגעת רק למי שבוחרים בחופשיות לפנות אל המשיח ישוע. כך, השתייכות דתית או אתנית אינה מבטיחה כשלעצמה גישה לישועה; רק צעד מרצון של אמונה והכרת תודה מאפשר להיכנס אליה.

המשמעות האוניברסלית של מסרו של לוקס

אין יודעים בוודאות אם השומרוני אסיר התודה היה הזר היחיד בין עשרת המצורעים שנרפאו. עם זאת, ברור שהקבוצה כללה גם יהודים. פרט זה מדגיש את המשמעות האוניברסלית של מסרו של לוקס: שערי מלכות השמים פתוחים גם לזרים. הגישה לישועה חורגת אפוא מהגבולות המקובלים ומוצעת לכל מי ששב אל אלוהים בהכרת תודה, כמו השומרוני הזה.

ה
כיצד להבין את שבו ישוע אומר שהוא נשלח אל ישראל בלבד