Cette autre est plutôt étonnante, le Maître, absent confie des responsabilités à ses serviteurs. Chacun d’eux va agir selon sa propre conception du service. Elle est connue comme celle des talents qui sont transcrit dans notre traduction () par « sacs d’argent ».
הכיכרות בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.14-30 מלמד על האחריות שאלוהים מפקיד בידי כל אחד לפי יכולותיו, ועל הצורך להפרות את מה שנתן לנו. האדון, המייצג את המשיח ישוע, מפקיד את רכושו בידי עבדיו לפני צאתו, דימוי לזמן הנוכחי שבו הוא נעדר בגופו, אך תלמידיו צריכים לפעול בנאמנות.
הכיכרות מסמלות את כל מה שאלוהים מפקיד בידינו: מתנות רוחניות, יכולות, זמן, משאבים והזדמנויות. שני העבדים הראשונים מנצלים אותן לטובה ומגלים בכך להט ותחושת חובה. נאמנותם, יותר מהתוצאה עצמה, היא מה שהאדון משלם עליו שכר. לעומתם, העבד השלישי, מתוך פחד או עצלות, טומן את כיכרו ואינו מניב דבר.
יחסו משקף חוסר אמון באדון וסירוב לקחת סיכונים באמונה. המשפט שבא בעקבות כך מגלה את חומרתה של אי־הפעולה הרוחנית. אי־שימוש במה שאלוהים מפקיד בידינו משול לביזוי שלו ומוביל לאובדן. האדון נוטל אז את הכיכר מן העבד הבטל ונותן אותה למי שידע להשתמש בה, ובכך מדגיש שהמתנות גדלות כשאנו מפעילים אותן.
זה מדגיש אפוא את ההמתנה הפעילה לשובו של האדון: לא מדובר בשמירה פסיבית, אלא בשירות נאמן ואמיץ. לבסוף הוא מזכיר לנו שהשכר האמיתי אינו רק חומרי או גלוי לעין, אלא בשמחה של שיתוף בקרבת האדון, שמחתו של אלוהים עצמו.