בהבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37, ישוע המשיח מדבר אל תלמידיו במסגרת רועית, בעוד הם בדרך לירושלים. הוא מכין אותם לתקופה של המתנה והיעדרות, ומודיע להם שיבואו ימים שבהם ישתוקקו לראות יום אחד מימי בן האדם, אך לא יראו. הוא מדגיש את פתאומיות בואו, המושווה לברק, ואת הסכנה שבמשיחי השקר. הוא מזכיר את ימי נח ולוט כדי להמחיש את החיים הרגילים שקודמים למשפט, ומסיים בדימויים של הפרדה: שני אנשים זה לצד זה, האחד נלקח והאחר נשאר.
לוקס הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.5-28, לעומת זאת, מתרחש במסגרת חגיגית יותר: ישוע המשיח נמצא על , מול בית המקדש, ועונה על שאלת התלמידים על חורבנו. הנימה נבואית ודרמטית יותר. ישוע המשיח מכריז על מלחמות, רעידות אדמה, רדיפות ואותות בשמיים. הוא מדבר על מצוקת העמים ועל פחד בני האדם, אך גם על תקוות המאמינים: “כשדברים אלה יתחילו לקרות, התייצבו והרימו ראשכם, כי גאולתכם קרבה.”
שני הקטעים מדברים על בואו של בן האדם, אך בגוונים שונים. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 מדגיש את ההסתר, את הפתאומיות ואת הערנות האישית. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.5-28 מפתח את הממד הקוסמי, ההיסטורי והקיבוצי של המשפט והישועה. האחד אינטימי יותר, השני אפוקליפטי יותר. יחד הם מציעים תמונה שלמה של האסכטולוגיה לפי לוקס: מלכות שכבר נוכחת, אך השלמתה הסופית תבוא בעוצמה ובכבוד.
הנה השוואה טקסטואלית בין הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 להבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.5-28.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 — נאום אינטימי ורועי
קטע זה נאמר בדרך לירושלים, במסגרת אישית יותר. ישוע פונה ישירות אל תלמידיו כדי להכין אותם לתקופה של היעדרות והמתנה. הנימה מאופקת, מהורהרת, כמעט סודית.
“יבואו ימים שבהם תשתוקקו לראות יום אחד מימי בן האדם, ולא תראו.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22) מראה נימה של חסר ושל כמיהה, בלי אות קוסמי.
“יאמרו לכם: ‘הנה הוא כאן!’ או ‘הנה הוא שם!’ אל תלכו אחריהם.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.23) מדגיש אזהרה מפני משיחי השקר, בלשון פשוטה וישירה.
“כברק… כך יהיה בן האדם.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.24) מתאר דימוי טבעי, קצר ואוניברסלי.
הפניות לימי נח ולוט (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.26-29): ישוע המשיח מעלה תמונות מחיי היומיום, ומדגיש את הלא־צפוי שבמשפט.
“מי שיבקש להציל את נפשו יאבד אותה.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.33) מתאר קריאה לוויתור ולתשובה פנימית.
“איפה שהגופה, שם יתקבצו הנשרים.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.37) מציג לנו דימוי חידתי וסמלי, בלי הסבר.
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.5-28 — נאום נבואי ואפוקליפטי
קטע זה נאמר על , בתשובה לשאלה על חורבן בית המקדש. הנימה חגיגית ודרמטית, עם אותות קוסמיים ואסונות היסטוריים.
“לא תישאר אבן על אבן.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.6) היא הכרזה על אירוע היסטורי מסוים, נפילת בית המקדש.
“גוי יקום על גוי… יהיו רעידות אדמה גדולות… אותות בשמיים.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.10-11, הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.25) אוצר המילים אפוקליפטי, אוניברסלי ומחריד.
“תימסרו… תיבגדו… תהיו שנואים.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.12-17) כאן מדובר ברדיפה, בהתנגדות ובעדות.
“אז יראו את בן האדם בא בענן בעוצמה ובכבוד רב.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.27) הוא דימוי מפואר ואסכטולוגי, שונה מאוד מהברק הצנוע של הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.24.
“התייצבו והרימו ראשכם, כי גאולתכם קרבה.” (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.28) מראה נימה של תקווה קיבוצית ושל נחמה סופית.
בקיצור
הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 17.22-37 הוא נאום צנוע ופנימי, המכין להיעדרות ולערנות אישית. הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 21.5-28 הוא נאום פומבי וקוסמי, המכריז על טלטלות היסטוריות ושמימיות.