האיש היה מעל גיל ארבעים

הפרט שמוסר לוקס בסוף הסיפור:

"כי האיש שנעשה בו נס הריפוי הזה היה מעל גיל ארבעים" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.22)

עשוי להיראות מפתיע, אך ככל הנראה יש לו כמה תפקידים היסטוריים ואפולוגטיים.

1. הדגשת אופיו הבלתי ניתן לערעור של הנס

לוקס כבר ציין שהאיש היה פיסח מלידה (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.2). בהוסיפו שהיה מעל גיל ארבעים, הוא מראה שהמום הזה לא היה חדש ולא זמני. במשך עשרות שנים היה האיש מוכר לתושבי ירושלים כקבצן בשערי בית המקדש.

ככל שנכותו נמשכה זמן רב יותר, כך נראה הנס יוצא דופן יותר וקשה יותר להכחישו. זו כנראה הסיבה העיקרית לפרט הזה.

2. הסברת מבוכתה של הסנהדרין

חברי סנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 מודים בעצמם:

"נס גלוי נעשה על ידם; הוא ידוע לכל תושבי ירושלים, ואיננו יכולים להכחישו" (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.16).

הזכרת גילו מחזקת קביעה זו. אין מדובר בריפוי מפוקפק או בהצגה מבוימת, אלא באירוע שכל העיר יכלה לאמת את מציאותו.

3. מסירת פרט של עד ראייה

כמו בבשורתו, לוקס אוהב למסור פרטים מדויקים: שמות, מקומות, תפקידים, מספרים, שעות וכדומה (הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 1.1-4). הזכרת "מעל ארבעים שנה" עשויה לנבוע מזיכרונותיהם של העדים הראשונים ולהעיד על הדאגה ההיסטורית של המחבר.

4. הצגת כוחו של שם ישוע

בכתבי הקודש ארבעים שנה מייצגות לעיתים קרובות תקופה ארוכה (בְּמִדְבַּר 14.33-34; דְּבָרִים 8.2). אחרי יותר מארבעים שנות מום, כל ריפוי אנושי נראה בלתי אפשרי. הכוח שהתגלה בשם ישוע בולט אפוא עוד יותר.

5. מקבילה אפשרית לישראל

יש פרשנים שראו גם רמז סמלי לארבעים שנות הנדודים של ישראל במדבר (דְּבָרִים 29.6). עם זאת, פרשנות זו נשארת השערה, ויש לנהוג בזהירות. נראה שמטרתו הראשונה של לוקס היא היסטורית ואפולוגטית ולא סמלית.

סיכום

הזכרת גילו של הפיסח לשעבר אינה כנראה מקרית. בציינו שהיה מעל גיל ארבעים, לוקס מבקש לפני הכול להראות ש:

• נכותו הייתה ותיקה ומוכרת היטב;
• הנס היה בלתי ניתן לערעור לחלוטין;
• מבוכת סנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 הייתה מוצדקת לחלוטין;
• הריפוי שנעשה בשם ישוע היה הוכחה מזהירה לכוחו של המשיח שקם לתחייה.

כך תורם פרט כרונולוגי זה לחיזוק אמינותו ההיסטורית של הסיפור ולערכה האפולוגטי של עדות השליחים.