כאן אנו מגיעים להמשכו הטבעי של נאום המשיח ישוע על אחרית הימים, שהחל בפרק 24. בהַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.31-46 מתאר האדון בחגיגיות את המשפט האחרון. בן האדם בכבודו יושב על כסאו וכל העמים נאספים לפניו. התמונה מלכותית ומרשימה: המלך מפריד בין בני האדם כמו שהרועה מפריד בין הכבשים לתיישים. הפרדה זו ממחישה את המציאות האחרונה של האנושות, שאינה מתחלקת לפי מראה חיצוני או הצהרות אמונה, אלא לפי האופן שבו כל אחד השיב לאהבת אלוהים במעשים מוחשיים כלפי הזולת.
הטקסט מדגיש שוב כי קיימות רק שתי קבוצות של בני אדם: הנושעים והאבודים. המשיח מדגיש את האחריות האישית: כל אדם בונה את עתידו הרוחני. המעשים המוזכרים אינם הסיבה לישועה, אלא הוכחה ללב שהחסד שינה אותו. אלה שהאכילו, הלבישו, אירחו וביקרו בבית הסוהר את הזולת, שירתו בפועל את המשיח עצמו, אולי מבלי להיות מודעים לכך. המשיח ישוע מזדהה כאן עם החלשים ביותר, וחושף שיחסנו אל הנזקקים משקף את יחסנו אליו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 25.35-40; אִגֶּרֶת יַעֲקֹב 2.14-17).
ודאות המשפט בולטת בעוצמה באזכור האש , ״המוכנה לשטן ולמלאכיו״. זו אינה מטפורה מעורפלת, אלא מציאות רוחנית הקשורה להפרדה סופית מאלוהים. מה שעל הפרק בקטע אינו רק מוסרי: הוא אחרית-ימי. כל אחד צריך להבין שרחמים או אדישות כלפי הזולת מגלים את עמדתו הרוחנית. נקודת מבט זו מדגישה את עקביותו של הצדק האלוהי: אהבת אלוהים עצומה, אך היא אינה כופה את עצמה ואינה מבטלת את האחריות האנושית (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.16-17; אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 2.6-8).
ייתכן שניפעם מן הניגוד בין המשיח ישוע המלא רחמים של הבשורות לבין זה שמוציא כאן פסק דין חלוט. אותו אדון שריפא חולים, בכה על ירושלים וסלח לחוטאים מגלה כעת צדק ישר ובלתי משתנה. אין זה שינוי בטבע, אלא גילוי מלא של זהותו: הוא גם מושיע וגם שופט. אהבת אלוהים אינה סותרת את צדקו, אלא מהווה את יסודו. זמן החסד קודם לזמן המשפט, אך שניהם נובעים מאותו לב אלוהי (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 5.22-27).
קטע זה קורא לנו אפוא לערנות ולרחמים פעילים. התלמיד האמיתי אינו ממתין לשובו של האדון בידיים שלובות: הוא חי את האמונה במעשי אהבה מוחשיים. הצדק הסופי יאיר את אמת הלבבות. תורתו של ישוע מסתיימת כאן בנימה חמורה אך צודקת: ״אלה ילכו אל עונש , והצדיקים אל חיי עולם״. המסר ברור: גם היום מוזמן כל אחד לבחור בדרך האור, לקבל את החסד ולהביע אמונה חיה זו במעשי אהבה ורחמים.