כן, ישוע המשיח מכיר בכך ש נחשבים נכרים בהקשר הדתי והתרבותי היהודי, אך הוא כולל אותם במכוון בהוראתו כדי לחשוף את ההיקף האוניברסלי של הישועה ולהוקיע מחסומים אתניים ורוחניים.
המילה היוונית המשמשת כאן היא ἀλλογενής (allogenēs), שמשמעותה המילולית “בן גזע אחר” או “בן עם אחר”. זהו מונח חזק, המשמש בתרגום השבעים לציון מי שאינם ישראלים. ישוע המשיח משתמש במילה זו כדי לציין את השומרוני, ומדגיש שהוא חיצוני לעם היהודי במסגרת הדתית והאתנית.
הקשר היסטורי ודתי
בימי ישוע ראו היהודים את כפורשים מן העם, ואף כעובדי אלילים. היה להם מקדש משלהם בהר גריזים והם דחו חלק מן הכתבים העבריים.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.9 () מבהיר: האישה השומרונית אומרת לו: “איך אתה, היהודי, שואל ממני לשתות, ואני אישה שומרונית?” כי אין ליהודים עסק עם . –
ישוע מכיר במעמדם… אך חורג ממנו
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.18-19 () מגלה את ריפוי עשרת המצורעים: “הלא נמצא מי שישוב לתת כבוד לאלוהים מלבד הנכרי הזה?” ואז הוא אומר לו: “קום ולך, אמונתך הושיעה אותך.”
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 4.1-26 מציג את האישה השומרונית ליד הבאר: ישוע המשיח מנהל שיחה עמוקה עם אישה שומרונית, ופורץ טאבואים דתיים וחברתיים. הוא מגלה לה שהשתחוויה ברוח ובאמת חורגת מן המקומות הקדושים.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 10.25-37 מספר את ה על השומרוני הטוב: השומרוני נעשה דמות של הקרוב האמיתי, ועולה על הכוהן ועל הלוי. ישוע המשיח הופך את הציפיות: הנכרי נעשה הדוגמה שיש ללכת בעקבותיה.
בקיצור
ישוע המשיח מכיר במעמד “הנכרי” של , אך אינו מוציא אותם מן הכלל. הוא מאיר אותם כעדים לאמונה, לחמלה ולאמת. המונח “נכרי” נעשה אצלו נקודת מוצא לחשיפת ההכלה הרדיקלית של המלכות.