חברי ה, ובראשם חנן וקיפא, מוציאים את פטרוס ויוחנן כדי להתייעץ. כשהם נתונים במצב מביך, הם מחפשים בראש ובראשונה דרך לשמר את סמכותם ואת אמינותם. ברורות הנס שנעשה בשם ישוע מונעת מהם להרשיע בגלוי את שני השליחים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.16).
ובכל זאת, חרף העובדות הכופות עצמן עליהם, הם מסרבים להסיק את המסקנות הרוחניות ולהכיר בכך שאלוהים פועל באמצעות התלמידים האלה.
2- עמדה שכבר נצפתה מול ישוע
עמדתם מזכירה את זו שנקטו כבר מול שירותו של ישוע המשיח. חרף הניסים הרבים שהיו עדים להם, סירבו להאמין ולבסוף השיגו את הרשעתו (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 11.47-53). כמה שבועות מאוחר יותר נראה שעמדתם כמעט לא השתנתה.
עם זאת, ככל הנראה לא כל חברי המועצה שיתפו את האיבה הזאת. הבשורות מזכירות את יוסף מארימתיה, חבר ה, שחיכה למלכות אלוהים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס 15.43), וכן את נקדימון, שהפגין בהדרגה את אמונתו בישוע (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 3.1-2 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 19.39). אין לשלול אפוא שחברים אחרים באסיפה הגבוהה הזאת החלו להתלבט ולשקול מחדש עמדה שנראתה לעיתים מונעת משיקולים פוליטיים יותר מאשר רוחניים.
3- החלטה המגלה את מבוכתם
החלטת ה מגלה את המבוי הסתום שאליו נקלעו הרשויות. משלא יכלו להכחיש את הנס, ומחשש מתגובת העם שהלל את אלוהים על מה שאירע זה עתה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.21), הן מוותרות על כל הרשעה ומסתפקות באיסור על פטרוס ויוחנן לדבר וללמד בשם ישוע (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.18).
החלטה זו מראה שהן אינן מצליחות לא להפריך את העובדות ולא להשתיק את עדי התחייה. הן מקוות אפוא שאיומים יספיקו כדי לשים קץ להפצת המסר המשיחי.
4- הציות לאלוהים לפני הציות לבני אדם
תשובת שני השליחים מיידית וחד־משמעית:
«האם נכון בעיני אלוהים לשמוע לכם יותר מאשר לאלוהים? שפטו אתם. אשר לנו, אין אנו יכולים שלא לספר את אשר ראינו ושמענו» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.19-20).
בדברים אלה פטרוס ויוחנן אינם מערערים על קיומן של הרשויות הדתיות ולא על סמכותן בתחום מומחיותן. עם זאת הם מצהירים שאין סמכות אנושית היכולה לדרוש אי־ציות לציווי שנתקבל מאלוהים. נאמנותם לאדון קודמת עתה לכל שיקול אחר.
5- שינוי מרשים של התלמידים
איומי הרשויות נראים עתה כמי שאיבדו כל השפעה על פטרוס ויוחנן. כמה שבועות קודם לכן הפחד הביא את התלמידים להסתתר (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 20.19). עתה, כשהם מלאים ברוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8), שני השליחים מעידים בביטחון הנוגד בחדות את התנהגותם ברגע מעצרו של האדון.
הגשמת הבטחות ישוע מופיעה כאן באורח בולט במיוחד. מי שהכריז לתלמידיו שרוח הקודש תיתן להם את הדברים הדרושים כאשר יובלו לפני בתי הדין (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.19-20 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.11-12) רואה עתה את דבריו מתגשמים.
6- הכרה ללא תשובה
לוקס מאיר גם את המבוכה ואת חוסר העקביות של הרשויות הדתיות. בניגוד למה שאירע בימי שירותו של ישוע, הן אינן טוענות שהנס הזה בא מבעל זבוב (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.24). אדרבה, הן מודות שנעשה אות שאין להכחישו (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.16).
עם זאת, הכרה זו בעובדות אינה מובילה לאמונה. חרף ברורות הנס, הן מסרבות לקבל את ההשלכות הרוחניות של מה שהן רואות. כך האור שניתן להן אינו מביא לתשובה, אלא להתנגדות נחושה עוד יותר.
7- העדות השקטה של הצולע לשעבר
לוקס מוסיף לבסוף פרט משמעותי: האיש שנרפא היה מעל גיל ארבעים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.22). מוכר מזה זמן רב כנכה מלידה, היה עד חי למציאות הנס. נוכחותו לצד פטרוס ויוחנן הקשתה במיוחד על כל ערעור.
לאחר שליווה את שני השליחים לפני בית הדין, האיש נעלם בשקט מן הסיפור. הוא אינו אומר דבר ואף שמו אינו ידוע לנו. כמו רבים מהנהנים מן הניסים המסופרים בכתבי הקודש, הוא נותר בעילום שם, ומשאיר את כל המקום לעדות שניתנה למשיח שקם לתחייה.
8- ניצחון בלתי צפוי
הרשויות הדתיות חשבו כנראה להפחיד את השליחים ולשים קץ להטפתם. למעשה, העימות הראשון הזה מסתיים בכישלון עבור ה. משלא יכלו להרשיע את פטרוס ויוחנן, ראשי העם נאלצים לשחררם.
כך, כבר מהפרקים הראשונים של מעשי השליחים, לוקס מראה שהתנגדות בני האדם אינה יכולה למנוע את הגשמת תכנית אלוהים. הקהילה הצעירה מגלה שהרדיפות אינן בהכרח תבוסות, אלא שהן הופכות לעיתים קרובות להזדמנות להעיד עדות מזהירה עוד יותר למשיח שקם לתחייה.
?
ה