הפתעתם של חברי ה הייתה בוודאי גדולה. במקום לגלות שני אנשים מפוחדים ונרגשים מחגיגיות האסיפה, הם שומעים את פטרוס מדבר בביטחון מופלא. לוקס מדגיש אכן שהשליח «מלא רוח הקודש» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8), ובכך מראה שהאומץ הזה אינו נשען רק על כישוריו האישיים.
יתרה מזו, כמה היבטים בטיעונו מזכירים את טיעונו של האדון ישוע עצמו. באופן שבו פטרוס משיב למאשימיו ומבסס את חשיבתו על כתבי הקודש, הקורא מוצא כמה קווים משירות הרב. פעולת רוח הקודש בוודאי אינה זרה לביטחון הזה ולשליטה המופלאה במצב.
2- תמהונם של חברי הסנהדרין
איש לא נראה מצפה להתנהגות כזאת. לוקס טורח להדגיש את תמהונם של חברי ה, המזהים בפטרוס וביוחנן אנשי עם, חסרי הכשרה רבנית מוכרת (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.13). ואף על פי כן אותן רשויות מגלות בהפתעה שלאנשים פשוטים אלה יש ביטחון וחכמה שהן אינן מצליחות להשתיק.
סצנה זו מזכירה את ההבטחות שנתן ישוע לתלמידיו. הוא הכריז להם שכאשר יובלו לפני בתי הדין, רוח הקודש תיתן להם את הדברים הדרושים (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.19-20 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.11-12). האירועים שלוקס מוסר מופיעים כך כהגשמה קונקרטית של דברים אלה.
3- הנס מביך את השופטים
האירוניה שבמצב בולטת במיוחד. אלה שבאו לשפוט את פטרוס ויוחנן מוצאים עצמם נבוכים. נוכחות הצולע לשעבר, שנרפא בנס, מקשה במיוחד על כל ערעור. ברורות הנס מבלבלת את חשיבתם של חברי ה ושוללת מהם כל טיעון מכריע.
משלא יכלו להכחיש את העובדות, הם נאלצים להוציא את הנאשמים כדי להתייעץ ביניהם (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.14-15). בית הדין שנועד להרשיע את השליחים מוצא עצמו כך מול מציאות שאינו מצליח להסביר ולא להפריך.
4- פטרוס, הדובר הראשי של השליחים
לוקס שם את הדגש בעיקר על פטרוס, המופיע כדובר הראשי של חבורת השליחים בשנים הראשונות של הקהילה. תפקיד זה ניכר כבר בבשורות (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 16.16 ; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן 6.68-69) ומתאשר בפרקים הראשונים של מעשי השליחים.
עם זאת, לוקס מדגיש גם את ביטחונו של יוחנן (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.13). איננו יודעים אם הוא נשא דברים בהופעה זו, שכן הסיפור מתמקד בעיקר בפטרוס. שתיקה זו אינה אומרת שיוחנן נשאר פסיבי; היא מעידה יותר על בחירה ספרותית של לוקס, המעדיף את דמותו של פטרוס בחלק ראשון זה של חיבורו.
5- המחשה חדשה להבטחת האדון
כמה שבועות קודם לכן עזבו אותם תלמידים עצמם את רבם ברגע מעצרו (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 26.56). עתה הם מופיעים לפני אותן רשויות דתיות בביטחון המפתיע אפילו את יריביהם.
הניגוד מרשים. ראשי העם חשבו כנראה להפחיד שני גלילים פשוטים, אך הם מגלים עדים נחושים, שאומץ לבם מזכיר את אומץ לבו של האדון ישוע עצמו. שוב, התנגדות הרשויות הדתיות הופכת להזדמנות לשליחים להעיד על המשיח שקם לתחייה.
6- הסנהדרין מול בעיה בלתי פתירה
מבוכתם של חברי ה מבשרת את המשך הסיפור. משלא יכלו להכחיש את הנס ולהפריך את טיעוני פטרוס, הרשויות הדתיות יחפשו אמצעי אחר לשים קץ להטפה השליחית.
נבחן בלימוד הבא את תגובת ה ואת האמצעים שינסה לנקוט כדי להשתיק את שני השליחים.
?
ה