זה נכלל בנאום הגדול על אחרית הימים שנשא ישוע על . ההוראה הזו מופנית אך ורק אל השליחים: ההמון כבר התפזר מזמן.
עשר הבתולות מבליט את ההכרח להיות מוכנים לשובו של האדון. חמש מהן נקראות נבונות, משום שהכינו שמן רזרבי — סמל לחיים רוחניים חיים ומטופחים. חמש האחרות, שנקראות כסילות, לא הקדימו שום הכנה למשך ההמתנה (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.1-4).
החתן מתעכב במכוון, כדי לבחון את ערנותו ואמונתו של כל אחד (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.5). אך כשנשמעת הקריאה בחצות, ההבדל בין המוכנות לבין אלה שאינן מוכנות מתבהר (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.6-7). אי אפשר לחלוק את השמן, כי איש אינו יכול להעביר את קשרו האישי עם אלוהים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.8-9). הבתולות הנבונות נכנסות עם החתן, ואילו האחרות מוצאות את הדלת נעולה, והדבר מזכיר את חומרת הדין (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.10-12).
ישוע מסיים בקריאה חגיגית לערנות, שכן איש אינו יודע לא את היום ולא את השעה של שובו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.13). אזהרה זו מהדהדת את זו שנאמרה לעבד הנאמן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 24.45-51) ואת האזהרה מפני אלה האומרים “אדוני, אדוני” מבלי לעשות את רצונו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 7.21-23). כל הברית החדשה חוזרת על הקריאה לערנות ולפיכחון בציפייה למשיח (1 סלוניס 5.1-6; הָאִגֶּרֶת הָרִאשׁוֹנָה לְפֶטְרוֹס הַשָּׁלִיחַ 1.13; חזוֹן יוֹחָנָן 3.1-3).
עתידו של כל אדם נובע מבחירותיו. יש רק שתי תוצאות: להיכנס עם החתן או להגיע מאוחר מדי. האחריות מוטלת על כל אחד, כי הזנחה רוחנית סוגרת את הדלת. המסר חד־משמעי: כל אחד יודע מה אלוהים מצפה ממנו — ולכן עליו לבחור את מי לעבוד ולהתכונן כבר עכשיו. הטון רציני, והאזהרה ראויה לתשומת לב מרבית.