ניתוח מבנה הגנתו של פטרוס בפני הסנהדרין

תשובת פטרוס — הצג את ההגדרה של INF336 בפני הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8-12) קצרה יחסית, אך בעלת מבנה מורכב מאוד. היא מזכירה הן את נאומיו הקודמים של פטרוס והן שיטות טיעון מסוימות שנקט ישוע עצמו. אפשר לחלקה לחמישה חלקים.

1. פתיחה מכבדת (מעשי השליחים 4.8)

פטרוס פותח בפנייה מכבדת אל חברי בית הדין:

«שרי העם וזקני ישראל» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8).

הוא אינו חולק על סמכותם ואינו מבקש עימות. לוקס מדגיש אגב כך שפטרוס «מלא ברוח הקודש», ובכך מבליט שתשובתו משתלבת בקיום הבטחותיו של ישוע (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 10.19-20; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 12.11-12).

2. ניסוח מחדש מיומן של ההאשמה (מעשי השליחים 4.9)

הסנהדרין — הצג את ההגדרה של INF003 שאל:

«באיזה כוח או בשם מי עשיתם זאת?» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.7)

פטרוס הופך את ההאשמה הזאת למשהו כמעט פרדוקסלי:

«אם היום חוקרים אותנו על טובה שנעשתה לאדם חולה…» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.9).

במילים ספורות הוא מעמיד את שופטיו במצב מביך: המשפט הזה עוסק למעשה בריפוי של נכה. הטיעון מזכיר כמה מתשובותיו של ישוע, שלעתים קרובות הביא את יריביו להבין את אי־הסבירות שבעמדתם (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 12.10-12; הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 13.14-17).

3. ההכרזה הממוקדת במשיח (מעשי השליחים 4.10)

פטרוס עונה ישירות על השאלה:

«בשם ישוע המשיח הנצרתי…» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.10).

אחר כך הוא מסכם את כל מעשה הישועה:

• ישוע הנצרתי;
• צליבתו;
• אחריותם של מנהיגי היהודים;
• תחייתו;
• הנס שנעשה.

כמו בנאומיו הקודמים (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 2.22-24; מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 3.13-16), תחיית המשיח תופסת מקום מרכזי.

4. הטיעון מן הכתוב (מעשי השליחים 4.11)

פטרוס מצטט אחר כך את תְהִלִּים 118.22:

«האבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פנה» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.11).

כאן הוא חוזר בדיוק על הפירוש שישוע עצמו נתן לכתוב הזה לפני אותן רשויות עצמן (הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי 21.42). הטיעון חזק במיוחד:

• הבונים מייצגים את המנהיגים הדתיים;
• האבן שנמאסה היא ישוע;
• אלוהים הפך את שיפוטם בכך שעשה מן האבן הזאת את אבן הפינה — הצג את ההגדרה של INF197.

כך מוכיח פטרוס שדחייתם את המשיח נאמרה מראש בכתובים.

5. המסקנה: אוניברסליות הישועה וייחודיותה (מעשי השליחים 4.12)

הנאום מסתיים בהצהרה חגיגית:

«אין ישועה באיש אחר» (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.12).

פטרוס מרחיב אז את הדיון:

• הנושא אינו עוד רק ריפוי הצולע — הצג את ההגדרה של INF330;
• ואף לא משפט השליחים;
• אלא ישועתה של האנושות כולה.

התקדמות הנימוק ראויה לציון:

ריפוי הפיסח ← ישוע שנצלב ← ישוע שקם לתחייה ← קיום הכתובים ← ישועה אוניברסלית.

מבנה כללי

סיכום

תשובת פטרוס — הצג את ההגדרה של INF336 בנויה במיומנות רבה. בכמה פסוקים בלבד פטרוס:

1. מכבד את שופטיו;
2. מפנה את ההאשמה באופן משתמע נגדם;
3. מכריז על ישוע שנצלב וקם לתחייה;
4. נשען על הכתובים;
5. מסיים בקביעה חגיגית על ייחודה של הישועה.

המבנה הזה קרוב מאוד לזה של נאומי ישוע המסופרים באוונגליונות. כך מופיע פטרוס כתלמיד אמיתי שהפך בתורו למורה, המשחזר, בפעולת רוח הקודש (מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4.8), את דרך החשיבה והעדות של אדוניו.